מכה משמאל
למי שעדיין לא הפנימו בליבם עם מי למעשה יש לנו עסק, בא הרצח של השחקן בן התערובת ג'וליאנו מר ללמדם שיעור מאלף ביותר. אולי אפילו אפשרות לכונן חשיבה מחודשת ומציאותית יותר, על עצם הסיכויים הקלושים להגיע בעתיד הנראה לעין לאיזשהו הסדר של שלום והבנה איתם.
בתחרויות אגרוף נחשבת הנחתת אגרוף חזקה בפרצוף כשהיא באה מידו השמאלית דווקא של היריב, כיתרון חשוב ובולט עבורו, שמעלה בהרבה את הניקוד לטובתו שמוענק על-ידי השופטים.
אין ספק שגם כאן ספג השמאל הישראלי מין מכת אגרוף שמאלי שכזה. אך אין זה כנראה קץ ההתמודדות, והנוק-אאוט המכריע והאחרון שיספוג ושישכיבו סופית על קרשי הזירה הפוליטית עוד יגיע בקרוב.
יוסף בלכר, תל-אביב
מה צריך לחקור
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ יואל חסון, ניצל את מעמדו והזדרז לדרוש ממבקר המדינה לחקור את נסיעותיו של ראש-הממשלה. ניתן לחשוב שאין במדינת ישראל דברים רציניים יותר הראויים לבדיקה.
אם ח"כ חסון כה מעוניין בחקירות רצוי שייזום חקירה מקיפה על הידרדרות מעמדנו הבטחוני והמדיני כתוצאה מהסכמי אוסלו. עליו לחקור כיצד מסרנו לידי אש"ף שטחים, נשק וסמכויות וכיצד זיכינו אותם בהכרה בינלאומית – ועתה מופנים נכסים מוחשיים אלה נגדנו במלוא העוצמה. עליו לחקור כיצד מסרנו לפלשתינים אדמה יקרה ולא קבלנו כל תמורה, פרט כמובן לטרור רצחני ולהסתה ארסית כנגד ישראל בכל ארצות תבל.
שמואל פישר, פתח-תקוה
אפליה בהר הבית
זועזענו כולנו מהודאת המשטרה בדיון המיוחד שקיימה ועדת הפנים של הכנסת ביום שלישי בשבוע שעבר כי בשנת 2010 חלה עלייה של 35 אחוז בעליות הגויים, ואילו עליית היהודים בהר הבית עלתה רק ב-7 אחוז בלבד.
זאת כידוע בגלל מדיניות האפליה והרדיפה של המשטרה כנגד היהודים.
כמו כן, לעג לרש היא התרברבות המשטרה כי שנת 2010
היתה הראשונה שלא נסגר בה ההר בפני יהודים. שהרי כידוע כל הפעמים כשההר נסגר בפני יהודים בלבד היו תמיד בעקבות התפרעויות מוסלמים בלבד.
חן חן ל'משטרת ישראל ביתנו'.
ברוך בן יוסף, יו"ר 'התנועה לכינון המקדש'
זמן כמות עם הילדים
(בתגובה ל'סמבטיונה', גיליון 437)
צרם לי לקרוא את טורה האחרון של ד"ר חנה קטן. שאלתי את עצמי כמה פעמים במהלך הקריאה לא התבלבלו שם ב'בשבע'? האם הכותבת היא זאת אשר מטיפה מעל לכל במה אפשרית על חשיבות הילודה והבית היהודי? האם כך היא רואה את הדברים? האם זוהי מציאות אידאלית? מסגנון כתיבתה עולה שכן. אני על כל פנים, חושבת אחרת, ומכיוון שאין לי טור אישי בעיתון אשתף אתכם במחשבותיי כאם ופסיכולוגית. אני חושבת שצריך לעשות כל מאמץ, ובפרט האימהות שבינינו, לשהות עם הילדים כמה שיותר זמן או לפחות זמן סביר, לא זמן איכות אלא זמן כמות. כמובן שישנם אילוצים, אבל אין לנו תחליפים כהורים, וילדינו אינם צריכים למלא את התפקיד שלנו.
חנית בר יודא, מודיעין
הבהרה
בתנועת ארץ שלום יש כאלף חברים ולא כפי שפורסם בכתבה 'אנחנו כאן, והם?' בשבוע שעבר.