הערוץ היהודי הייעודי יוצא לדרך. בעוד מספר שבועות אמורה הקבוצה היחידה שניגשה למכרז להתבשר שהיא אכן זכתה בו, ואז יחל שלב ההקמה. שמו הרשמי של הערוץ הוא 'מורשת ישראל', אבל על אף השם הבנאלי, מתוכננת שם חגיגה אמיתית של כל מה שנע על ציר יהדות-ישראליות בכל הז'אנרים, כולל היסטוריה ואקטואליה. או כמו שמגדיר זאת מוטי שקלאר, שמוביל את הקבוצה, "כל מה שמעלה את הנשמה היהודית".
לא רק הערבים הם מיעוט
אם נדמה לכם שכבר שמעתם פעם על ערוץ ייעודי למורשת ישראל, אתם צודקים. הממשלה החליטה לפני כ-15 שנה על הקמת כמה ערוצים ייעודיים, בהם ערוץ ברוסית ובערבית, ערוץ מוזיקה וערוץ למורשת ישראל. לפני כ-8 שנים ניגשה קבוצת 'אלף מורשת תקשורת' למכרז וזכתה בו, אבל לאחר שלא הצליחה להעלות אותו לאוויר היא החזירה את המנדט. כדרכן של ביורוקרטיות, הושלכו ניירות רבים לסל המחזור עד שהוחלט לצאת לדרך שוב, והפעם בתנאים שיציבו את הערוץ בנקודת פתיחה משופרת מבחינה כלכלית, כך שהוא יוכל לשרוד. בסיבוב הנוכחי לא רק שהערוץ יוכל ליהנות מפרסומות, מסבירה חני לוז מ'תדמי"ת', אלא שבתום מאבק הוחלט שמועצת הכבלים והלוויין תשמור לערוץ מקום ב'עידן פלוס', הממיר שנרכש באופן חד פעמי ונמצא בכל בית שיש בו טלוויזיה, גם אם הוא לא מנוי על כבלים. הערוץ גם יימצא בחבילת הבסיס של הכבלים. לוז מסבירה שבהתחלה ביקשה המועצה לשמור מקום רק לערוץ הייעודי בשפה הערבית, שעדיין לא פורסם לו מכרז. "פנינו למשרד התקשורת וטענו שיש מיעוט יותר גדול שלא מקבל את המענה שלו בשידורים הקיימים, וראוי שיישמר לו מקום".
המכרז פורסם וניגשה אליו רק קבוצה אחת, או ליתר דיוק איחוד של שתי קבוצות: 'אורות' מבית ראש יהודי, שמשדרת היום באינטרנט, וקבוצה נוספת. היום מי שמשמש כמוביל הקבוצה הוא מוטי שקלאר, לשעבר יו"ר ומנכ"ל מועצת הרשות השנייה, שכיהן גם כמנכ"ל הערוץ הראשון. "פניתי לכמה גורמים", מגלה לוז, "והצעתי שיתאחדו, אבל ערוץ 'אורות' הוא שהרים את הכפפה". הסיבה שניגשה רק קבוצה אחת למכרז, סבורה לוז, היא כלכלית. גם כי טלוויזיה היא מדיה יקרה, אבל גם כי כדי לעלות לפלטפורמת השידורים הזאת צריך לשלם כמה מיליוני שקלים. "יש סיכוי שהרשות השנייה תעשה את זה בתשלום נמוך יותר, ואז יהיה להם סיכוי להצליח".
לוז חושבת שערוץ כזה הוא בשורה אמיתית, ולא רק לציבור דתי. "חשוב לכל הציבור שיהיה שיח פחות חלול, כזה שמדבר אחרת. ברור שיהיו תכנים שלאו דווקא יהיו מזוהים עם דתיים או חרדים, אלא יותר מסורתיים", היא מסייגת, ובכל זאת "עדיף שיהיה ערוץ ערכי שיהיו בו כמה הבלחות שלא ימצאו חן בעיני דתיים, מאשר ערוץ שכל מה שהוא משדר לא מוצא חן, עם הבלחות של דברים איכותיים".
הערוץ החדש יהיה מחויב לשידורים בימי ראשון עד חמישי, ויוכל לבחור אם לשדר בשישי-שבת. בשנתיים הראשונות, כך נקבע, ישדר הערוץ בהיקף שלא יפחת מ-12 שעות רצופות ביממה, מהן לפחות ארבע שעות שידור שהוא לא שידור חוזר. החל מהשנה השלישית הוא יחויב לשדר 18 שעות רצופות ביממה, מהן לפחות שש שעות שידור ראשוני. הערוץ, כמובן, מחויב להשקיע בהפקות מקומיות. הוא יצטרך לשדר תכניות שיעסקו בענייני היום, תרבות ודרמה, תעודה ותכניות לילדים ולנוער. מדובר במחויבות כלכלית לא קטנה, וכל זאת מלבד ההון העצמי שצריך להיות לו כדי להחזיק מעמד.
כבר תקופה ארוכה מדברים על מעבר ממשטר של זיכיונות שידור לרישיונות. האם לא היה כדאי לראשי הערוץ להמתין עד שיחל עידן הרישיונות ואז לצאת לדרך?
לוז מגלה שגם בעידן הרישיונות לא כולם יוכלו לשדר בקלות. "יידרש המון כסף כדי לשדר ברישיון. יש גם מלחמות של יוצרים על כך שהתחנות האלה תצטרכנה לשדר תכנים מקוריים מסוגה עילית, ויש אפילו רצון להכריח את התחנות לשדר חדשות. הפקה כזאת היא מאוד יקרה". כרגע, היא אומרת, למרות העלויות הגבוהות הכרוכות בשידור בזיכיון, העלות עדיין נמוכה יותר.
מיליונים לצדקה, וגם לתקשורת
המשקיע בערוץ החדש הוא יצחק מירילשווילי, בנו של המיליארדר מיכאל מירילשווילי. למשפחה מגוון של השקעות בענפים שונים בחו"ל: מנדל"ן, דרך רשתות הימורים ועד בידור ורוקחות. בישראל היא מושקעת פחות, אבל לאחרונה נכנס האב לשותפות עם עופר נמרודי בעסקי קידוחי הגז. הבן יצחק (28) אמנם נולד עם כפית זהב בפה, אבל עשה הון גדול בעצמו. חלק משנות התיכון עברו עליו בישראל, את התואר הראשון עשה בארה"ב ואז החליט להקים עם עוד שני חברים רשת חברתית ברוסיה. הרשת, 'וי-קונטקטה' שמה, היא הגדולה ביותר ברוסיה ובמדינות דוברות רוסית, ויש לה 150 מיליון מנויים.
המשפחה, יוצאת גרוזיה, מרבה לתרום מיליוני דולרים לצדקה בכל שנה. האב הוא היום נשיא ארגון זק"א, תואר שנתפר למידותיו לאחר שתרם לארגון מיליון שקלים. "המשפחה תורמת מדי שנה מיליוני דולרים לצדקה. בעיקר בישראל ורוסיה", מספרים מקורבים, "אבל גם במקומות נוספים בעולם". ברוסיה התרומות נוגעות בעיקר לחינוך יהודי ולעשייה של חב"ד, בישראל היא תורמת למוסדות יהודיים וציוניים. המקורבים מספרים כי משפחת מירילשווילי תמיד היתה מסורתית, אך יצחק עשה צעד נוסף בשנים בהן שהה ברוסיה, והתקרב מאוד ליהדות. היום הוא מתגורר בהרצליה, נשוי ואב לשני ילדים, שומר תורה ומצוות. בהשקפותיו הוא חב"דניק, "אם כי בלי כיפה וזקן. הוא מרגיש את עצמו יהודי אזרח העולם".
אז מה גורם לאיש עסקים נבון להשקיע בערוץ חדש, בזמן שהמדיה מסביב לא נמצאת במצב כלכלי מזהיר, שלא לומר קורסת, ושוק הפרסום הטלוויזיוני נמצא במשבר? "המניע", מסבירים אותם אנשים, "הוא האכפתיות מעם ישראל והרצון להקים ערוץ שיש בו תכנים מחוברים לשורשים. תכנים איכותיים שעוסקים במי אנחנו, בלי הזבל שיש היום".
כבר היו ערוצי מורשת ייעודיים. 'התכלת' נפל, והערוץ השני ששלמה בן צבי זכה בו אפילו לא קם. האם יש למירילשוילי אורך נשימה כלכלי?
"מבחינת הון, את יכולה לעשות חישוב כמה החברה שלו שווה. הוא אמנם לא מחזיק בכולה, אבל יש לו אחוזים ניכרים ממנה. אז את יכולה להבין שמדובר באדם אמיד".
אבל לא כל אדם אמיד מחליט שהוא שם את הכסף במקום שלא מניב לו מספיק.
"נכון. אי אפשר לדעת מה הוא יחליט בהמשך, אבל אדם שנותן לצדקה עשרות מיליוני שקלים בשנה, ימשיך לתמוך בערוץ גם אם הוא יפסיד כמה מיליוני שקלים".
יש סיכוי לכך שבשלב מסוים הערוץ יהיה גם רווחי?
"כן. להערכתנו יש ביקוש גבוה לערוץ הזה, כי אנשים לא רוצים לראות את מה שמוקרן היום על המסך הקטן".
הקבוצה שניגשה למכרז מגוונת והיא כוללת, כאמור, את המשקיע המקורב לחב"ד, מוטי שקלאר, המגיע מתחום העיתונות, ישראל זעירא ו'אורות', צבי בר, שהוא אדם לא דתי ומושקע בערוצים שונים, וגם יהורם גאון נמצא בדירקטוריון. המקורבים למירילשווילי מסבירים: "זה עובד כמו כל חברה. יש מועצה, יש ועדת תוכן ויש מנהל תוכן. קהל המטרה הוא הסקטור הלא דתי והתוכן יהיה איכותי יהודי במובן הכי רחב. המטרה היא לחבר את עם ישראל לשורשים שלו, אברהם אבינו ומשה רבנו, החשמונאים וגם הרב קוק והקמת המדינה".
איכות במחיר רייטינג
מוטי שקלאר, יו"ר הדירקטוריון של קבוצת 'הערוץ הישראלי יהודי', מספר שאחרי שתתקבל התשובה החיובית על זכיית הקבוצה במכרז, צפויה להתחיל מלאכת ההקמה שתארך בין חצי שנה לשמונה חודשים. מנהל התוכן של הקבוצה הוא טל ברקאי, המנהל והעורך הראשי של ערוץ 'אורות'. "חלק מהתכניות הקיימות ב'אורות' ישודרו גם אצלנו", אומר שקלאר, "אבל זה לא יהיה ערוץ 'אורות'". שקלאר פורש חזון מרשים, שהמילה הראשונה בו היא איכות. "אנשים רוצים לראות טלוויזיה לא כמכשיר בידורי פרופר. אנחנו רוצים שיהיה עיסוק בשיח הישראלי-יהודי, להנחיל את לוח השנה היהודי ואת דופק החיים הישראלי. לעצב שפה חדשה, ליצור שיח שלם המורכב מעיסוק בשאלות, בזיכרונות, זכויות, וזהויות השבטים המרכיבים את החברה הישראלית".
שקלאר מסביר שהטלוויזיה הקיימת אימצה את מודל הבידור כחזות הכל, ולכן היא לא משקפת את המציאות. "היא לוקחת חלקים מסוימים ממנה שאמורים להביא לצופים ריגושים, והיא לא מביאה לקדמת הבמה דברים עמוקים. אנחנו רוצים ליצור התרגשות ולא ריגוש, ולהביא לתובנות חדשות. יש בפירוש מטרה ליצור אלטרנטיבה לרדידות".
הצופים בישראל מאוד אוהבים ריאליטי, ואלה הן התכניות ששוברות את שיאי הצפייה. התכנית שלך יפה, אבל האם תצליח לחנך את הצופה הישראלי?
"אנחנו לא מתכוונים להתחרות עם ערוצי 2 ו-10 על רייטינג. יש ציבור שלא מוצא שם את מה שהוא רוצה ומחפש היום משהו אחר. יש כאלה שרוצים את הרמה הגבוהה יותר. אנחנו מדברים על ארבעה-חמישה אחוזי רייטינג".
שקלאר מדבר על יצירת שיתופי פעולה עם ערוצים אחרים, טלוויזיוניים ואינטרנטיים, באופן שחומרים שיופקו על ידי הקבוצה שלו ישודרו גם בערוץ הייעודי וגם באותם ערוצים.
אתה מגיע מעולם התקשורת הכללי, היום אתה מקים ערוץ נישה. האם נטשת את התפיסה שצריך לפעול בתקשורת הכללית?
"אני לא רואה בזה ערוץ נישה, אלא ערוץ ייעודי. הוא לא סקטוריאלי, ואני רואה בזה עשייה משלימה. בכל מקום שאליו הגעתי ניסיתי להכניס את המרכיב של עיסוק בתכנים איכותיים ומשמעותיים לקיום שלנו פה. אני חושב שערוץ כזה יכול גם לשנות ולהשפיע על הערוצים האחרים, במובן של מעט המחזיק את המרובה. המודל הוא ערוץ 7. הוא היה הראשון שהתעסק במוזיקה ישראלית, ובכך השפיע על רשתות אחרות".
שקלאר מקווה שהערוץ לא רק ישפיע על השיח התקשורתי בישראל, אלא שהוא גם יצמיח עיתונאים מוכשרים, שיוכלו להשתלב אחר כך במערך התקשורת הכללי כשהם מביאים איתם שיח טלוויזיוני עמוק ואיכותי. שקלאר גם מסביר שזה לא יהיה ערוץ דתי במובן המצומצם של המושג, אך בכל מקרה זה יהיה ערוץ "שכל אדם דתי יוכל לצפות בו".
להשקיע גם באריזה
כשמדברים על ערוץ דתי אי אפשר בלי להתעכב על 'התכלת', הערוץ הדתי ששידר בכבלים במשך ארבע שנים ונסגר. קצת כדי להפליג על כנפי הנוסטלגיה והרבה כדי להפיק לקחים, פנינו לאורי אורבך, אז מנהל התכניות של ערוץ 'התכלת' והיום ח"כ בבית היהודי. "התכלת לא היה ערוץ טוב", הוא אומר בגעגוע לא מוסתר, "הוא היה מצוין. עובדה שעד היום כל דבר שעושים משווים למה שהיה שם, ולא לאף ערוץ אחר". אורבך אומר שהבעלים החליט לסגור אותו מבחינה כלכלית כי "אין ערוץ ייעודי-יהודי שירוויח כסף. אבל היתה לו משמעות". אורבך משוכנע שערוץ 'התכלת' השפיע על כל העשייה התקשורתית והאמנותית של הציבור הדתי.
במסגרת הטיפים שאנחנו מבקשים מאורבך עבור אנשי הערוץ החדש, הוא מסביר שאם מישהו רוצה למשוך צופים הוא צריך לעשות את זה בצורה מעניינת ומגוונת. "זו צריכה להיות טלוויזיה שאתה שמח לראות אותה ושיש מגוון של תכניות שאפשר לצפות בהן. גם שיעורים ודברים שהם זולים להפקה, וגם דברים אחרים כמו אלה שהיו אצלנו, מ'היהודי הנודד' ועד 'הפשקוויל' ו'הצנועות והחסודות'". אורבך מוסיף ואומר ש"גם אחרי שבוחרים את התכנים הנכונים ואפילו את דרכי ההפקה הנכונות, צריך לדאוג לאריזה טלוויזיונית איכותית ולא כזו של מתנ"ס. הדבר אמור כפליים אם הערוץ אמור להתפרנס מפרסומות".
נראה שלא צריך לדאוג. יש היום המון אנשים שיודעים לעשות טלוויזיה.
"נכון, אבל לפעמים הדברים נופלים בגלל עריכה לא מוקפדת או טכנולוגיה לא עדכנית. המדיה הטלוויזיונית היא מולך שצריך להאכיל אותו כל הזמן בזרדים, וזו הסיבה שאנשים לא מרוויחים כאן כסף".
ואחרי שהתכנית המוצלחת נבחרה, הופקה וגם נארזה, אורבך אומר שזה ממש לא הסוף. כדי להגיע לקהל צופים צריך שיווק נכון ומיתוג. "בזמנו, החלטנו לשדר בשידור חוזר את הסדרה 'עמוד האש'. השקענו המון כסף ברכישה הזאת וזה היה שווה במובן הזה שהראינו שאנחנו ערוץ רציני". דברים רבים השתנו בצריכת התקשורת בעשור האחרון, כלומר מאז ימי 'התכלת'. אחד מהם הוא ריבוי הערוצים, שגולש למרחבי הרשת ולמכשירים הניידים. "הערוץ החדש צריך למתג את עצמו ולשבת טוב בין הערוצים. אפילו מספר האפיק יכול להשפיע על מספר הצופים. ערוץ מאיר בטלוויזיה עבר מ-202 ל-98 ואני בטוח שזה יביא להם יותר צופים מאשר כל תרגיל שיווקי אחר", אומר אורבך, "רמת הקשב היום מאוד ירודה והם צריכים לעשות גם תכניות טובות וגם קמפיין פרסומי טוב. אתה צריך לבדל את עצמך, להיות מוביל ושונה - וזה המבחן שלהם. יש יהדות ויש טלוויזיה וצריך להמציא מחדש את היהדות בטלוויזיה. לעשות תכניות על דתיים זה יותר קל. על היהדות עצמה זה יותר קשה, כי זה כבר עומק. אבל גם זה אפשרי".
אתה שידרת בגל"צ והיום אתה נמצא במפלגה שאומרת במובן מסוים די למגזריות. אז אולי די לנישה? אולי בכלל ערוץ כזה הוא מיותר?
"מדובר בערוץ משלים ולא ערוץ ראשי. אדם ירצה לצפות בשיעור או בתכניות לילדים, והוא יעביר לערוץ הזה. בשנים האחרונות יש הרבה אנשים שצורכים גם יהדות. הערוץ אמור להיות ערוץ יהדות לא רק לדתיים. זה אתגר מעניין, וחשוב שיהיו כאלה".