'בשם החוק' - היועץ המשפטי לממשלה והפרשיות שטילטלו את המדינה / עו"ד דינה זילבר / דביר, 475 עמ'
"בגין הושיב את ברק לצדו בכל ישיבות הממשלה. אף יועץ משפטי שקדם לברק לא נכח באופן קבוע בישיבות ממשלה. ברק - כן. ברק מספר כי את רוב זמנו בילה במשרד ראש הממשלה".
הצצה בכריכה הפנימית של 'בשם החוק' תגלה למי שלא מכיר שהמחברת, דינה זילבר, היא חלק מהממסד של היועץ המשפטי לממשלה. היום היא משמשת משנה ליועץ ולפני כן הייתה במשך שנים רבות בכירה בפרקליטות. ציון העובדות האלה יכול לשמש מעין אזהרת פתיחה לספר שמתיימר לבחון את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ויתרה מכך, את מערכת היחסים בינו ובין הפרקליטות, בג"ץ, הממשלה והכנסת.
מי שנמצאת כל כך הרבה שנים בתוך הממסד, היה אפשר להניח, תיטה להחליק עובדות, לצדד באופן בולט בצד זה או אחר ובעיקר להצדיק את ביצור מעמדו של היועץ. אבל לא. לזילבר אמנם יש עמדה, אבל היא לא מציגה אותה באופן מאוד בוטה. היא מצליחה להוציא מתחת ידה ספר-מסמך מקיף ומרתק, שמגולל את קורותיו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, את סיפור התחזקותו, עד שאט הנפש שהוא מעורר היום באנשים.
השינויים שעברו על מוסד היועץ מראשיתו, מומחשים היטב בעובדה שהממשלה החרימה בשעתה דירה פרטית על מנת שהיועץ המשפטי הראשון יוכל להתגורר בה. היועץ דאז, שתפקידו הוא בעצם להתריע בדיוק מפני עוולות שלטוניות מסוג זה, לא ראה לנכון אף להעיר על מעשה ההחרמה הממשלתי.
היועץ הראשון היה יעקב שמשון שפירא, שהתמודד עם משטר שאך זה הוקם והיה מיוסד על מוסר והליכים של מחתרת. הוא נאלץ להתערב בפרשה שבה מאיר טוביאנסקי, עובד בכיר בחברת החשמל, הואשם בבגידה על ידי בית דין שדה והוצא להורג במשלט בדרך לירושלים. שפירא התעקש להעמיד לדין את איסר בארי, שעמד בראש חבר השופטים, אף שהיה ראש שירות הידיעות של ההגנה ואחר כך ראש מחלקת המודיעין של צה"ל.
בהמשך מלווה הספר את היועץ חיים כהן ואת משפט קסטנר שהיה בתקופתו, ממשיך לגדעון האוזנר, היועץ המשפטי הבא שלעולם ייזכר כתובע במשפט אייכמן. בספר נבחנת עבודתו של האוזנר בצורה מקיפה ומעניינת, ונבדקת השפעתה על תודעת השואה. בהמשך מתוארת כהונתו של מאיר שמגר, האיש שביסס את מעמד היועץ המשפטי ובנה מערכת היררכית מקיפה שהוא עמד בראשה באופן מוחלט. שמגר אף הוציא למשרד קובץ הנחיות המסדירות את מהלך עבודתו. שמגר היה זה שפתח את דלת בג"ץ בפני תושבי יו"ש הערבים.
כהונת אהרן ברק מתוארת בהערצה מסויימת. כוחו של ברק הגיע אליו לא מעט בזכות בגין, שקירב אותו, והאקטיביזם שלו בבית המשפט העליון, כך נראה, היה פשוט עליית מדרגה ממה שהורגל אליו כיועץ משפטי. פרשת חשבון הדולרים של לאה רבין גם היא מוזכרת וכמובן פרשת קו 300, עם היועץ יצחק זמיר כשלצדו דורית בייניש ויהודית קרפ.
בהמשך מתארת זילבר את כהונתם של היועצים הבאים, בוחנת את הפרשיות המרכזיות בכהונתם ובוחנת את תהליכי השקיעה של המוסד החשוב הזה ואת המוטיבציות לפצל אותו לשניים. המעניין הוא שלמרות שחלפו כבר למעלה משישה עשורים מיום שהמדינה נוסדה, סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה עדיין אינן קבועות בחוק. הגיע הזמן, כך נראה.