אל"מ (מיל') גדי דורלכר, קיבוץ שדה אליהו | שירות שמקדש שם שמים
הגמרא במסכת יומא (פ"ו ע"א) עומדת על חומרת עבירת חילול השם: "אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כוח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולים ומיתה ממרקת". דהיינו עבירת חילול השם היא עבירה מהחמורות ביותר.
הגמרא מנסה לברר מהו חילול השם ושואלת: "היכי דמי חילול השם?" אחת התשובות המתקבלות שם היא תשובתו של יצחק דבי ר' ינאי: "יצחק דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו, היינו חילול השם".
כמעט כל מילה מיותרת. מישהו שבא מציבור מסוים ומזוהה אתו צריך ששמועתו תספק את הציבור הזה ולא ציבורים אחרים.
כמו בכל מקום, גם כאן יש קצינים שכל ישותם היא קידוש השם. בכל מקום שהם מגיעים ניכר מהו כור מחצבתם והם מקור לגאווה. וככל שירבו כמותם בצבא כך יהיה טוב יותר לעם ישראל, ויש ההפך.
לדעתי הבחינה פשוטה: מי שהגעתו לקצונה מתוך הכיפות הסרוגות מביאה ערך מוסף לצבא - שיישאר כמה שיותר. מי ששירותו בצבא מוסיף ערך מוסף לכיפות הסרוגות – שיישאר.
אני ראיתי את יאיר נוה בימי עקירת היהודים מצפון השומרון. עד היום אני חש בושה בעבורו. ניהול אוגדת עזה היה מקור לגאווה, חיסול הטרור בפיקוד מרכז מקור לחיקוי.
עמונה לא עומדת בקריטריונים שעליהם הצבענו. מי שכמעט נבחר לרמטכ"ל כי שלח למעלה מ-200 מטובי אנשינו לבתי חולים בעמונה לא עומד בקריטריונים. מי שחי באשליה שיאיר נוה נבחר לסגן רמטכ"ל בגלל חיסול הטרור ביש"ע חי באשליות. הוא נבחר לכך מפני שהוכיח כושר פגיעה ביהודים כשרים וטובים (הכול בהתאם למשימות הצפויות לצבא בקרוב). בכל זאת "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן". ככל שירבו מקדשי שם השם במערכת הביטחון כך ייטב לעם ישראל.
שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון | כיפות כן, סרבנים - לא
רועי קליין ז"ל היה גיבור ישראל. קליין היה גם תושב מאחז. שירותם בצבא של חיילים תושבי מאחזים אינה הופכת את המאחזים למוצדקים יותר. אבל הרעיון להדיר מישהו מצה"ל מפני שהוא גר במאחז פסול מעיקרו. ריבוי חובשי הכיפות בצמרת הבכירה של הצבא הוא תופעה ראויה לקנאה ולהערכה. היא מלמדת שהחינוך הציוני דתי מצליח להקנות ערכים של הקרבה ונתינה לכלל יותר מכל מערכת חינוך אחרת בישראל.
קצין חובש כיפה לא יכול ולא צריך להיפסל כאילו הוא איום אפשרי על הדמוקרטיה. שכן השאלה אינה הכיפה, הדעות הפוליטיות או האמונה, אלא הנאמנות לצבא והנכונות לבצע פקודות שאינך מסכים להן. קצין, כל קצין, חייב לזכור שהצבא משרת את הדמוקרטיה וצריך להגן עליה, במלחמה כמו בנסיגה. חשוב לזכור, עד כה לא נתקלנו במהלך נסיגות ישראל בקצינים בכירים דתיים שנהגו אחרת, אלא בקצינים דתיים מקצועיים וראויים.
אבל האווירה שקדמה להתנתקות בהחלט הוכיחה שיש מקום לדאגה. צריך להיות ברור, מי שלא מוכן למלא פקודת פינוי, מי שמעמיד פסקי רבנים לפני חוקי המדינה, לא צריך להיות קצין בצבא. זאת, בדיוק כמו מי שלא מוכן לבצע פעולת חיסול, שחיונית להגנת המדינה. בלי זה, אי אפשר לקיים צבא.
הפתרון אינו לפסול אנשים בשל כיפתם. הפתרון הוא לקדם אנשים מקצועיים, ראויים ומתאימים, שנאמנים לצבא ולמדינה ולהיזהר מלקדם את מי שלא. חשוב לזכור: הנזק שיגרום קצין בכיר אחד שיסרב פקודה ברגע מבחן, לציבור הדתי, לקצונה הדתית ולדמוקרטיה יהיה אדיר.
מצב מורכב דורש פתרונות מורכבים. מתנחלים שמתקדמים בצבא יודעים שיום אחד יתכן שידרשו לפנות יישובים. מפקדיהם יצטרכו להתחשב ולגלות רגישות. זו הדרך היחידה לחיות פה: לזכור שאנחנו עם שמורכב משבטים שונים, להפיק מהשונות הזו את המרב ולא לתת לה לפרק אותנו.
מצב טבעי | הרבזאב שרון, ראש המכינה הקדם צבאית מעלה אפרים
לפני כמה שנים הזמנו תת אלוף למכינה. כשהוא חזר לרכבו כדי לנסוע לביתו הוא אמר לי "אתם מנסים להשתלט על הצבא". אחר כך כתבתי לו מכתב ובו כתבתי שכשהחרדים לא מתגייסים אומרים שהם משתמטים, ואילו כשאנחנו כן מתגייסים אומרים שאנו משתלטים. אמרתי לו שאנו לומדים תורה והתורה היא זו שמחייבת אותנו להתגייס לצבא ולקחת חלק בחיי האומה הישראלית. אין כאן השתלטות, אלא אנו רואים בגיוס זכות וחובה לתת את חלקנו.
לכן העובדה שיש חובשי כיפה בכל מיני תפקידים היא מצב טבעי ונורמלי. כך מי שלומד תורה צריך להתנהג, ואין כאן כל עניין של גאווה מיוחדת שיש חובשי כיפות בכל מיני תפקידים בכירים, כי זה פשוט, טבעי ומובן מאליו.
גם אין סיבה לדאגה. אדם החובש כיפה לא צריך להוכיח את עצמו בעיני איש. הוא לא צריך להוכיח לאלה שמינו אותו שהוא נאמן להם ולכן להתנכל לדתיים, אלא הוא צריך לעשות מה שנכון ואמיתי. הטענה כאילו חובש כיפה ינסה 'להוכיח את עצמו' היא טענה בעייתית. כשם שלחילונים יש בעיה עם הדתיים גם לדתיים יש בעיה עם עצמם והם טוענים כל מיני טענות מוזרות.
תמיד יש כאלה שכן ינסו למצוא חן, אבל הם מיעוט שבמיעוט. הרוב עושים את מה שהם עושים כי זה החוק. והם היו מתנהגים למתנחלים כשם שהם מתנהגים לערבים, הכול על פי החוקים של המדינה. אל לנו להאשים אנשים שהם מנסים לשחק 'מה יפית' בעוד המציאות היא שאנשים פועלים על פי אמונתם ולא משיקולים זרים.
במכינה שלנו אנו משתתפים במשמר האזרחי בבקעת הירדן כי אנו מאמינים ש-99% ממה שהמשטרה עושה היא עושה לביטחון המדינה. תמיד יש שוליים בעייתיים, אבל אין לנפח אותם מעבר למה שהם באמת.
תגובות הקוראים:
מי שמצפה כי איש בטחון בכיר שעל ראשו כיפה 'יאבד את הראש' ויקבל החלטות 'דרך הכיפה', רק משום שהוא חובש כיפה צפוי להתאכזב. שיקול הדעת של איש ביטחון בכיר אינו נגזר מהכיפה על ראשו, אלא מההיגיון המתרקם בתוך ראשו. את הפסיקה על פי הכיפה הוא משאיר לרב פוסק הלכה. אילו יורם כהן, ראש השב"כ החדש, היה רוצה להכפיף את ראשו לכיפתו, הוא היה נשאר בישיבה.
שמעון שומכר, פתח תקווה
הגאווה שלנו, החששות של אחרים
אך טבעי הדבר שכל משפחה גאה בהצלחות בניה ובנותיה. מינוי אנשים 'סרוגים' לתפקידים משמעותיים הוא עוד שלב בתהליך ארוך, ובלתי הפיך ,בעז"ה, בהעצמת ההשפעה של הציבור הדתי לאומי. ובמקביל - בהכרה של הציבור הכללי ובהערכה שהוא חש כלפי ציבור זה. הדרך עוד ארוכה, אך ללא ספק ניתן לחוש את השינוי המבורך, ולא רק בצבא,אלא בכל התחומים: תרומתם של הגרעינים התורניים, הפזורים לתפארה ברחבי ישראל, וכן ארגונים וולונטריים וא-פוליטיים כארגון רבני צוהר ועוד מהווים הוכחה ניצחת שאנו פוסעים בדרך המלך ובהחלט יש סיבה לגאווה.
אריק קרמר, ירושלים
הכיפה אינה חשובה, הדעות חשובות
בשנים האחרונות התוודענו לחובשי כיפה רבים הכובשים את העמדות הבכירות ביותר במערכת הבטחונית. לצערי, נוכחנו לדעת שהכיפה שעל ראשם של אותם אנשי ביטחון בכירים אינה הבטחה שדעתם תהיה הדעה המשקפת את דעת התורה במקרי המחלוקת אותם הם נדרשו לפתור. כמובן שניתן להביא דוגמאות של קצינים בכירים שהלכו נגד הזרם ונגד הדעה השלטת. אך רוב רובם של חובשי הכיפה נאלמו דום אל מול אותן הפרות ברורות של דעת תורה. כנראה שההגעה למעלה מצמצמת את השפעת הכיפה על ההתנהגות, ומה שנותר לנו הוא לקוות שחובשי הכיפה יזכרו שהכיפה היתה שם לפני התפקיד.
מאיר פרייליכמן, פתח תקווה