חלון הסלון של משפחת ברק זרח מאושר. הוא היה נקי ומצוחצח ומבריק מכף רגל ועד ראש. "ראית אותי?" הוא התגאה בפני החלון של משפחת לבטוב, שהיה ממש צמוד אליו. "ראית איך אני נראה?"
"האמת היא שאתה לא נראה", השיב החלון של לבטוב, "אתה כל-כך נקי שלא רואים אותך בכלל! בטח עבדו עליך קשה..."
"כן, כן, גברת ברק טיפלה בי במשך כמעט שעה!" השיב החלון בחשיבות. "קודם היא נגבה את האבק בסמרטוט, אחר-כך התיזה עלי חומר ניקוי משובח, ושפשפה אותי עם מטלית מיוחדת לחלונות. בסוף היא ניקתה את הפינות והמסילות עם מברשת שיניים".
החלון של לבטוב הביט בעצמו והתבייש. הוא היה מאובק מסופות החול והגשמים, ובהחלט לא נראה נקי ואביבי כמו שכנו.
"האמת היא", המשיך החלון של ברק, "שבעלת הבית שלי נוהגת כך בכל הבית לפני פסח. אני רואה אותה עובדת. אתמול היא קרצפה את השטיח בשמפו מיוחד, ושלשום היא הבריקה את כלי הכסף במשך שעות. היא פשוט חרוצה!"
"כל הכבוד לה", השיב החלון של לבטוב בלב כבד, "זה דבר נהדר להיות חרוץ".
"ומה איתך? מתי כבר ינקו אותך לפסח? אתה בהחלט זקוק לזה..." אמר החלון של ברק, ואם היה לו אף, הוא בוודאי היה מעקם אותו.
"אמ... בעלת הבית שלי תנקה אותי אחרי החג", גמגם החלון, "היא אמרה שיש בעונה הזאת סופות חול, ושאבק זה לא חמץ. היא דווקא ניקתה את הבית די ביסודיות, ובמיוחד את המטבח, אבל זה מוזר – בזמן האחרון היא בכלל לא נמצאת! יוצאת מוקדם, וחוזרת מאוחר".
החלון של ברק הביט בחברו. "בטח הולכת לקנות לעצמה בגדים, הגברת", אמר קצת בזלזול. "דואגת לעצמה לפני שהיא דואגת שהבית יבריק..."
החלון של לבטוב לא ידע מה לענות. הוא דווקא אהב מאוד את בעלת הבית שלו, שהיתה אישה נעימה וחייכנית.
"ציף ציף!" נשמע לפתע ציוץ צפורים, "על מה אתם מדברים?"
"או, שלום יונה!" אמר החלון של לבטוב לציפור שנחתה על המעקה. "באת לספר לנו קצת חדשות מהעולם הגדול? דיברנו על בעלות הבית שלנו".
"כן", התערב החלון של ברק, "אני סיפרתי לו כמה גברת ברק חרוצה. ראית כמה אני נקי, יונה? והחלון המלוכלך של לבטוב סיפר שגברת לבטוב מטיילת ועושה קניות".
"סליחה, לא אמרתי דבר כזה", התנגד החלון של לבטוב, "רק אמרתי שבימים האחרונים בעלת הבית שלי יוצאת בבוקר, וחוזרת בערב. אין לי מושג לאן היא הולכת".
"אבל לי יש!" קראה היונה, "רוצים לשמוע?"
"בטח!" אמרו החלונות יחד.
"ובכן..." פתחה היונה, "הבוקר ראיתי את גברת לבטוב יוצאת מהבית בשעה מוקדמת, והחלטתי לעקוב אחריה. קודם היא נכנסה למכולת, ויצאה משם עם סל מלא במצרכים. אבל במקום לקחת את הסל הביתה, היא המשיכה ללכת. היא נכנסה לאחד הבניינים, ועלתה במדרגות. הייתי סקרנית לדעת לאן היא הולכת, אז התעופפתי והצצתי דרך החלון.
"בבית, על הספה, שכבה אישה. היא נראתה חולה, והיה לה תינוק קטנטן. גברת לבטוב נכנסה, פרקה את סל המצרכים במטבח, ואז התחילה לשפשף את התנור שלה. תארו לכם! גברת לבטוב עזרה לה במשך כל הבוקר: טיפלה בתינוק, ניקתה ארונות לפסח, ואפילו הכינה לאישה ארוחת צהריים. מרגש, נכון?"
החלון של לבטוב חייך לעצמו. "נו, טוב, אז ינקו אותי אחרי פסח", הוא אמר לשכנו, וכבר לא התבייש בכלל.