לציבור הדתי קצת קשה עם הצלחה. כל דבר צריך להיות עם ספק, עם חשש מהעתיד, אולי אף אשמה, ואיך לא – גם קצת פלפול לא יזיק. השבועות שלפני הבחירות היו מלאים בייסורי נפש – בעיקר בשאלה האם ניתן לתמוך בקבוצת אנשים שאינם מנוסים בפוליטיקה מעשית, שבאים מרקעים שונים ומגוונים, ובעיקר - לא בטוח שייצגו "בדיוק את מה שאני חושב". נדמה שהתקיים בנו הפסוק: "ראה זה מצאתי את אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כה).
מותר לעצור לרגע ולומר: צעד קטן בכנסת – צעד גדול לציבור הדתי בישראל. כאן יש לומר תודה על האומץ בעיקר של אדם אחד שמוכן לעמוד בראש ציבור מדהים, אך ביקורתי ושואף רק למושלם. ואכן יכולתו לרכז סביבו אמיצים נוספים ולאחר מכן ציבור גדול ולחולל מפנה חשוב ראויה להערכה, ונראה שפעל בצורה מבורכת, כפירוש שם משפחתו בלועזית.
כאן המקום להשוואה קטנה ולא שלמה כלל, לכוכב אחר שדרך והוביל את עם ישראל לניצחון על האימפריה הרומאית הגדולה – בר כוכבא. שמעון בן כוסבא הוביל מאבק בתנאים שונים, אחרים לגמרי, אך משותפים לשניהם האמונה באידיאלים המייחדים את עם ישראל משאר העמים, והרצון להיאבק עליהם גם אם הניצחון אינו מובטח.
לבר כוכבא היו מאות אלפי חיילים, חלקם אפילו לא יהודים. מבחינתו, המטרה המרכזית היתה לא רק קיום הלאומיות היהודית, אלא קיום הדת היהודית. הלאום והיהדות קשורים בקשר בל יינתק. מבחינתו, תקומת עם ישראל בארצו היא לא רק נגד נציב הרומאים, אלא גם דרך ההקפדה על קיום מצוות ארבעת המינים אצל חייליו. ואם האימפריה מצרה את הקיום היהודי הדתי, יש להילחם בה גם אם מדובר בסיכון לקיום היהודי כולו.
חזרנו לוויכוח נושן זה גם בימינו, אם כי בזירה שונה. נדמה כי רבים בארץ הרימו ידיים ועושים תמיד חשבון עד כמה ניתן להסתכן למען הערכים והאידיאלים שלנו. והנה קמה קבוצת אנשים והוכיחה כי עם ישראל נשאר שונה מעמים אחרים. הם הוכיחו כי עשרות אלפים, גם מהציבור שאינו מוגדר דתי, עדיין מרגישים שהם יהודים ושיש לעובדה זו משמעות גם בתחום האישי וגם בתחום הלאומי.
דווקא לאור ההצלחה, יש חשיבות להיזהר שלא ליפול באותן נקודות תורפה שהיו לבר כוכבא. מעט מאוד ידוע לנו עליו, ובכל זאת חז"ל מנסים למקד את נקודות הכשל שלו. מתוך דבריהם ניתן להבין כי בר כוכבא שם דגש רב מדי על הכוח והגבורה החיצונית. דרישתו מחייליו להפגין כוח מעל לנורמה (קציצת בוהן ימנית, עקירת ארז תוך כדי רכיבה), מאירה את הבנתו כי הניצחון במלחמה תלוי בעיקר במצבם הפיזי של החיילים ופחות במצבם הרוחני. מדרש אחר (איכה רבה) מספר כי בר כוכבא פנה לה' וביקש "אל תעזור ואל תפריע". או במילים אחרות: אני המנהיג שפועל כאן בארץ יכול להסתדר גם בלעדיך, אלוקי השמיים. כשזה מגיע לניהול מלחמה, אני המומחה הגדול ואני יודע את הדרך הנכונה להצלחה.
בר כוכבא הגיע למקום שאליו מגיע בקלות כל מנהיג גדול בעם ישראל. הכוח, הכריזמה, הזרקורים, המעמד – כל אלו מציבים בפניו התמודדות קשה בתחום המידות ובמיוחד הגאווה. ומכאן להוראה המפורשת בתורה המגבילות את המלך במטרה להדגיש את ייעודו העיקרי של מנהיג בישראל: להוביל את עם ישראל למימוש יעדיו השונים, בתחומים הארציים לצד התחומים הרוחניים. כל זה בתנאי שהמנהיג – גם הפוליטי – כפוף לה' ומחויב במצוותיו. בר כוכבא נחלש בדיוק בנקודה זו. הכוח האישי, הניצחונות, היכולת הצבאית ויכולת ההנהגה העבירו אותו על דעתו, ומשם לא רחוקים הכישלון והמפלה של כל העם.
הציבור הדתי והלאומי כיום צריך הנהגה פוליטית שיודעת להתנהל בצורה חכמה ומתוחכמת בעולם הפוליטי. אך יותר מכך, הוא צריך הנהגה פוליטית בעלת ענווה הפועלת מתוך מחויבות לבסיס היהודי והתורני שממנו היא שואבת את סמכותה. הנהגה זו תידרש לעמוד במשימות שהבטיחה, והיא לא תוכל לומר לציבור "אל תעזור ואל תפריע". הציבור נתן אמון רב ובעצם אמר הנני, ועכשיו תפקיד ההנהגה לנצל ולהעצים את המסירות והיכולות של ציבור זה לטובת העם כולו.
הכותבת היא רכזת התמחות תנ"ך במכללת אורות ישראל