שאלת השבוע

יש מה לשפר, כולל במגזר | ליאורה מינקה - יו"ר 'אמונה'

עם כל הכבוד לגברת השנייה של המעצמה הגדולה, זה לא ממש מעניין וחשוב מה דעתה על מעמד האישה או על מחיר הלחם בישראל. כמזכירת מדינה, הייתי מצפה ממנה להצהרות חשובות ורלוונטיות יותר, או לפעילות אסרטיבית וחשובה יותר בסוגיות הנוגעות לתחום אחריותה. אני חושבת שהיא התבלבלה; אם כבר הזכירה את אירן, הייתי רוצה לשמוע ממנה דברים אחרים.

לגופו של עניין, אין ספק שקיים בישראל פער עצום בין רמת החקיקה בנושא שוויון נשים למימוש במציאות. מצד אחד, החקיקה היא מן המתקדמות בעולם וקובעת שוויון תעסוקתי, שוויון הזדמנויות, שוויון בשכר ובחינוך, הבטחת ייצוג בדירקטוריונים ובוועדות ציבוריות ועוד. אך מצד שני, בפועל אנו מתמודדות עם פערי שכר לעבודה שווה, עם בעיות של הטרדות ואלימות כלפי נשים, עם סחר בנשים, עם פסיקה בעייתית בנושאי מעמד אישי. ההרגשה היא שלמרות ההסכמה החברתית על ערך השוויון בין המינים, אנו נאלצות לא פעם לעמוד על המשמר ולהילחם למען מימוש אותם הישגים חקיקתיים חשובים - לעיתים כאלה שנותרו רק על הנייר - שאליהם כבר הגענו בעבר.

מטרידה אותי לא פחות התנהלותם של מנהיגי ציבור ורבנים מסוימים - לא מן המגזר החרדי, שממנו אין לי ציפיות - אשר נותנים יד, בדיבור או במעשה, ברמז או במפורש, לנורמות מדאיגות בתחום זה. מדברים גבוהה גבוהה על מעמד האישה, על כבודה וזכויותיה, אך מתבטאים או שותקים כשצריך לדבר ובכך מקדמים מהלכים שיש בהם היפוכו של דבר: הדרת נשים מן המרחב הציבורי, השתקת קולן ומחאתן הלגיטימית, שיבוש דרכי קידומן במערכות החיים, זילות מעמדן ופגיעה בזכויותיהן.

בימים אלו ממש מנהלת 'אמונה' מאבק משפטי וציבורי לייצוג מינימלי של נשים, לפחות כמו שהיה מקובל בשנים האחרונות, בוועדה למינוי דיינים. כל אחד מבין מדוע אסור לנו להשלים עם היעלמות הקול הנשי מן הזירה החשובה כל כך ואין דבר יותר טבעי ומתבקש מזה. משום מה, לא מצאתי שותפים רבים למאבק, והרושם המתקבל לא פעם הוא שאנחנו עושים צעד אחד קדימה, אבל כשלא מסתכלים ולא רואים יש בתוכנו גם כאלה שמבצעים נסיגה לא אלגנטית של שני צעדים לפחות לאחור.

לי אין שום ספק ששיח שוויוני והענקת סיכוי לאישה למצות את כישוריה בתחומים רבים, רק תביא ברכה ותועלת לחברה, למדינה וגם לציבור הדתי.

ההדרה שולית, אך מתגברת | לימור לבנת - שרת התרבות והספורט

ההשוואה של קלינטון לאיראן מופרכת לחלוטין. לא רק בגלל היקף התופעה, אלא משום שבאיראן מדובר בתופעה גורפת שמגיעה מלמעלה. אצלנו מדובר בתופעה שמגיעה מהשוליים בעיקר, אף על פי שהיא מתפשטת לאט-לאט.

אני מרגישה שמצד אחד הלכנו כמה צעדים קדימה בייצוג נשים ומתן זכויות לנשים, בחקיקה לטובת הנשים וכדומה, אבל מצד שני אני רואה שאנו צועדים אחורה.

היום יש שכונות מסוימות בירושלים שבהן בקווים ציבוריים נשים צריכות לעלות מהדלת האחורית ולשבת בחלק האחורי של האוטובוס. אישה שעולה בדלת הקדמית או יושבת בחלק הקדמי - מציקים לה ומטרידים אותה. יש מקומות שמקצים לנשים צד מסוים במדרכה. אלה דברים פסולים בתכלית ואין הדעת סובלת אותם.

גם גבר שרוצה לשמור על עיניו אינו יכול לכפות דברים על נשים, כי המרחב הציבורי אינו של הגברים בלבד. לא ייתכן שיסירו פנים של נשים משלטים ומפרסומים ציבוריים. אני מבינה שצריכים צניעות, אבל מכאן ועד הסרת פנים של אישה רק מפני שהיא אישה המרחק רב.

כשלא מאפשרים לנשים להשמיע את קולן בשידור רדיו - זה לא נתפש. אני השתתפתי בהלוויה וראיתי שלא הרשו לקרובות המשפחה של הנפטר להספיד אותו וללכת מאחורי הארון. יש כאן הדרה שיטתית של נשים וניסיון לקחת לנשים את הזכויות הבסיסיות בדמוקרטיה: חופש הביטוי, חופש התנועה והחופש לכבוד.

אני באה מבית מסורתי ויש לי קרובי משפחה דתיים, ואיני חשודה בזלזול בדת, אבל אי אפשר לכבד את הדרת הנשים.

הזעיקו את האוגדונרית | גיל רונן - מייסד ארגון 'הפמיליסטים'

מנהיגוֹת הסניף הישראלי של התנועה הפמיניסטית-מיליטנטית העולמית גייסו את הילארי קלינטון למאבק המתמשך של השמאל נגד החייל הדתי-לאומי. זה בא להן בטבעיות, משום שעבורן הנשים בישראל ובארה"ב שייכות לאותו מחנה במלחמה היחידה שבאמת נחשבת - מלחמת האישה בגבר.

מדובר ככלות הכל בתנועה שהתפצלה מהקומוניזם בשנות ה-60, ולקחה ממנו הרבה ממאפייניו: גם הפמיניסטיות המיליטנטיות מלוכדות סביב 'אינטרנציונל' על-לאומי ואל-לאומי, רק שאצלן, במקום תודעה מעמדית של פועלים, התודעה היא 'מגדרית'. עסקניות הנשים בישראל ובעולם פועלות בתיאום עם ארגוני נשים בינלאומיים, ולמנגנון כולו זיקה לשמאל הקיצוני. הילארי היא בסך הכל מפקדת אוגדה שהוזעקה לסייע לאחיותיה בגזרה אחרת.

הדתיים יכולים להמשיך להתגונן, או שהם יכולים להחליט שההגנה הטובה ביותר היא התקפה. מעל דפי עיתון נכבד זה חשפה חגית רוטנברג לפני כשנה את השקרים שעוטפים את חדירת הפמיניזם המיליטנטי לצה"ל ואת הנזק שהוא גורם לצבא ולחיילות ('צה"ל בשבי הפמיניזם', גיליון 418). ייתכן שצריך לקחת את המאבק הזה עוד צעד: חברי כנסת, רבנים וחוקרים יכולים להציף את השערורייה הזו בוועדות, בטורים ובהרצאות, ולאלץ את הפמיניסטיות המיליטנטיות להתגונן לשם שינוי.

בינתיים מי שנקלעה אל שטח האש בין המחנות היא ח"כ ציפי חוטובלי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, שמנסה לפתור את בעיית 'קול באישה' בצורה מכובדת. עליה להכריע בימים אלה למי נאמנותה הרוחנית נתונה: לרבנים שמלמדים אותה תורה, או לדמויות כמו ד"ר דפנה הקר, שאותה הציגה בהערצה בדיון שערכה באחרונה בוועדה שבראשותה בנושא הסדרי הורות בגירושין. הקר, בת טיפוחיה של פרופ' נעמי חזן, שייכת למחנה שתפישתו היא במוצהר אנטי-משפחתית, אנטי-צבאית ואנטי-דתית. ח"כ חוטובלי צפויה לגלות כי אין דרך ליישב בין פמיניזם מיליטנטי מהסוג הזה ובין אמונה יהודית.

תשובות הגולשים

לא להתרגש

אם ננהג על פי תורתנו, כלומר צניעות בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, ההיפך ממה שקורה היום, מעמד הנשים יהיה מכובד ומקודש. אך תרבות העולם המערבי דוחפת נשים להיחשף ולהשתלב בכל מקום גם היכן שזה ההיפך מהתכונות והטבע שלהן, כמו ביחידות קרביות, והתוצאות בהתאם.

הבעיה היא לא הילארי, הבעיה היא שגם אנחנו חושבים כך בהשפעת התקשורת והתרבות המתירנית. התורה מלמדת את האישה שמשום כבודה שלא תתבזה ותיחשף בפני כל צרוע וזב, ואדרבה לבעלה הציווי בגמרא 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'.

אליהו שטיינמץ, בני ברק 

כבודה במקומה מונח

כשקראתי את השגת גב' קלינטון על המצב בארץ, השתוממתי. לא יאומן שאנחנו חשופים לחוות דעת של כל המי ומי, כל מי שיש לו מה לומר עלינו עושה זאת חופשי, על זה נאמר קשוט עצמך!

לגופו של עניין, אני לא חושב שמצב הנשים כאן כל כך גרוע. ב"ה יש נשים חברות כנסת, יש פעילויות רבות לנשים, ונדמה ששכחנו שאיננו ככל העמים. כבודה של בת מלך - פנימה.

בני יעקבי, אלעד

הדברים לכשעצמם מוצדקים

מאז ומתמיד בעם ישראל, בכל הקהילות, לא מצינו ולא ראינו אישה שהולכת עם שאל ורעלה. הדבר הזה הוא בולט ומכשיל יותר מכיסוי ראש רגיל. למה לנו להיות שונים מאמותינו? כמו כן, ההקצנה התחילה בהפרדה באוטובוסים, המשיכה והמשיכה עד לכדי מדרכות נפרדות. זוהי הקצנה מסוכנת ביותר.

כל זה מצד העניין לכשעצמו. אבל זה שגב' קלינטון סבורה שזה מזכיר את איראן, עדיף שתראה עד כמה מכתיבים לנו ערביי יו"ש בסתר ובגלוי את אורח חיינו. למה שם היא לא מתערבת ואומרת שזה מזכיר את איראן?

משה חיים סויסה, בני ברק