היה משהו מעט משעשע בהבעת הפנים המופתעת של עיתונאי ישראל לאחר שנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, הודיע על פרישתו באביב הקרוב. אותם עיתונאים שבראשית הקדנציה השנייה של פישר כבר ידעו לספר שהוא שוקל שלא להשלים אותה, עטו בשבוע שעבר ארשת כל כך מופתעת, שנדמה היה ששכחו מה שהם עצמם דיווחו. נדמה שבחלק מהמקרים היה מדובר פשוט בתחושת עלבון. כיצד העז סטנלי ידידנו ללכת בלי להרים לנו אפילו טלפון? לזכותו של פישר ייאמר שאמנם לא הדיר את רגליו ממגע עם התקשורת, אך גם לא טיפח עיתונאי חצר, וכך נודע לכולם כמעט באותו הרגע דבר החלטתו של הנגיד הפורש. כעת, לאחר שהאבק כבר החל לשקוע, הגיעה העת לערוך סיכום ראשוני לכהונתו של אחד הנגידים האהודים והמוערכים שידעה מדינת ישראל ב-63 שנותיה.
רבים מחסדיה של ההשגחה העליונה הם עניין של תזמון. ההבדל בין חיים למוות, בין עושר לעוני ובין בריאות ומחלה תלוי לא פעם בתזמונן של ההתרחשויות ולא באבני הבניין הבסיסיות. נדמה שראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושר האוצר שלו באותם הימים, בנימין נתניהו, כלל לא חשבו שהעימות ביניהם על זהות הנגיד הרצוי יביא לתוצאה חיובית כל כך. למעשה, הכל התחיל מעימות פשוט. שרון ונתניהו מעולם לא היו ידידים, וזאת בלשון המעטה. השניים הפכו באותן השנים, המחצית הראשונה של העשור הקודם, לרבין הפרס של הליכוד. שני ניצים שאוחזים באותה התנועה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. מערכת היחסים הפוליטית שלהם היתה שזורה גם במערכת יחסים אישית שאיננה מן המשופרות. אך למרות זאת, ויש שאמרו שדווקא בגלל זאת, החליט שרון למנות את נתניהו לשר אוצר, תפקיד שהיה נחשב עד אז, וגם כיום, לבית קברות לפוליטיקאים.
בהמשך, באופן מפתיע למדי, הצליחו השניים, נתניהו ושרון, לגבש לעצמם מידה ראויה של שיתוף פעולה לצורך השגת מטרות שהיו חשובות לשניהם. בראש המטלות הללו עמדה ההתמודדות עם המשבר שפקד את ישראל עם התפוצצות בועת ההיי-טק. השניים הצליחו לקדם במשותף שורה ארוכה של רפורמות ושינויים תקציביים, תוך ששרון מעניק לנתניהו חופש פעולה רחב מאוד בתחומי משרדו. למרות זאת, בסוגיה אחת לא הצליחו השניים להגיע להסכמה במשך זמן רב. נגיד בנק ישראל דאז, ד"ר דוד קליין, סיים באותם ימים את כהונתו באקורדים צורמים מעט, והשניים לא הגיעו להסכמות בנוגע למינוי מחליפו.
הישועה הגיעה, כפי שכולם כבר יודעים, לאחר שההצעה (שעמדה כבר קודם לכן על הפרק) להביא לתפקיד את סטנלי פישר התבררה כריאלית. פישר, ציוני מוצהר אשר היה בקשר הדוק עם קהילת הכלכלנים המקומית, הביע נכונות לעלות לארץ לצורך קבלת התפקיד ובכך הפך למועמד הפשרה המנצח.
חבלי קליטתו של פישר לא היו פשוטים. תחילת כהונתו התאפיינה בקשיים מנהליים לא פשוטים. שאיפתו לחוקק את חוק בנק ישראל החדש נתקלה בקשיים רבים, ואף בקרב התקשורת הישראלית היו שלא התביישו לסנוט בנגיד שיובא מאמריקה. אולם עם פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008, התברר שהצמד נתניהו ושרון נתן למדינת ישראל בדיוק את מה שהיא היתה זקוקה לו. פישר ביצע שורה של פעולות כלכליות נחרצות, חלק מהן נתונות במחלוקת עזה בין הכלכלנים. אולם מתינותו, שיקול דעתו, גילו וזרותו שהעניקו לו מעמד של מבוגר אחראי, סייעו למשק הישראלי להתמודד עם המשבר. העובדה שבאחד משני הקודקודים של המדיניות הכלכלית עמד אדם שהפוליטיקאים שיחרו לפתחו ולא להפך עזרה לו לקדם את מהלכיו למרות ההתנגדויות, ומנעה שחיקה באוטוריטה שלו גם בעת משבר.
הביקורת נותרה בפנים
שני צעדים עיקריים ושנויים במחלוקת שביצע פישר עמדו למבחן הזמן. הראשון היה הורדת הריבית, והשני רכישות המט"ח המאסיביות. שני המהלכים זכו לביקורת לא מבוטלת בקרב קהילת הכלכלנים, אולם הביקורת כמעט שלא חצתה את גבולות הקהילה. הציבור הרחב נחשף מעט מאוד להדיה, בעיקר עקב כושר המנהיגות הכלכלית של פישר. במבט לאחור, אגב, ישראל שילמה מחיר על ההחלטות של פישר, בין השאר בניפוח הביקושים לנדל"ן. אם כי קשה לדעת מה היה המחיר האלטרנטיבי, ובהחלט ייתכן שפישר נקט בצעדים הנכונים. בכל מקרה, סגולתו העיקרית של פישר היתה בעצם היכולת להחליט ובביטחון ששידר בנכונות החלטותיו.
פישר יעזוב את הנגידות, וייתכן שגם ישוב להתגורר בעיקר בארה"ב (למרות שבהחלט יש סיכוי שהצעה לתפקיד מעניין, כמו למשל שר החוץ, תשאיר אותו בישראל לכמה שנים נוספות), אולם ישראל תהיה חייבת לו הכרת תודה גדולה למשך שנים רבות נוספות. מי שיצטרך להיכנס לנעליו של הנגיד הפורש ימצא את עצמו במצב מאוד בעייתי.
בורסת השמות מטבע הדברים כבר נפתחה, ובין השאר מתברר כי גדל מאוד הסיכוי שהנגיד הבא יהיה דווקא נגידה. המועמדת שנראית בשלב ראשוני זה כבעלת הסיכוי הגבוה ביותר היא מי שפישר עצמו סימן כיורשת. המדובר במשנה לנגיד, ד"ר קרנית פלוג, אשר שימשה קודם לכן בתפקיד ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל. פלוג, כלכלנית מוערכת, נחשבת למי שצמחה מתוך הבנק המרכזי ועשתה בו את מרב שנותיה המקצועיות. מולה עשויה להתייצב מנכ"לית בנק לאומי המיתולוגית, גליה מאור, אשר סיימה רק לפני כשנה תקופה של 17 שנה בראשות בנק לאומי. מאור היתה גם היא בעברה בכירה בבנק ישראל ושימשה כמפקחת על הבנקים בימים הקשים ביותר של משבר הבנקאות בשנות ה-80.
מועמד נוסף ששמו מוזכר הוא הפרופסור מנואל טרטנברג, מהוועדה הידועה ומהות"ת שסירבה לתמוך בהכרזה על המרכז באריאל כאוניברסיטה. מועמד אחד מטעם עצמו הוא שלמה מעוז, הכלכלן מהליכוד ש"עיצבן את האשכנזים", אך סיכוייו האמיתיים קטנים במיוחד. ותמיד קיים הסיכוי, הקלוש אמנם, שפישר יחליף את בן שלום ברננקי בראשות הבנק המרכזי של ארה"ב, ואילו ברננקי, היהודי גם הוא, יבוא להחליף אותו כאן. רעיון מקורי, לא?