'אהבת השם', יומי לואי
כבר חשבתי שהמציאו את כל הז'אנרים האפשריים במוזיקה. את העובדה המדהימה שניתן להפיק כל כך הרבה מנגינות משבעה תווים בלבד אנחנו מקבלים כמובנת מאליה. למספר האינסופי של ההרמוניות שניתן להפיק מהרכב מוזיקלי כבר התרגלנו. אבל בנושא הז'אנרים ('סוגות' בעברית תקנית, ו'סגנונות מוזיקליים' בעברית סטנדרטית) חשבתי שכבר הגענו לשיא. מה עוד אפשר להמציא ולא המצאנו? קלאסי ואלטרנטיבי, על הכל כבר חשבו. והנה השבוע גיליתי דבר חדש.
זה לא ממש ז'אנר חדש, מכיוון שהוא קיים במוסיקה הכללית כבר שנים, אבל הסגנון הספציפי, הוא די חדש בשבילי - ראפ יידישאי. לא מתחברות לכם שתי המילים? כנראה שלא שמעתם עדיין את 'משה קיבל תורה' של יומי לואי. בכלל לא שמעתם על יומי לואי? נו טוב, כנראה לא התחתנתם בזמן האחרון בארצות הברית. יומי הוא כוכב עולה בקרב זמרי החתונות האמריקאים, אבל הוא לא לוקח את הדברים בקלילות. הוא השקיע רבות בלימוד חזנות ופיתוח קול, והשקיע לא פחות באלבום החדש 'אהבת השם'.
את הסגנון של הראפ היידישאי הלחין מוטי אילאוויטש בשיר 'משה קיבל תורה', שיר קצבי ושמח שממש עושה חשק להיות חלק בשרשרת התורה שהגיעה ממשה. הבעיה היא שאם אינכם שולטים ביידיש, אין סיכוי שתבינו משהו מעבר לנקודה הקריטית, שמשה קיבל תורה מסיני. את היידיש הזו יורה יומי בקצב הראפ, מה שנותן לשיר קצב נהדר גם עבור מי שהיידיש היא לא שפת אמו.
'אהבת השם' הוא אלבום שלא היה מבייש אף זמר ברמה בינלאומית. זה אולי נשמע כמו משפט של יחצ"ן ממוצע, אבל מה לעשות שבאמת טובי המלחינים והמעבדים יצרו עבורנו קלאסיקה חסידית במיטבה. לחנים של יוסי גרין, פינקי וועבר ואלי לאופר. עיבודים של משה לאופר, ישראל לאם ומונה רוזנבלום, ושירה מאוד איכותית של יומי לואי. כל אלה פשוט הופכים את ההאזנה לעונג גדול, ואני באמת לא מגזים. אהבתי במיוחד את השירים השקטים. שיר מדהים ומרגש של יוסי גרין - 'יעלה ויבוא', 'אשת חיל' של פינקי וועבר, וגולת הכותרת: 'מפני חטאינו' של בנימין הרשקוביץ, שכבר בוצע בעבר על ידי תזמורת שלהבת.
אחרי כל זה, מה זה חשוב העיצוב של החוברת? בכל זאת אבקש להגיד מילה טובה על עיצוב מקורי ומאוד מיוחד של שמות השירים, המתחברים באותו קו עיפרון אל הציור המלווה את השיר.
בקיצור, אלבום שממש כיף להמליץ עליו.
seret@etrog.tv