בנק ישראל הודיע על תוכניתו המוניטרית לחודש אוגוסט לפיה תופחת ריבית בנק ישראל ב-0.5 אחוזים לרמה של 7.0 אחוזים.
מבנק ישראל נמסר לסוכנות עתי"ם כי המשך תהליך הפחתת הריבית התאפשר למרות עלייה מסויימת בציפיות לאינפלציה לשנה הקרובה, על רקע המשך הרגיעה בשוק מטבע חוץ ובשוקי הכספים וההון, והירידה בקצב עליית המחירים בפועל. בחודשים האחרונים עלו במקצת הציפיות לאינפלציה לשנה, הנגזרות משוק ההון, אך נותרו בסביבת אמצע יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (1 עד 3 אחוזים).
הריבית הריאלית לטווח קצר ירדה, איפוא, בתקופה זו הן בשל ירידת הריבית הנומינלית והן בשל עליית הציפיות לאינפלציה. הציפיות לאינפלציה לשנה השניה ואילך המשיכו לרדת והן נמצאות בתחום העליון של היעד.
בבנק ישראל מדגישים כי מדיניות הריבית מכוונת להשגת יציבות מחירים לשנה הקרובה ולשנים הבאות, בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2000 על פיה היעד לשנת 2003 ואילך הוא בתחום שבין 1 ל-3 אחוזים, שהוגדר כיציבות מחירים, ולא בהכרח לשנה קלנדרית מסויימת. בהקשר לכך ראוי לציין כי נסיונות לשנות את הגדרת יעד יציבות המחירים עלולים להתפרש על ידי השוק כראשית נסיגה
ממחוייבות הממשלה ליציבות מחירים, דבר שיכל להעלות את פרמיית הסיכון של המשק, להעלות את מחיר גיוס ההון של הממשלה ולהקשות על המשך תהליך הפחתת הריבית לטווח קצר.
בבנק ישראל מציינים כי, אמנם, התוכנית הכלכלית עוצרת את הידרדרות המצב הפיסקאלי, ואולם גרעון ממשלתי של כ-6% מהתוצר בשנת 2003 ובשיעור קרוב לכך בשנת 2004, הגבוהים בכל קנה מידה בינלאומי, אינם עומדים בהחלטת הממשלה לדבוק בתוואי יורד של הגרעון משיעור של 3% ב-2003 לשיעור של 1% בשנת 2007. הירידה שנרשמה בתשואות בשווקים משקפת אמון מצד הציבור בכך שהממשלה תחזור לתוואי יורד של הגרעון ושל משקל החוב בתוצר. לשם כך נדרשת החלטה על קיצוץ בתקציב 2004 שתיבחן, בסופן של דבר, בביצוע.
אם הציבור יעריך כי הקיצוץ הנדרש לא מתבצע, עלולה מגמת הירידה בתשואות להיפסק ואף לשנות כיוון. התפתחות כזו תערער את אמינות הממשלה באשר ליכולתה לחזור למשמעת תקציבית ותגרום אף היא לעלייה בשערי הריבית בכל הטווחים, אשר תפגום בסיכויים של המשק לחזור למסלול של צמיחה והגברת התעסוקה. בבנק ישראל מסבירים כי המשך הורדת הריבית לטווח קצר, תוך שמירה על יציבות המחירים, תלוי במידה רבה ביכולתה של הממשלה לקיים משמעת תקציבית תוך חזרה לתוואי פוחת של גרעון וחוב, הדרושה גם לחיזוק המערכת הפיננסית.
בנק ישראל עוקב אחרי התפתחות שער החליפין, ובמיוחד בוחן את השלכותיו על קצב האינפלציה, אך בבנק מזכירים כי שער החליפין, ברמה כזו או אחרת, מגמתו או התנודתיות בו, אינם מהווים, כשלעצמם מטרה למדיניות המוניטרית. בבנק ישראל מזכירים כי שוקי מטבע חוץ בעולם מאופיינים בתנודתיות רבה, לעיתים תוך שינויים חדים במגמה, והשוק בישראל, שרמת התפקוד בו גבוהה, הכוללת מכשירים פיננסיים נגזרים המאפשרים להתמודד עם התנודתיות, דומה מבחינה זו לשווקים הבינלאומיים.
בהקשר זה מסבירים בבנק ישראל כי תנועות ההון אל המשק וממנו מושפעים, בין היתר, משיעורי הריבית בשווקים בארץ ובחו"ל, שהשינויים בהם אינם תואמים בהכרח את השנויים בשערי הריבית שנקבעים על ידי הבנקים המרכזיים.
כך למשל, מתחילת השנה, ירד הפער בין התשואות של אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך בישראל לאלו שבארצות הברית בלמעלה מ-3 אחוזים, בעוד שהפער במונחי ריבית הבנק המרכזי ירד בסביבות אחוז אחד בלבד. משמעות הדבר ששערי הריבית של השוק מצביעים על לחץ קטן יותר ליבוא הון ממה שיכל להשתקף מפערי הריביות של הבנקים המרכזיים.
(א,ב)
מבנק ישראל נמסר לסוכנות עתי"ם כי המשך תהליך הפחתת הריבית התאפשר למרות עלייה מסויימת בציפיות לאינפלציה לשנה הקרובה, על רקע המשך הרגיעה בשוק מטבע חוץ ובשוקי הכספים וההון, והירידה בקצב עליית המחירים בפועל. בחודשים האחרונים עלו במקצת הציפיות לאינפלציה לשנה, הנגזרות משוק ההון, אך נותרו בסביבת אמצע יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (1 עד 3 אחוזים).
הריבית הריאלית לטווח קצר ירדה, איפוא, בתקופה זו הן בשל ירידת הריבית הנומינלית והן בשל עליית הציפיות לאינפלציה. הציפיות לאינפלציה לשנה השניה ואילך המשיכו לרדת והן נמצאות בתחום העליון של היעד.
בבנק ישראל מדגישים כי מדיניות הריבית מכוונת להשגת יציבות מחירים לשנה הקרובה ולשנים הבאות, בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2000 על פיה היעד לשנת 2003 ואילך הוא בתחום שבין 1 ל-3 אחוזים, שהוגדר כיציבות מחירים, ולא בהכרח לשנה קלנדרית מסויימת. בהקשר לכך ראוי לציין כי נסיונות לשנות את הגדרת יעד יציבות המחירים עלולים להתפרש על ידי השוק כראשית נסיגה
ממחוייבות הממשלה ליציבות מחירים, דבר שיכל להעלות את פרמיית הסיכון של המשק, להעלות את מחיר גיוס ההון של הממשלה ולהקשות על המשך תהליך הפחתת הריבית לטווח קצר.
בבנק ישראל מציינים כי, אמנם, התוכנית הכלכלית עוצרת את הידרדרות המצב הפיסקאלי, ואולם גרעון ממשלתי של כ-6% מהתוצר בשנת 2003 ובשיעור קרוב לכך בשנת 2004, הגבוהים בכל קנה מידה בינלאומי, אינם עומדים בהחלטת הממשלה לדבוק בתוואי יורד של הגרעון משיעור של 3% ב-2003 לשיעור של 1% בשנת 2007. הירידה שנרשמה בתשואות בשווקים משקפת אמון מצד הציבור בכך שהממשלה תחזור לתוואי יורד של הגרעון ושל משקל החוב בתוצר. לשם כך נדרשת החלטה על קיצוץ בתקציב 2004 שתיבחן, בסופן של דבר, בביצוע.
אם הציבור יעריך כי הקיצוץ הנדרש לא מתבצע, עלולה מגמת הירידה בתשואות להיפסק ואף לשנות כיוון. התפתחות כזו תערער את אמינות הממשלה באשר ליכולתה לחזור למשמעת תקציבית ותגרום אף היא לעלייה בשערי הריבית בכל הטווחים, אשר תפגום בסיכויים של המשק לחזור למסלול של צמיחה והגברת התעסוקה. בבנק ישראל מסבירים כי המשך הורדת הריבית לטווח קצר, תוך שמירה על יציבות המחירים, תלוי במידה רבה ביכולתה של הממשלה לקיים משמעת תקציבית תוך חזרה לתוואי פוחת של גרעון וחוב, הדרושה גם לחיזוק המערכת הפיננסית.
בנק ישראל עוקב אחרי התפתחות שער החליפין, ובמיוחד בוחן את השלכותיו על קצב האינפלציה, אך בבנק מזכירים כי שער החליפין, ברמה כזו או אחרת, מגמתו או התנודתיות בו, אינם מהווים, כשלעצמם מטרה למדיניות המוניטרית. בבנק ישראל מזכירים כי שוקי מטבע חוץ בעולם מאופיינים בתנודתיות רבה, לעיתים תוך שינויים חדים במגמה, והשוק בישראל, שרמת התפקוד בו גבוהה, הכוללת מכשירים פיננסיים נגזרים המאפשרים להתמודד עם התנודתיות, דומה מבחינה זו לשווקים הבינלאומיים.
בהקשר זה מסבירים בבנק ישראל כי תנועות ההון אל המשק וממנו מושפעים, בין היתר, משיעורי הריבית בשווקים בארץ ובחו"ל, שהשינויים בהם אינם תואמים בהכרח את השנויים בשערי הריבית שנקבעים על ידי הבנקים המרכזיים.
כך למשל, מתחילת השנה, ירד הפער בין התשואות של אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך בישראל לאלו שבארצות הברית בלמעלה מ-3 אחוזים, בעוד שהפער במונחי ריבית הבנק המרכזי ירד בסביבות אחוז אחד בלבד. משמעות הדבר ששערי הריבית של השוק מצביעים על לחץ קטן יותר ליבוא הון ממה שיכל להשתקף מפערי הריביות של הבנקים המרכזיים.
(א,ב)