כשבנו של יגאל (שם בדוי) עמד להיכנס לכיתה ב' בבית הספר הממ"ד ביישובו, לקח יגאל לידיו כמה מן הספרים החדשים שמהם ירכוש הזאטוט דעת בשנה הקרובה. העובדה שהחוברת 'לחיות יחד בישראל' נלמדת בשיעורי מולדת גם בבתי הספר הממלכתיים וגם בממ"ד עוררה את חשדו, והוא החליט לא רק לעלעל אלא לדפדף בה לעומק. הביקורת שלו לא איחרה לבוא. למרות שיש תכנים שעמם הוא מאוד הזדהה ואפילו בירך על הימצאותם, הוא חש באופן כללי שהספר אינו תואם את השקפת עולמו, את החינוך הדתי שהוא מעניק לילדיו ולפעמים אינו מותאם לילדים באשר הם. הוא קבל על תיאור בר המצווה בספר, שאינו כולל הכנה לקבלת עול מצוות; הוא מצא בספר דיבור כלפי ההורים שאינו הולם את ערכי כיבוד ההורים, התקומם על כך שהוויכוח עם ההורים מוצג כלגיטימי ושהשאלה מדוע בכלל לכבד הורים עולה לדיון.
יגאל מצא שהשבת מוזכרת בחוברת כיום מנוחה סוציאלי ולא כדיבר אלוקי קדוש, שהוא זכר ליציאת מצרים או לבריאת העולם. הוא התרשם שבשם הקוסמופוליטיות יש טשטוש ורידוד של המסרים היהודיים כך שיתאימו לכל המגזרים, ולא יעוררו את זעמו של הציבור האחר שלומד את החוברת בכיתה. "אם הייתי רוצה שהילד שלי יתחנך על זה ששבת היא ערך של תנועת העבודה, הייתי שולח אותו לבית ספר כזה", הוא מסביר. הפנייה שלו להנהלת בית הספר נענתה בכך שהחמ"ד אישר את החוברת. בשורה התחתונה הוא סומך על תבונתה של המורה, אבל דעתו איננה נוחה מכך. "עם כל הרצון ללמד את אותם התכנים, זה אפילו לא מתאים לרוב הציבור החילוני".
עיון בחוברת הלימוד של כיתה ג' מעלה עוד כמה תהיות. אמנם החוברת משובצת בצורה מעוררת השתאות במקורות יהודיים וכוללת מובאות מהתורה ומחז"ל ואף מזכירה רבנים חשובים כמו הרב קוק, אבל כשרוצים לתת דוגמאות לספרי חוקים, מזכירים את החוקים להגנת הצומח ואחריהם את חוקי התורה. כשהחוברת מבקשת לדבר על חוסר שוויון במשפחה היא מבקשת מהילדים לקרוא את סיפור יוסף ואחיו ולהיכנס לנעלי האחים המופלים לרעה. הסיפור השני, המובא ממש בסמוך ומתאר את חוסר השוויון במשפחה, הוא סיפור סינדרלה. הסיפורים מקבלים את אותו הנפח, כאילו הגיעו מאותו מקור סמכות.
בחוברת הזאת יש המשך של קו זכויות הילד שנמצא בחוברת הקודמת. חוסר השוויון במשפחה, אם טרם הבנתם, נובע ישירות מההורים (יעקב אבינו מקפח את האחים וכך גם האם החורגת). בעמוד אחר הילדים מתבקשים לנתח שיר של יהודה אטלס שמופנה להוריו, בלי להזכיר את זה במפורש. בשיר אומר הילד להוריו כל מה שהוא רוצה שהם לא יעשו: "אל תצעקו עליי לפני כולם/ ואל תיקחו אותי לאנשים שאין לי מה לעשות אצלם". התלמיד מתבקש לכתוב היכן נפגע כבודו של גיבור השיר ומה הילדים לא אוהבים ביחס של המבוגר אליהם. אין אזכור של כיבוד רצון ההורה, על סמכות או מרות המבוגר או המורה. כשהילד בכל זאת מתבקש להתחשב בזכויות של מישהו, הוא אמור להתחשב בזכויות של זולתו, לא של הוריו. בחוברת מדינת ישראל מוזכרת כמדינתו של העם היהודי, ויש סיפורי עלייה, העפלה וציונות. אבל בשרטוט של מעגלי השייכות שאליהם שייך התלמיד נמצאים הכיתה, בית הספר, היישוב, המדינה והעולם, העם לא נמצא כאן. יצוין בהקשר זה כי החוברת נלמדת גם במגזר הערבי.
לא רק תכניות ייחודיות
שלומית (שם בדוי), מורה, מתחברת מאוד לילדה ההיא מכיתה ב'. "גם לי בכיתה אמרו התלמידים 'זכותי', ונהיה בלגן רציני. זה הגיע למצבי קיצוני עד שהמנהלת הגיעה לכיתה ונאלצה להרגיע את התלמידים. הסברתי להם שהכיתה היא דיקטטורה ושאני מנהלת אותה. זה היה מאוד קשה, מהחוברת לא עולה שהחובות של התלמידים נמצאות באותה רמה של הזכויות שלהם".
שלומית חושבת שחינוכית לא נכון להדגיש כל כך את זכויות הילד, למרות שהיא עצמה אישה רגישה המדווחת על כל פגיעה וניצול. וגם אם הדברים מנוסחים בחוברת בעדינות, "לילדים בגיל הזה אין אמצע. הם לוקחים את הדברים בקיצוניות". מצד שני, שלומית לא מתרגשת מן הטענות האחרות. "יוצאים מתוך נקודת הנחה שהמורה אינטליגנט ולא מתייחס לחוברת כמו שהיא. אני אישית כופרת בדרך כלל בתכנית הלימודים ומביאה דברים משלי, בכל האוכלוסיות שבהן עבדתי ובכל 16 שנותיי כמורה". שלומית חושבת שכותבי החוברת לא מחוברים לשטח, ולא יודעים לאן הילדים של היום ייקחו את שיח הזכויות שכתוב בספר. "הם לימדו לפני 15 שנה. אבל הילדים של לפני 15 שנה הם לא הילדים של היום".
דליה פניג, סגנית יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, שמגיעה מהמגזר הממלכתי-דתי, חולקת על כל הטיעונים שהוזכרו. אבל תחילה היא כופרת בעיקרון. "מטרת תכנית הלימודים היא לתת את הראייה של 'לחיות יחד בישראל'. המוטיב של איחוד פנימי בתוך המגזרים היהודיים הוא אחד המוטיבים החזקים ביהדות, ומתן הכבוד לגר הגר בתוכנו הוא אחד הדברים הבסיסיים, כמעט נקודת מוצא".
פניג, שלימדה בחינוך הממ"ד, ילדיה למדו שם והיום נכדיה מבקרים בבתי ספר כאלה, לא חוסכת את ביקורתה מהציבור שהיא משתייכת אליו. "אנחנו נפלאים בתכניות ייחודיות. במקצועות היסטוריה, תנ"ך וספרות יש תכניות לימוד נפרדות, והנה יש תכנית אחת משותפת לכל האוכלוסיות שגרות בישראל. לא היה פשוט להכין אותה ולהכין בעבורה חומרי לימוד, אבל נעשתה כאן עבודה עם הרבה אהבה וכבוד, ואני רוצה שתדגישי את זה".
בהתייחסות ספציפית לטענות היא מביאה שלל דוגמאות נגדיות. היא מוכיחה שבר מצווה מוזכרת בחגיגה ליד הכותל ושנער אחר חוגג בעלייה לתורה בבית הכנסת. לגבי העובדה שהעם היהודי איננו מוזכר כמעגל שייכות, היא מביאה את "...הרעיון היה לחזור לארץ ישראל, ולהקים בה מדינה לעם היהודי. הרעיון הזה נקרא ציונות כי ציון הוא אחד מן השמות של ארץ ישראל בתנ"ך", ציטוט מהחוברת לכיתה ג', או את "אנחנו שייכים לעם היהודי, ולכן בחרנו שמות מהתנ"ך – לבת שלנו קראנו רבקה, ולבן קראנו דוד", מחוברת כיתה ב'. היא אומרת שעצם כיבוד ההורים אינו נושא הנתון לוויכוח ולדיון. להפך, הילדים מוזמנים לדון בשאלה מדוע המצווה כה חשובה ולהציע רעיונות שונים למימוש המצווה. עוד היא מפנה למדריך למורה, שם ההורים כן מוצגים כבעלי סמכות ואפילו מוזכרים שורשי המצווה של הרמב"ם בעניין הזה. הדברים, יש לציין, לא קיימים בחוברת עצמה.
על הטענה שהחוברת מציגה ויכוח עם ההורים כלגיטימי ומציעה את המשפחה כמקום דמוקרטי, היא מדייקת שהספר מכוון לכך ש"ישנן משפחות שונות וכל משפחה תבחר את דרכה", ושבנושאים מסוימים יש שוויון במשפחה ובאחרים לא. פניג מפנה גם בנושא הזה למדריך למורה, אשר מחדד את העובדה ש"ביחסי ילד-הורה וילד-מורה אין שוויון מוחלט ואין דמוקרטיה מלאה. אחד התפקידים החשובים של הורים הוא להציב גבולות לילדיהם, לבנות להם מסגרת שבה קיימים קודי התנהגות... הורה שנכנע לכל דרישה של ילדיו מועל בתפקידו כהורה. לתת למישהו יחס של כבוד, לתת למישהו את הזכות לכבוד - אין פירושו להיענות לכל דרישה שלו". המדריך, כאמור, מוסיף דברים שילד לא ימצא בדפדוף קל או בעיון רציני בחוברת שלו.
על הצגת השבת כערך סוציאליסטי אומרת פניג שיציאת מצרים כן מוזכרת (אם כי בנושא אחר, יש לדייק), והגם שהמקום של היהדות נמצא חזק מאוד בחוברת, הוא שומר על איזון כך שיתאים לכלל הלומדים אותו. "כל הסדרה נמצאת כבר שנים במדיה הדיגיטלית, מה שמאפשר לכל מורה לקחת את הספר ולהכניס לתוכו את הדגשים המתאימים לאוכלוסייה שלו. זה חלק מהעניין, שהמורים יכניסו קישורים, תמונות וסרטים, כל אחד יוסף את הפן המגזרי שלו: אנשי הנגב או הגליל או החמ"ד, אני אשמח מאוד שהדברים יעברו לכולם".
פניג מספרת שבבניית הספר היא התעקשה לא אחת על הכנסת מושגים שבדרך כלל לתלמידי החינוך הממלכתי אין בהם אחיזה, כמו למשל מניין. "הילד מבית הספר הממלכתי לומד פה הרבה מושגים. הילד בחמ"ד לומד יהדות בהזדמנויות אחרות - בענק". פניג הכניסה לסדרה גם את סיפורו של ילד מאלון שבות, המשתייך דווקא למגזר התורני יותר, כדי שגם צורת החיים הזאת תהיה מוכרת לילדי ישראל. "למרות שגם בחמ"ד יש מגוון מאוד גדול, וצריך לדעת את זה".
פניג מסכמת: "הקפדתי על זה, ראיתי את זה כמשהו מאוד חשוב, ואני חושבת עדיין שיש להעברת החומרים המשותפים לכולם ערך חינוכי מאוד גדול שחסר בחברה שלנו. הרעיון הוא לתת מקום לכולם, ממקום מכבד".
"המטרה – חיזוק האחדות"
גם המורה גלית (עוד שם בדוי) לא מבינה על מה המהומה. היא דווקא מאוד נהנתה מהחוברת והיא זוכרת שיעורים חווייתיים וטובים. "זה חומר שמהווה בסיס טוב לפיתוח שיחות מעניינות עם התלמידים, ודווקא נהניתי מכך שאני לא צריכה לרוץ ולהספיק חומר, אלא אפשר בניחותא לדבר עם הילדים על דברים מהעולם שלהם: גם על מריבות במשפחה ועל חוסר הסכמה עם חברים או הורים. זה קורה להם".
גלית אמנם שמעה בחדר המורים ביקורת על הספר, בעיקר בעניין תביעת הזכויות מצדם של התלמידים. אבל היא לא פגשה בזה. "אני חושבת שהיום יש עודף ביקורתיות, וההורים צריכים לצאת מזה. אז נכון, הילד ילמד על השבת בהיבט הסוציאליסטי שלה, ויש לה היבט כזה - 'למען ינוח שורך וחמורך'. הרי הם לומדים כל כך הרבה הלכה ותורה. מולדת זה לא מקום להקיף את כל הנושא של שבת. אם נדרוש ספר שמתאים רק לנו נהיה צרי אופקים ורק בתוך עצמנו, וזה חבל".
מט"ח, המוציאה לאור את הסדרה, מוסרת כי מטרת תכנית הלימודים היא לאפשר לתלמידים להכיר "את הפנים השונות של קבוצות אוכלוסייה מתוך כבוד הדדי. לתת כבוד לכל אדם ולא להפלות את האחר. הסדרה מפגישה את התלמידים עם האוכלוסייה היהודית על כל גווניה. המטרה היא לחזק את האחדות בעם, לא לפלג ולהרחיב את הפערים בין מגזרים שונים - אלא לפעול לצמצומם. הסדרה, בהתאם לתכנית הלימודים ולגיל התלמידים, מלמדת שמדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי ושזוהי מדינה יהודית ודמוקרטית. חומרי הלימוד מלמדים את תולדות מדינת ישראל ומחנכים לאהבת העם והארץ, ולהיות אזרחים נאמנים המכבדים את מורשתם. מוקדי עניין אלו מחייבים מפגש של הלומד עם מושגי בסיס ביהדות, בציונות ובדמוקרטיה. אלה עולים כמעט בכל עמוד ועמוד בספרי הסדרה.
"ההסתמכות על מקורות ביהדות", מוסיפים שם, "היא ערך מרכזי בחומרי הלימוד. ערכים ומושגים כמו ביקור חולים, עזרה לזולת, אהבת אדם, כיבוד הורים, התחשבות, שיתוף ועבודה בצוותא ועוד רבים אחרים מסתמכים על המקורות היהודיים".
במט"ח מדגישים כי בצוות מחברי החוברות השתתפו מגוון כותבים מכל המגזרים, וכך גם היועצים הפדגוגיים. הם גם מזכירים שהחוברת היא בסיס וכי יש מקום למורים להוסיף תכנית משלהם, והמורים מודעים לכך היטב. "הסדרה נלמדת בבתי הספר זו השנה השמינית. לאורך השנים אנחנו מקבלים תגובות נלהבות רבות הן מהמגזר הממלכתי והממלכתי-דתי. ובכל מקרה, למרות המאמצים הגדולים של צוות הפיתוח והיועצים הרבים שעמדו לצדו – אם יש משהו שגורם לפגיעה נשמח לתקן".