בלימוד פרשיות השבוע למדנו על פי דרכו של רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל את שיטתו הייחודית שכל התורה היא זוגות-זוגות. הצד הכללי אל מול התפרטות הכלל בתוך המציאות. בצמד הפרשיות שאנו נמצאים בעיצומן, יתרו ומשפטים, מעמד הר סיני שנחקק בתודעה הלאומית כנתינת הנשמה – התוכן הפנימי של האומה הישראלית. מעמד שבו כל ההוויה כולה חשה שמתרחש שינוי משמעותי (על פי המדרש המתאר את כל המציאות דוממת במעמד הר סיני: ציפור לא צייץ וכו'), וכל המציאות כולה חייבת להיות שותפה לדבר האלוקים המתגלה לעם ישראל – וממנו לכל ההוויה האנושית כולה.
אך יחד עם זאת, אחרי המעמד הגדול והמופלא שביטא את מקור עומק הנשמה הישראלית, נדרש כעת להוריד את הנשמה - האידיאל הגדול - מתחת לעשרה טפחים, אל העולם הממשי שלנו. יש ליצור חיבור אמיתי בין האידיאל הגדול למציאות החיים הישראלית כולה. להטביע את הנשמה – התורה, בחיינו הציבוריים והפרטיים. ורבותינו דרשו "וחיי עולם נטע בתוכנו - זו תורה שבעל פה", תורה החודרת אל כל מערכות החיים הציבוריים והפרטיים שלנו, מדריכה, מכוונת ומטעימה את החיים על פי דרכה של תורה. מימוש האידיאלים והערכים בחיינו הציבוריים זוהי המשימה הגדולה של פרשת משפטים - "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" (רש"י).
ברוך ה', עברנו תקופה נפלאה של תהליך פנימי, של בירור וחידוש מנהיגות לציונות הדתית. המנהיגות החדשה השתחררה מכבלי התחושה הנוראית של הגלגל הרזרבי בהנהגה המדינית והפוליטית. מנהיגות הבית היהודי בראשות נפתלי בנט, שהובילה ושאלה את השאלות הנוקבות של החברה הישראלית, בין איפה הכסף לאיפה הערכים, בין הדאגה למגזר לדאגה לכלל החברה הישראלית. בעליית קומה בתודעת המקור לציונות והצורך במעבר מציונות לאומית לציונות עם נשמה, עם התוכן והמטען של כל הדורות והתפתחות התרבות הישראלית מאז ימי האבות ועד ימינו.
אחרי הצבת השאלות ובירור התובנות וסימון היעדים והמטרות, מגיע השלב של היכולת להטביע את המסרים והערכים בחיינו הציבוריים, להיות מסוגלים לקבוע מדיניות אמונית, לאומית, חברתית וכלכלית. תמיד ייחלנו לאנשי מעשה גדולים, אבל יחד עם זאת שכוח השראתם היא האמונה. קראנו לזה מנהיגות אמונית, מנהיגות שמאמינה באלוקי מערכות ישראל, וביכולת לשנות את החברה הישראלית. זה הזמן לפרוע את השטר למחויבות לציבור שנתן לנו את אמונו ולהעמיד אנשי מעשה אמוניים, בעלי ניסיון ממשי, בהובלה של תהליכי עומק בחברה הישראלית.
אין ספק שהעמדת נבחרת מצוינת ומגוונת חדורה בערכי הציונות הדתית, ההתיישבות, חינוך, צבא ומושכי בעט הסופר בהנהגתו של נפתלי בנט, היוותה גורם משמעותי להצלחה גדולה של הבית היהודי. יחד עם זאת, החזרה אל החברה הישראלית כולה במרכז הארץ ובעיקר בפריפריה בקצות הארץ הנגב והגליל, וכפי שסיכם פרופ' אשר כהן בבחינת תוצאות הבחירות בכתבה "מי באמת עומד מאחורי נפתלי בנט", כן, העלייה המשמעותית ביותר היתה של רבים מאלו שבחרו במערכות הבחירות הקודמות למפלגות הליכוד וש"ס וישראל ביתנו, וחזרתם הביתה לחיק הציונות הדתית והבית היהודי.
זכינו תושבי באר שבע והדרום להיות שותפים במאמץ הציבורי ולהעמיד איש מעשה אמיתי שכזה, אבי וורצמן (ולמען הגילוי הנאות אני עובד בשותפות מלאה איתו כבר שני עשורים), שפרץ דרך בהובלת הגרעינים התורניים, בבניית מערכות חינוך מגיל הלידה ועד שיבה בגרעין התורני בבית מוריה בבאר שבע, וחולל שינוי משמעותי מאוד בעיר כולה. וורצמן הוא פורץ דרך בהובלת תהליכי עומק בזהות יהודית לאלפי בני נוער במסע הישראלי ולימוד אבות ובנים בתנועת 'מבראשית', וסגן ראש העיר הראשון מבין הדור החדש שצמח בגרעינים התורניים. הוא הצליח לחולל באגף הרווחה בעיר שינוי תודעתי עמוק, תהליך שינוי בבניין דפוסי חיי הרווחה, לא כחברה ואנשים נצרכים ותלותיים אלא אנשים יוצרים ומעבר מתלות לצמיחה.
אין ספק שרוח חדשה כזו שתהיה שותפה להנהגה ולקביעת מדיניות במשרדי הממשלה היא החידוש והריענון שהציונות הדתית והחברה הישראלית כולה שואפת לו. ויתרה מכך, יש לנו מחויבות לפריפריה מצפון הארץ ועד דרומה שנתנה את אמונה בנו ומצפה לשר אותנטי בממשלת ישראל שייצג אותה נאמנה.