דיו רב נשפך על הסברת העמדות השונות בשאלה המורכבת של לימוד תורה וגיוס לצבא. אין ברצוני וביכולתי להקיף את הנושא בכללו, אך אנסה להתייחס למאמרים החוזרים ונשנים של הרב אליעזר מלמד ביחס לנושא. הרב כותב מתוך נתינת הערכה, כמובן, לערך לימוד התורה, ומתוך הדגשת מצוות הגיוס והחובה להתפרנס בכבוד. אולם ברצוני להאיר עניין עקרוני מאוד, והוא הכותרת המקדימה לכל דיון בנושא המדובר: שוויון בנטל. לצערנו הרב, אין שוויון בנטל! חלק גדול מעם ישראל לא נושא בנטל שלוש תפילות ביום, בנטל של הקמת משפחה גדולה ובעוד שלל משימות. שלא לדבר על השתתפות ביחידות מובחרות שממיתות עצמן באוהלה של תורה ומשקיעות זמן וכוחות בעבודת התפילה. וכן בעניין הנשים: גם בלי לעסוק בסור מרע בסוגיית שירות הבנות בצה"ל, חשוב בבית פנימה להדגיש את העשה טוב - עד כמה בנות דתיות לגווניהן נושאות בעול השירות הלאומי האמיתי, בהקמת הבית היהודי.
אין לי ספק שלתלמיד חכם כמו הכותב הדברים מובנים וברורים, אבל הכותרת האמיתית צריכה לשוב ולהופיע ולבלוט בכל דיון בנושא. הכותרת אינה שוויון בנטל. לימוד התורה כערך הצלת ישראל מיד צר בעת מלחמה ובעת שלום הוא ערך יסודי באמונת ישראל המקובל על כל בתי המדרש (ודאי שתלמידי הרצי"ה זצ"ל יודעים על מאבקו החינוכי להשארת תלמידיו בישיבה, גם בשנותיה הראשונות של המדינה כשנטל הביטחון היה כבד).
אם רוממות סיסמאות אלו לא תהיה בפיהם של תלמידי חכמים, מה נצפה מיהודי דתי-לאומי טוב, שגם מחובר לאמצעי התקשורת המוזילים ומזלזלים בערכים אלו? למרות שאיני רוצה לגלוש ולהרחיב בנושא, אי אפשר להתעלם מהעובדה שעם כל ההצלחה המופלאה לגדל לומדי תורה ותלמידי חכמים בציבור הדתי-לאומי, הרי שלחנך להערכה ולהתמסרות לתורה, לחיבור אמיתי, לזכות לחסות בצִלם של תלמידי חכמים, לנשום רוח אחרת, כמעט בלתי אפשרי כשזו האווירה ברחוב ובציבור כלפי התורה ולומדיה. לצערנו, יש לכך תוצאות מוכחות בשטח, והנזקים הצפויים בעתיד מי ישורם (ואני לא מדבר רק על התחלנות ופריקת עול. האם הציבור הדתי-לאומי קרוב כל כך לדעת הרמב"ם בשילוב בין תורה ופרנסה? הלא הרמב"ם מציב רף גבוה של שעות בסדר יומו של כל עובד המוקדשות ללימוד תורה).
בצד המעשי, כאיש תורה וכמי שיודע לעמוד על שלו ולשלם על כך מחיר בנושא שירת נשים וסירוב פקודה, אמור להיות ברור לרב מלמד שכל האווירה הנוכחית והלחץ כלפי החרדים הם ממניעים פוליטיים. הפוליטיקאים ובעלי האינטרסים רק מפריעים לתהליכים טבעיים שקורים בעולם התורה מתוך התרחבותו המספרית ורב גוניותו.
קשה גם לעמוד מנגד מול כל השקרים המבטלים מספרית את הציבור העובד בתוך המפלגות החרדיות (שאינו כה קטן), וגם ההטעיות סביב השאלה מה בדיוק מוסיף או מחסיר מקופת המדינה (שירות בנות, למשל, ושאר ערכים חילוניים הנוגסים בקופת המדינה).
מאמר זה אינו מאמר תורני, אך בשוליו נוסיף את הגישה התורנית-חינוכית שכדי להשקיע ולתקן באמת אל לנו להתערב בחברה החרדית אלא לפעול בבית פנימה. וכדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל ב'מוסר אביך' בערך תיקון: "יש לעיין בדרכי בני אדם כשרוצים להוכיח איזה איש להסירו מדרכו, אולי זו הדרך לפי עניינו טובה היא, אף על פי שיש בה חסרונות, אבל חסרונותיו מגינות עליו בעד חסרונות יותר עצומות. וה' יתברך ידריכנו במעגלי צדק. שלפעמים פיתוי היצר הוא להשתקע בתוכחות לכל אחד, ואין זה כי אם רוע לב. והמרחם רחום יכפר".
אם רבנים רציניים לא יהיו מספיק ברורים וחד משמעיים בעניינים אמוניים, ובהבהרת נושא הדיון האמיתי, ובמשמעות הרוחנית לקיומו הכלכלי והביטחוני של עם ישראל, ולא יצביעו על עוולות ושקרים, מה נצפה מעמך ישראל ובעיקר מהנוער היקר שלנו, דור העתיד, ששאיפת כולנו לגדלו ולרוממו לשלמות בעבודת ה', לבניין עם ישראל כולו?