בפרשת תרומה נקרא אודות הציווי על בניית מה שמכונה בלשון העם המשכן. אם נדקדק בלשון הפרשה הציווי הוא "ועשו לי מקדש" (שמות כה, ח). גג המקדש, שהיה עשוי יריעות, הוא ורק הוא מכונה בכתוב "משכן". וזאת לשון הכתוב: "ואת המשכן תעשה עשר יריעות" (שמות כו, א).
יריעות אלה שימשו את עם ישראל במשך מאות שנים, לפחות עד חורבן שילה, אירוע שהתרחש 383 שנים לאחר הכניסה לארץ (14 שנים בגלגל ועוד 369 בשילה). וכך כותב הרמב"ם: "כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה" (הלכות בית הבחירה פרק א' ה"ב). אם כך, בניית המקדש בימי שלמה המלך כמבנה עם גג קבוע היתה חידוש גדול.
צריך לנסות ולהבין מה ההבדל בין שני הכינויים - מקדש ומשכן. הביטוי מקדש שורשו הוא קד"ש, ואילו משכן שורשו שכ"ן. כפי שכבר הסברנו בעבר, קדושה מבטאת יראה וריחוק, מידת הדין וההבנה כי הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה, בבחינת "לית (אפילו) מחשבה תפיסא ביה". לעומת זאת, השכנת שכינה משמעותה קרבה ואהבה, עד כדי כך שלימדונו חכמי האמת כי "לית אתר פנוי מיניה".
אסור להתייחס לאלוקות רק באחת משתי הבחינות הללו. אם נדגיש רק את הקדושה, אנחנו עלולים ח"ו להפוך את עבודת ה' שלנו לסוג של מחקר פילוסופי קר ונטול רגש.
בסכנה זו כנראה הרגיש הבעל שם טוב כשמשך את חסידיו לעבוד את הקב"ה תוך הדגשת הצד של המשכן. החסידות הדגישה הרבה יותר את הפן של "לית אתר פנוי מיניה" ואת חשיבות ההבנה שאפשר תמיד להרגיש קרוב אל הקב"ה. הדגש לשיטתם היה לא על "ועשו לי מקדש", אלא על המשך הפסוק: "ושכנתי בתוכם".
הגאון מוילנא חשש שדרך זו תוביל לקרבה יתרה, ואם השכינה היא בכל מקום - הרי שיכולים ורשאים לחפשה ולבקש את קרבתה גם במקומות המטונפים, ח"ו. לכן פירש הגאון את המושג כבוד לא כהשכנת שכינה אלא כהשגחה, שהוא בבחינת הפשטה עוד יותר גדולה של המושג נוכחות שכינה. ברם, תלמידו הגר"ח מוולוזין כבר התקרב מחדש לדרכו של הבעש"ט בספרו 'נפש החיים'.
נשוב עתה לבאר את חידושו של שלמה המלך ומשמעותו הרוחנית. כאשר נבנה המשכן, הדגש היה על כך שהשכינה שורה עליו. הענן והאש שירדו מן השמיים העידו על כך. כמובן שמשכן היה גם מקום קדוש שחלו עליו הלכות הרחקה, אבל המקום שעליו נבנה המשכן לא נתקדש לדורות. כאשר המשכן נסע עם המחנה, מיקומו הקודם של המשכן איבד את קדושתו. כך היה גם בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון. יריעות המשכן המיטלטלות היוו תזכורת קבועה לכך שהשכינה עלולה להסתלק אם ח"ו יחטאו ויגרשו אותה.
שלמה ביקש להעביר מסר כפול כשבנה את הבית: שמקום המקדש, הר הבית, נתקדש לעולם ולעולם יחולו עליו הלכות מורא מקדש, ושלעולם שכינה תשרה במקום זה. נסתיימה תקופת הנדודים וממילא אין כבר מקום ליריעות המיטלטלות, הגג הקבוע תפס את מקומן.
לצערנו, המסר הוטמע יותר מדי טוב. עם ישראל הבין שאין זה משנה כיצד ינהגו ומה תהיה דרגתם הרוחנית, כי לעולם יתקיים בהם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הבה נתפלל כי נזכה להיות ראויים מחדש לזכות זו, ונהיה ראויים לחזות בעינינו בשוב השכינה בתפארתה לציון.
הכותב הוא ראש כולל 'ארץ חמדה'
ואב"ד בתי הדין לממונות 'ארץ חמדה גזית'
www.eretzhemdah.org