העם קבע: לקואליציה / פרופ' אשר כהן, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן
ההחלטה אם להיכנס לממשלה היא חלק משאלה קבועה, גדולה ורחבה בהרבה. עניינה הוא ביחס המורכב שבין החזון השלם והראוי ובין המצוי, שכולל את המגבלות שמציבה המציאות.
במקרים מסוימים, בנסיבות ובתנאים מיוחדים, יש בהחלט טעם לגישת "ייקוב הדין את ההר", תוך הקפדה דקדקנית על עקרונות היסוד. אפשר להבין את טעמיה של גישה זו במצבים שבהם הסכנה לעקרונות מוחשית, מה שנהוג לתאר כסכנה ברורה ומיידית. ואולם, לשימוש קבוע בגישה זו יש מחירים פוליטיים כבדים, ואחד מהם הוא ההרחקה ממוקדי ההשפעה וישיבת נצח באופוזיציה.
לבית היהודי ניתנה, לאחר שנים רבות, הזדמנות להשפעה גדולה באמצעות מה שמסתמן כשלושה משרדי ממשלה. עם זאת, יש לזכור שההישג המרשים של שנים עשר מושבים הוא עדיין רק עשרה אחוזים מהכנסת. יש שם עוד כמה מפלגות.
עם כל החשש מהמשא ומתן המדיני הצפוי לכאורה, כרגע הוא יותר מדומיין מאשר מעשי. נאום בר אילן לא ננאם אתמול, הוא נמצא איתנו כבר כמה שנים ובינתיים לא קרה כלום. המציאות הממשית חשובה הרבה יותר. בואו נראה אם בכלל המשא ומתן מתחיל, ולאחר מכן נראה לקראת מה הוא הולך, אם בכלל.
זה לא רק שהבית היהודי צריך לשאוף ולהיכנס לקואליציה, אלא שהוא אף צריך להישאר בה גם אם נניח שיתחיל בפועל המשא ומתן המדובר. לפרוש לאופוזיציה אפשר תמיד. ראוי לעשות זאת רק אם מתברר שהמשא ומתן אכן מתקדם לקראת משהו ממשי. המפלגה שנשאה את דגל הישיבה באופוזיציה נותרה מתחת לאחוז החסימה.
בוחרי הבית היהודי, לעומת זאת, בחרו בקואליציה.
אסור להיכנס / דניאלה וייס
מכמה טעמים הבית היהודי חייב להימנע מכניסה לממשלה כזו.
ראשית, הבית היהודי היא מפלגה שבסיסה האידיאולוגי אמוני. היהדות היא תעודת הזהות של המפלגה, וכל התעלמות ממחויבות זו גורמת לחילול שם שמיים. הציפיות מהבית היהודי הן לגלות נאמנות לקודשי ישראל לכל אורך הדרך.
שנית, הבית היהודי נקלעה לסיטואציה פוליטית סבוכה. מצד אחד היא הצליחה לצבור כוח פוליטי מרשים, אך מצד שני היא הגיעה לשיא זה בתוך מציאות שדורשת הכרעות גורליות לגבי עתיד יו"ש. בשלב זה אין מדובר בחיזוק הדרגתי של ההתיישבות תוך שימוש בתמרונים מתוחכמים. נתניהו, השמאל (והמרכז) והעולם, מכוונים לתכנית מדינית הכוללת ויתורים טריטוריאליים הרי-גורל. אסור לבית היהודי להשלות את עצמה ואת בוחריה שהיא תצליח לחמוק, ברגעי אמת של הכרעות, באמצעות פטנטים.
שלישית, ההתייחסות לנאום בר-אילן כאל הצהרה נבובה טומנת בחובה סכנות מעשיות. ראשית, חייבים לגנות את עצם ההכרזה בכל הזדמנות שהנושא עולה. הכרזה גורפת שכזו מפי ראש ממשלה בישראל היא בבחינת בגידה בקודשי ישראל ואין להתייחס אליה כגימיק פוליטי שנועד להשביע זאבים. שנית, יש לזכור את אותן הצהרות חיצוניות כביכול, אשר הפכו תוך כמה שנים למציאות טרגית. פצעי הגירוש הנורא מעזה וצפון שומרון עדיין שותתים דם. רק תמימים מסוגלים לחשוב כי ההצהרות של פעם הולידו אסון, ואילו ההצהרות של היום הן מילים בלבד.
ולבסוף, הניסיון של הבית היהודי להבליע את רעיון ארץ ישראל השלמה בתוך מכלול רעיונות חברתיים ומדיניים העמיד את המפלגה במצב של קירחים מכאן ומכאן. הציבור שמעוניין בחלוקת הארץ ממשיך לחשוד בבית היהודי במדיניות אף שעל, ואילו ציבור נאמני ארץ ישראל צופה בעיניים כלות כיצד מי שאמור היה לשמור על ארץ ישראל, הולך ומכרסם בשלמות הארץ על ידי תכניות חלוקה אלטרנטיביות, שאמורות להחליף את מחויבותו הנצחית של עם ישראל לארץ שהובטחה לו ולזרעו בלבד.
המשא ומתן חסר סיכוי / שאול יהלום, ח"כ ושר לשעבר (מפד"ל)
לא צריך להימנע. אנחנו נמצאים במצב שבו עובדתית אין סיכוי שהמשא ומתן על הקמת מדינה פלשתינית, על פי הדרישות של הצד השני, יקרום עור וגידים.
הצלחנו לקבוע עובדה של למעלה מארבע מאות אלף תושבים ביו"ש, והדרישה שלהם לפינוי התנחלויות אינה יכולה לצאת לפועל. מה גם שלדעת רוב מרכיבי הקואליציה החזויה לא נחלק את ירושלים, בעוד הפלשתינים רוצים שהיא תהיה בירתם. לכן, מעשית אין סיכוי שבאופק החזוי ובוודאי בקדנציה הזאת, המשא ומתן על מדינה פלשתינית יצא אל הפועל.
הלוואי שמלכתחילה לא היה נאום בר-אילן, אבל שאלת השבוע יוצאת מנקודת הנחה שהדברים הללו יהיו תנאי של הליכוד ואולי גם של יש עתיד. לכן השאלה היא אם להיכנס לקואליציה שיש בה הצהרות בלתי ישימות שנועדו להרגעת העולם המערבי והן בגדר מס שפתיים, או לשבת בשלב זה באופוזיציה.
המטרות של הבית היהודי הן להמשיך ולבנות את ההתנחלויות ביו"ש כדי שהמדינה הפלשתינית תמות מוות מוחלט, לתקן את ענייני הדת והמדינה ולדאוג להשתלבות החרדים בתחום הביטחון ועוד. אלה הם נושאים מרכזיים מאוד ואקטואליים מאוד. ובניגוד לרעיונות המדיניים הפורחים באוויר, כאן מדובר על נושאים שאפשר לממש, ובלי בית יהודי בקואליציה חלק מן הערכים הללו יתמסמסו.
מדינה היפותטית / גולש ערוץ 7: עזרא שטיין, ירושלים
למדינה הפלשתינית אין כל יסוד. לא כלכלי, לא ביטחוני-משטרתי וודאי שלא תרבותי.
קווי היסוד של הממשלה, גם אם הם יכללו את האפשרות של הידברות בשביל לנסות הקמת מדינה פלשתינית, לא אומרים כלום. אדרבה, אני חושב שעדיף לנסות את האפשרות הזאת קודם ולדרוש מהפלשתינים להראות את התשתיות שיש להם בשביל להקים מדינה משלהם. ככה גם העולם יבין שהרעיון הוא לא ריאלי.
נאום בר-אילן הוא עצמו הוכחה לכך: הנאום ננאם לפני ארבע שנים ושום דבר לא זז מאז.
קווי היסוד לא אומרים הרבה, וודאי שעדיף להיכנס לקואליציה מלהישאר בחוץ על זה.
מה שלנתניהו מותר / גולש ערוץ 7: גדי אשל, נופית
נאום בר-אילן מסמן פאניקה מול לחץ של אובמה, חולשת דעת, התכחשות ליסוד קיומי, לערך אמוני עליון, ולמנדט שנושא הנאום מחויב לו.
את הליכוד לא הצליח נתניהו לכופף לנאום בר-אילן: לא במשך כהונת הממשלה, ולא לקראת הבחירות. אבל זה שהליכוד לא התנער מכחש זה במפורש, והסכים לעצום עין מול השידור בקריצה של נתניהו וליברמן, כאילו הם דבקים בנאום הנ"ל ואת כל המפלגה הם לא ממש סופרים, זה הספיק לחתוך את הליכוד-ביתנו ברבע.
אבל למפלגה אמונית-אידיאולוגית, פליק-פלאק כזה הוא ויתור על יסוד אמונה ממש, ועלול להיות קטלני בהרבה.
צרות עין / גולש ערוץ 7: עמוס ארליך, פסגות
האם הדרך הטובה להשגת המטרות היא "אם לא... אז אנחנו בחוץ" (=אנחנו שותפים לא מועילים) או שמא עדיף להשיג מה שאפשר? אני חושד שהתביעה להתפטר בגלל כל פיפס קטן אינה בגלל חשיבות אותו פיפס, אלא היא מין צורה מגונה של צרות עין. "למה שהוא יהיה שר אם אני לא".