יורם אטינגר, מומחה ליחסי ארה"ב וישראל, אומר לערוץ 7 כי הצלחתו של מחמוד עבאס בביקורו האחרון בארה"ב היא תוצאה של מאמץ שעשתה ממשלת ישראל. לדבריו בימים אלו ממשלת ישראל מפיקה מהדורה שנייה של הסכם אוסלו. אז, בשנת 93', חילצה ממשלת ישראל את אש"ף מיוון המצולות והפכה את "אב הטיפוס של הטרור הבינלאומי", כלשונו, לגוף כשר בוושינגטון. היא שדאגה כי יוענק פרס נובל לטרוריסט המושחת ביותר ערפאת, ופתחה בפניו את הבית הלבן. ב 03' שוב ישראל מחלצת את אש"ף ואת הרש"פ מיוון המצולות של "מועדון ידידי סדאם חוסיין", פותחת בפני סגנו של ערפאת, ומי שהיה הציר המרכזי של אש"ף והפאתח' מאז שנות ה 50' את הבית הלבן. הצלחנו, אומר אטינגר, לבלבל את ידידינו הטובים ביותר בוושינגטון ולחזק את ידיהם של ראשי אויבינו.
לדברי אטינגר, בימים אלו מצבו של בוש איננו יציב כבעבר, ולכן אין כל הצדקה להיכנע ללחציו בקלות שכזאת. בחירות 04' כבר "בצנרת", אומר אטינגר ובפני בוש ניצב משבר כלכלי שכמוהו לא היה מאז שנות ה 20' וה 30' של המאה העשרים. בשנת 00' נבחר הנשיא בוש בעצמו על חודו של קול בלבד, והוא יודע שזה יהיה גורלו גם ב 04', וזאת, בין השאר בעקבות התערערות מעמדו בגין מעשיו בעירק ובגין הידרדרות הביטחון האישי בארה"ב. נוסף על כך, אומר אטינגר, הנשיא בוש יודע כי בסיס כוחו בארה"ב אינו מרוצה מהתפנית שעשה עם סיום המלחמה בעירק. לעומת זאת, מציין אטינגר, מעטים הם ראשי הממשלות הישראליים שלרשותם עמדו כל כך הרבה נכסים בוושינגטון כמו לראש הממשלה שרון. כמו כן רבים מאנשי הממשל בוושינגטון תומכים בטובתה האמיתית של ישראל. הנה למשל תום דיליי, מנהיג הרוב בקונגרס, המבקר בארץ ארבעה ימים, אמר כי כששמע שממשלת ישראל הסכימה למפת הדרכים ולמדינה פלשתינית הוא פשוט "נפל מהכסא". דברים אלו הוא אמר בראיון לעתון ניו יורק טיימס. תום דיליי, אומר אטינגר, מתייחס למפת הדרכים לא כאל מסלול לשלום אלא כאל מסלול המוליך להרס. עדו מספר אטינגר כי בעקבות ביקורו של מחמוד עבאס אמרה איליאנה רוס לטינן, יו"ר תת ועדת החוץ של בית הנבחרים לנושא המזה"ת, כי "הוא לא הרשים אותה" וכי היא רוצה להתרשם ממה שקורה בשטח ולא מדיבורים. גם "ציר צ'ייני ראמספלד, בסיס הכוח של הממשל בנושאי חוץ וביטחון, אינו תומך במפת הדרכים, מוסר אטינגר, אך מאחר שהם רואים כי ירושלים נותנת אור ירוק למהלך הם פנו לעסוק בענייני אירן, עירק וצפון קוריאה, והותירו בידי הצוות פאוול וטנט לנהל את הנושא של היחסים בין ישראל לרשות.
למעשה, אומר אטינגר, כיום הקונגרס, שהוא "בעל המאה" ולפיכך גם "בעל הדעה", ולא הממשל, הוא הקובע אם ישראל תקבל את הערבויות, אך מי שיוצר התניה מוזרה בין מתן הערבויות לבין התהליך המדיני היא ישראל בעצמה . (ש.ל.)
לדברי אטינגר, בימים אלו מצבו של בוש איננו יציב כבעבר, ולכן אין כל הצדקה להיכנע ללחציו בקלות שכזאת. בחירות 04' כבר "בצנרת", אומר אטינגר ובפני בוש ניצב משבר כלכלי שכמוהו לא היה מאז שנות ה 20' וה 30' של המאה העשרים. בשנת 00' נבחר הנשיא בוש בעצמו על חודו של קול בלבד, והוא יודע שזה יהיה גורלו גם ב 04', וזאת, בין השאר בעקבות התערערות מעמדו בגין מעשיו בעירק ובגין הידרדרות הביטחון האישי בארה"ב. נוסף על כך, אומר אטינגר, הנשיא בוש יודע כי בסיס כוחו בארה"ב אינו מרוצה מהתפנית שעשה עם סיום המלחמה בעירק. לעומת זאת, מציין אטינגר, מעטים הם ראשי הממשלות הישראליים שלרשותם עמדו כל כך הרבה נכסים בוושינגטון כמו לראש הממשלה שרון. כמו כן רבים מאנשי הממשל בוושינגטון תומכים בטובתה האמיתית של ישראל. הנה למשל תום דיליי, מנהיג הרוב בקונגרס, המבקר בארץ ארבעה ימים, אמר כי כששמע שממשלת ישראל הסכימה למפת הדרכים ולמדינה פלשתינית הוא פשוט "נפל מהכסא". דברים אלו הוא אמר בראיון לעתון ניו יורק טיימס. תום דיליי, אומר אטינגר, מתייחס למפת הדרכים לא כאל מסלול לשלום אלא כאל מסלול המוליך להרס. עדו מספר אטינגר כי בעקבות ביקורו של מחמוד עבאס אמרה איליאנה רוס לטינן, יו"ר תת ועדת החוץ של בית הנבחרים לנושא המזה"ת, כי "הוא לא הרשים אותה" וכי היא רוצה להתרשם ממה שקורה בשטח ולא מדיבורים. גם "ציר צ'ייני ראמספלד, בסיס הכוח של הממשל בנושאי חוץ וביטחון, אינו תומך במפת הדרכים, מוסר אטינגר, אך מאחר שהם רואים כי ירושלים נותנת אור ירוק למהלך הם פנו לעסוק בענייני אירן, עירק וצפון קוריאה, והותירו בידי הצוות פאוול וטנט לנהל את הנושא של היחסים בין ישראל לרשות.
למעשה, אומר אטינגר, כיום הקונגרס, שהוא "בעל המאה" ולפיכך גם "בעל הדעה", ולא הממשל, הוא הקובע אם ישראל תקבל את הערבויות, אך מי שיוצר התניה מוזרה בין מתן הערבויות לבין התהליך המדיני היא ישראל בעצמה . (ש.ל.)