בפורים התחפשתי פעם למגדת עתידות, עם בגדים ססגוניים מתאימים ומסכה שהסתירה מי אני באמת. אך האמת היא שאת המסכה הזאת אני עוטה מדי יום ביומו. זה קורה כל פעם כשפונות אליי נשים שעבורן, בתוך לבן פנימה, אני נושאת בתואר המפוקפק בבא חנה. הן כנראה חושבות שאני יודעת מה יילד יום, תרתי משמע, מהתבוננות בתמונה שעל הצג, ושאני אפילו מחוללת ניסים. אבל זהו שלא. אני לא בבא.
אך לעומתי, ישנן נשים חכמות שיודעות לראות את הנולד: ממבט חטוף, בזווית העין, על צורת הבטן ההריונית של האישה שמולן, הן קובעות בביטחון מהו מין העובר, והן יודעות שצרבת הריונית מבשרת על רך נולד עם רעמת שיער, ובולמוס לשוקולד של האם ההרה מעיד על תינוק זללן במיוחד. מי לא מכיר אגדות-עם ואמונות טפלות כאלו שמועברות כמסורת מדור לדור, מאם לבתה ומסבתא לנכדתה?
ובכן, ברור כשמש שתקופת ההורות מתחילה עוד בזמן שהעובר שוכב לו בנחת במעי אמו. ואכן, לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד, חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו חשובים להתפתחותו ומשפיעים על מהלך חייו ועתידו יותר מארבעים שנות חייו שלאחר מכן. במילים אחרות: הדרך הטובה ביותר של המדינה להשפיע על אזרחיה העתידיים היא להשקיע בהם בתקופת ההריון. והמסקנה המתבקשת, לכאורה, היא פשוטה ביותר: הכרה בחשיבותו של מעקב ההריון השגרתי והרמת קרנם של רופאי הנשים העוסקים במלאכת הקודש.
מתוכנתים מהבטן
ואכן, מתברר שהסביבה התוך-רחמית מתווה את המסלול שבו העובר מובל אל החיים החוץ-רחמיים עלי אדמות, ושהיא משפיעה באופן משמעותי על הדרך שבה אותו אדם, בסוף ימיו, ייפרד ממתנת החיים. מערכת זו מפוקחת היטב, ובורא כל בשר הוא זה שמפליא לעשות. קיימת תכנית אלוקית שגורמת ל'תיכנוּת' העובר.
למשל, בספרי הזואולוגיה מתואר שטלאים שנולדים לקראת החורף יוצאים מהרחם עם פרווה מכובדת, בניגוד לאחיהם שנולדים בקיץ כשהם עם פרווה קצרה. הכיצד? כנראה שבלא ידיעתה מדווחת הכבשה, האם העתידית, לעובר על המצב בעולם החיצון, וזה מפתח תכונות אפיגנטיות שמזרזות צמיחה של פרווה עבה.
דוגמה נוספת, אנושית: בעולם רווי סכנות מבית ומחוץ האם ההרה מוצפת מתחים דאגות, וכך היא מעבירה מסר לעובר תוך-רחמי שיש צורך בעירנות לקראת ההתמודדות העתידית מחוץ לרחם, וזה משפיע על אופיו לכל החיים.
הסביבה התוך-הרחמית גם מאפשרת ניהול מידע ובקרה על הביטוי של המבנה הגנטי של העובר, ועל הסתגלותו לסביבה. למשל, אמהות הסובלות מתת-תזונה תלדנה ילדים במשקל לידה נמוך מהממוצע. ואכן, ילדים שנולדים עם פיגור בגדילה התוך- רחמית עקב תזונה אמהית לקויה עלולים לפצות על כך בעתיד ולפתח תסמונת מטבולית שתתבטא במחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, יתר לחץ דם וסוכרת. במחקרים שונים נצפה שעובּרים ממין זכר שגדלו בסביבה רחמית רווית הורמון זכרי נולדו עם נטייה ללקיחת סיכון כלכלי ועם בסף כאב גבוה יותר.
זאת ועוד, בעבודות רבות בחולדות נצפה שאצל אֵם שנחשפה למתח משמעותי במהלך הריונה יופיעו צאצאים עם יותר חרדות, קשיים קוגניטיביים, הפרעות קשב וריכוז, דיכאון, ועוד תופעות נוירופסיכולוגיות שונות. עבודה גדולה שבוצעה על 90 אלף לידות בירושלים בין השנים 1964-1976 מצאה סיכון מוגבר לסכיזופרניה בבנות אשר אמותיהן חשו במהלך הריונן מתח משמעותי. ואכן, בתקופת המחקר התרחשו שני אירועים רווי מתח - מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
על נשיות ורגישות
ההשפעה הזו נמדדה כאמור דווקא אצל בנות. וזאת מדוע? בשנים האחרונות בוקע ועולה בספרות הרפואית תחום חדש-ישן, אחד המרתקים ביותר מבין תחומי הרפואה השונים, והוא הרפואה המגדרית. מתברר אט אט שקיים צורך להתבונן על תהליכים פיזיולוגיים שמתרחשים בגברים ובנשים במבט שונה לגמרי.
לדוגמה, ממחקרים תצפיתיים בתחום הפסיכולוגיה עולה שנשים מאופיינות בכישורים ורבליים ותקשורתיים מפותחים, בהשוואה לגברים. יש להן יתרון מובהק בחוכמת הפנים, בהבנת רגשות וקריאת מחשבות, ביצירת קשר עין ובזיכרון חברתי. אך היות והן ניחנות בנפש רגישה, נשים גם נוטות לפתח, בשכיחות גבוהה יותר, הפרעות פסיכיאטריות שונות כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ותסמונת פוסט-טראומטית. בנשים הביטוי הראשוני של ההפרעה יופיע בעיקר במעגלי הזוגיות והמשפחה, ואילו אצל הגברים הוא יופיע יותר במעגלי העבודה. זאת ועוד, הפיזיולוגיה הנפשית הנשית הקשובה יודעת עליות ומורדות סביב עונות השנה, מה שלא קיים כמעט אצל גברים. ובנוסף לכך, גורמים פסיכוסוציאליים ומעגלי תמיכה שקיימים או חסרים הם בעלי השפעה משמעותית יותר על נפש האישה מאשר על הנפש הזכרית.
אולם היריעה רחבה הרבה יותר: למשל, תכשירים מסוימים הניתנים לייצוב של הפרעות קצב לבביות, או לטיפול באי-ספיקת לב, יעילותם פחותה בנשים. כנ"ל לגבי התגובה הירודה של נשים בהשוואה לגברים למתן אספירין למניעת אוטם חריף בעורקי הלב. ובכלל, מבנהו האנטומי, הרגשי, והרוחני של לב האישה שונה כרחוק מזרח ממערב מזה של הגבר, ואי אפשר להפריד בין הפיזיולוגיה השונה לבין מבנה הנפש האחר. יש לאישה אינטליגנציה רגשית גבוהה, והיא קולטת תרחישים בין-אישיים שהגבר המצוי הוא אוטיסט גמור לגביהם, מה שלעיתים חוסך לו חיבוטי נפש - אך מאידך מונע ממנו את טעמם המשובח של החיים מעבר לקונקרטי ולמוחשי.