חשיפה במחשכים

חשיפה במחשכים

לשמעון שיפר, הכתב המדיני הוותיק של 'ידיעות אחרונות' היה השבוע סקופ רציני במוסף השבת של העיתון. אבל אם לא שמעתם על כך, אל דאגה – אתם לא לבד. שיפר חשף מברקים סודיים המוכיחים כי בסוף שנות ה-80, בזמן 'ממשלת הרוטציה' פעלו שמעון פרס ואנשיו מאחורי הגב של ראש הממשלה יצחק שמיר: הם נפגשו עם ערפאת בניגוד לחוק, ניסו להפיל את שמיר באמצעות האמריקנים והמצרים ויזמו, מאחורי גבו של רה"מ, ועידה בינלאומית. כל זה קרה שנים אחדות לפני 'אוסלו'. כיצד, אם כן, לא עורר הסקופ הזה מהומה רבתי? ובמיוחד אם נזכור שלפני מספר שבועות נטענו נגד פרס טענות דומות על התערבותו בעניינים מדיניים? התשובה קשורה, בין היתר, לדרך המינורית שבה בחר 'ידיעות' להציג את הסיפור. הסקופ של שיפר הופיע בעמוד 8 במוסף השבת, אחרי עוד ראיון משמים עם ציפי לבני וכתבה נוספת על האיום האיראני. שער המוסף הוקדש לתמונה מחמיאה של יו"ר האופוזיציה ואילו כתבתו של שיפר עוטרה בתמונה בשחור–לבן של שמיר ופרס. אפילו הכותרת שהוענקה לכתבה היא דו-משמעית "חותר לשלום", כלומר האיש אולי חתרן, אך עשה זאת למען מטרה טובה – השלום. כך הצליח ידיעות להצניע את הסקופ של עצמו ולצאת טוב מכל הכיוונים: מצד אחד הוא לא נרתע מלחשוף את חתרנותו של פרס; מצד שני, הוא דאג שהסיפור שלסיפור לא יהיה המשך והוא יתפוגג במהרה.

עדי גרסיאל

'יזכור' על פי הארץ

בעיתון 'הארץ' פורסם השבוע שהרמטכ"ל בני גנץ קבע שיש לומר בטקסי יום הזיכרון "יזכור א-לוהים" ולא "יזכור עם ישראל". לכתבה ניתנה הפניה באתר העיתון, בכותרת המשעשעת משהו: "הרמטכ"ל מחליף את 'עם ישראל' ב'א-לוהים'".

עיון בגוף הכתבה מעלה שלמעשה זה היה הנוסח הנוהג בטקסים הצבאיים כבר כמה שנים. הרמטכ"ל החדש, מתברר, בסך הכל הפנה את השואל הנזעם, העיתונאי מנשה רז, לכך שזה הנוסח בפקודות מטכ"ל. הכתב לא עשה מאמץ לברר מי קבע את הנוסח ומתי (הרב גורן).

מלבד זאת, עם כל הכבוד לעורך אתר 'הארץ', ההחלפה היא בכיוון ההפוך: תפילת 'יזכור' המסורתית כוונה מאז ומתמיד לבורא עולם, והנוסח של 'יזכור עם ישראל' הוא הוא החידוש של מנסחי התפילה החילונית.

הלל גרשוני

מאזנים לשמאל

מקומון 'מעריב' בירושלים פרסום בשבוע שעבר שדן אלמגור, משורר וכותב מחזות ידוע, אמור לקבל פרס כבוד מהאוניברסיטה העברית. נכתב כי 'אם תרצו' מחו על הכוונה להעניק פרסם לאדם שמתבטא באופן חריף ובוטה נגד חיילי צה"ל שביצעו לדבריו, "פשעי מלחמה". כתגובה ל'אם תרצו' הובאו דבריה של פעילת השמאל הקיצוני ב'שלום עכשיו' חגית עופרן. מאידך, נמצאנו למדים מכתבה ב-ynet על הזמנת אריאל זילבר לתוכנית אירוח ברשת ג' לפני כחצי שנה. אבל מסתבר שכשכותבים נגד איש תרבות בעל דעות ציוניות, אין כלל צורך להביא תגובה של ה'ימין'. עובדה -  יריב אופנהיימר מצוטט בכתבה שוב ושוב ונותן את הטון, ורק אנשי רשות השידור מגיבים. דומה הדבר לאייטם שהופיע בגלי צה"ל ביום חמישי שעבר: בתוכנית המשפטית 'חקירה נגדית', תוכנית בעלת איזון וגיוון פוליטי דומה לזה הקיים בעיתונות הרשמית של הארצות השכנות לנו, שודר אייטם שעסק בדרישה של הפורום המשפטי למען א"י לחקור את פעיל השמאל הקיצוני, גדעון ספירו. זאת בגין פרסום דברי הסתה המתירים את דמם של "מתנחלים". לאחרונה ספירו נחקר ואף נעצר לזמן קצר, ושוחרר בהתערבותו של שי ניצן. לתוכנית המשפטית ברדיו הממלכתי של צה"ל הוזמן נציג מטעם 'האגודה לזכויות האזרח', מארגוניה המרכזיים של הקרן החדשה, כמובן - ללא תיוג פוליטי של הארגון. המראיין עצמו כינה את המעצר "הזוי", והעניק במת המשך לעו"ד מהשמאל. מה עם טענות הצד השני, ה'פורום המשפטי' שכאמור, היה זה שהגיש את התלונה ואת הערעור? אין. קולו לא היה ראוי להישמע, על פי החלטת מערכת התוכנית. ואגב – מי עורך את התוכנית? לא אחר מאשר מפקד גלי צה"ל, יצחק טוניק, מי שהודח לאחרונה על ידי שר הביטחון וזוכה למגננה תמוהה מטעם חברי כנסת מהימין.

גילוי נאות: כותבת שורות אלו היא עובדת הפורום המשפטי.

חני לוז

להכות את המומחה

באחת התוכניות בערוץ הראשון הופיע שגריר לשעבר באחת מארצות אירופה. בתשובה לשאלה "האם כדאי שישראל תסכים לוועידת השלום של צרפת?", השיב הדיפלומט ש"אירופה ידידותית לישראל מאי-פעם" ולכן כדאי להיכנס למסגרת המדינית הזאת. ציפיתי שתישאל מיד שאלה נוספת שתציין את העובדה הידועה מאוד, גם למי שאינו מומחה, שאירופה היום שטופה באנטי-ישראליות (ופה ושם אף באנטישמיות). העיתונות מלאה בדיווחים על מעשי חרם, סירוב לקבל מאמרים אקדמיים, מעשי אלימות, אמירות נבזות וגסות בידי דיפלומטים, השתתפות במשטים ובהפגנות ומעשים אחרים. אלא ששאלה על כך לא באה ודעתו של ה'מומחה' נשארה ללא חקירה או ליבון נוספים, ובעצם כנכונה וצודקת. מכיוון שלא העליתי על דעתי שמידע זה נעלם ממערכת החדשות של הערוץ הראשון, התלוננתי שלא נשאלה שאלה כגון "על רקע מעשי החרם והאלימות כלפי ישראל ויהודים מקומיים באירופה, האם אתה באמת מאמין שאירופה ידידותית כלפי ישראל?". בכך נפגעה זכות הציבור לדעת ולקבל מידע בדוק ומדויק.

בתשובתו כתב הממונה על הקבילות שהשגריר לשעבר הופיע "כמומחה המביע את דעתו בהסתמך על ידע מקצועי", והדרישה להתווכח איתו כאילו המראיין מומחה בתחום מעלה את השאלה "לשם מה להביא את השגריר?". ועל כך עניתי שזה מתחיל להידמות למדרון חלקלק: אם המראיין אינו יודע מספיק על מנת לשאול שאלה מאתגרת פשוטה, בשביל מה להעסיק אותו כלל?  הרי אנו יוצאים מתוך הנחה שלמראיינים יש ידע מורחב וחוש של סקרנות. ומכיוון שאנו רשאים להניח שהמצב באירופה כלפי ישראל ידוע ומוכר, אז או שמשהו השתבש באולפן, או שהייתה למראיין סיבה מאוד אישית לתת לשגריר לומר דבר שטותי כזה באופן חופשי מדי.  כך או כך, צרכני התקשורת לא זכו לשידור אמין ומדויק במיוחד.

ישראל מידד

• ביקורת הנקרא

כמו בכל מקצוע אחר, רבים מהסופרים והמשוררים הם כתבנים שרלנטים וטרחנים

(יהונתן גפן, מעריב)

פוסל במומו?

אנחנו מרגישים נוח עם שותפים כמו הגרמנים

(עמוס שוקן, דה-מרקר)

מו"ל הארץ חושף את המילייה המועדף עליו

ישראל נמצאת היום במקום הכי גרוע מאז הקמתה

ציפי לבני, ראיון בידיעות אחרונות

קשה להחליט במה מצטיינת הגב' לבני פחות  - בפוליטיקה או בהיסטוריה?

• חדשות בחדשות

איש העסקים ליאוניד נבזלין רכש 20 אחוז מהשליטה בעיתון 'הארץ' לפי שווי שוק של כ-700 מיליון שקלים. נבזלין, שעשה את רוב הונו ברוסיה, הורשע שם שלא בפניו על ניסיון לרצח.

השופטת בדימוס, שרה פריש, תצטרף לוועדת האיתור למפקד גלי צה"ל. פריש תהיה חברה רביעית בוועדה, שבראשה עומד האלוף במיל' יפתח רון-טל, וחברים בה גם קצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שרמייסטר והפרשן הצבאי אלכס פישמן.

העיתונאי יגאל סרנה  והצלמת ורדי כהנא מידיעות אחרונות הם הזוכים בפרס סוקולוב לעיתונות לשנת 2011. בראש חבר השופטים עמד עיתנואי 'ידיעות' נחום ברנע.