לפני שבוע בחר מרכז 'הבית היהודי' בניר אורבך לנהל את המפלגה. לפי החוקה, התפקיד הרשמי הוא מזכ"ל. אבל המינוח הארכאי יוצר אצל אורבך קונוטציה של "ירוחם משל או ישראל קיסר, משהו הסתדרותי, בולשביקי כזה". אורבך מתכוון לשנות את הטייטל שהוא נושא ולמצוא משהו עכשווי יותר. "אבל השינוי", הוא מבטיח "הוא לא רק קוסמטי".
השיחה עם אורבך מתקיימת כשברקע עיסוק תקשורתי אינטנסיבי בפרשת קבלני הקולות בפריימריז של הבית היהודי. בריאיון זה יקמץ אורבך במילים אודות הפרשה. לפני שנים רבות הוא היה עוזר פרלמנטרי של ניסן סלומינסקי, והכיר אותו כ"אדם ערכי שעם ישראל חשוב לו". הסיפור הזה, גם אם היה וגם אם לא, פוגע במפלגה שמנסה למתג את עצמה כנקייה, חדשה ואחרת.
המדרשות הושוו לישיבות
ניר אורבך (42) נולד וגדל בקריית שמואל שבחיפה, שכונה מפד"לית בהגדרה. הוא זוכר איך "מגיל אפס הכנו סנדוויצ'ים לפעילי המפלגה ביום הבחירות". מסלול חייו עבר בתחנות ציוניות דתיות קלאסיות, החל בישיבה תיכונית ובבני עקיבא, המשך בהסדר (כרם ביבנה) ואפילו את לימודי המשפטים הוא עשה באוניברסיטה של המגזר. הוא החל לנהל את מדרשת 'אביב' מהשנה השנייה לקיומה, והקים יחד עם ג'רמי קורניץ ממדרשת הרובע את פורום המדרשות לבנות, שקידם את מעמדן ותקציביהן.
אורבך עומד גם כיום בראש פורום המדרשות. "אחד ההישגים הבולטים שלנו הוא שמשרד הדתות הכיר בלימוד תורה לנשים ומתקצב אותן כמו את בני הישיבות". בהמשך הפורום הצליח אף לשדרג את מעמדן של הבנות לעומת הבנים, "כי הלימוד אצל הבנות דורש מעטפת גדולה יותר". מעמדן של המדרשות לא שופר רק תקציבית. "במשא ומתן הקואליציוני שמתנהל היום הוגש מסמך שחתומים עליו מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר, מנכ"ל איגוד הישיבות הגבוהות ואני כיו"ר פורום המדרשות, וזו מיני מהפכה, המצביעה על מעמד המדרשות בעולם הדתי".
בשנים האחרונות שימש אורבך סמנכ"ל של 'מפעלות הציונות הדתית', והוא מודע ליחס המורכב שיש לאנשים כלפי הגוף הזה. הגוף, שמאגד מוסדות ורשתות רבות של הציונות הדתית, הוקם אחרי קיצוץ רוחבי, אחד מתוך סדרת קיצוצים, שהושת על מוסדות המגזר. המוסדות החליטו להתאחד ולהתקומם נגדו במסלול ישיר מול קובעי המדיניות. האיומים בהשבתה כוללת של המוסדות צלחו, וכך הפך הגוף הזה לכתובת לעבודה מול משרדי הממשלה. בהמשך הוא גם הפיק אירועים גדולים של המגזר.
ולמרות הרקע הנרחב שלו בעשייה הפנים-מגזרית, כשנפתלי בנט ביקש למשוך אותו לעשייה ב'בית' פנימה, נדרשה לו עבודה מאומצת. העשייה הפוליטית של אורבך דווקא כן החלה במפלגה הדתית-לאומית וכאמור, הוא אפילו היה עוזר של סלומינסקי תקופה מסוימת. כשאפי איתם נכנס להיות שר השיכון, נקרא אורבך על ידי ראש לשכתו, שלמה קוסטינר, אל הדגל והפך ליועץ בכיר. אורבך היה אחראי על נושא הרווחה החברתית והיה רפרנט של השר מול האגף הזה במשרד. "הכנסנו שכונות חדשות לפרויקט והכנסנו גרעינים תורניים לתוך הנושא המקצועי של שיקום שכונות". בהמשך עזב איתם את המפד"ל והקים את אח"י. כשהמפלגות רצו יחד, בשנת 2006, ניהל אורבך את מפלגתם הקטנה של הרב יצחק לוי ואיתם. "אין מה להשוות בין הריצה המשותפת של אז להיום. לא הייתה עבודה אחת, היו ארבעה ראשים, האווירה לא הייתה באמת של אחדות".
זמן קצר אחר כך הלך איתם לאיחוד עם הליכוד ואורבך תמך בצעד בכל לב. "חשבתי שהפוליטיקה הדתית במבנה הנוכחי שלה הגיעה לסוף דרכה. לא נתנו לכוחות חדשים להיכנס. המוסדות היו סגורים, תמיד הרשימה נסגרה בדקה ה-90, ותמיד דיברו על מיפקד אבל בבחירות הבאות". אורבך ממשיך ומסביר דברים שמפתיע לשמוע אותם מפי מזכ"ל 'הבית היהודי': "היום הציבור שלנו כבר מפנים שהמפלגה היא לא קודש, היא כלי. הדור הקודם חשב שאם גדלנו בישיבות תיכוניות בבני עקיבא ובהסדר אז מה, נהיה כפויי טובה? אי אפשר להצביע אחרת אלא מפד"ל. אחריו הגיע דור שרואה במפלגה כלי שאמור לבטא את חיינו הערכיים, וצריך למצוא את הכלי הנכון".
'הבית היהודי' של היום, הוא חושב, מצליחה להכיל ציבורים נוספים והיא בהחלט כתובת, "אבל המפד"ל של אז לא הצליחה להכיל אפילו את הציבור שלנו והוא ברח ממנה לליכוד". למרות האמור, אורבך מרגיש שבליכוד הייתה תקרת זכוכית שציונים דתיים אינם יכולים לעבור. "הצלחנו להיות שתדלנים מעולים מול הליכוד, אבל הרגשתי שהיחס הוא 'אתם נחמדים אבל אל תגזימו, אל תסתכלו לנו בעיניים, אתם לא ברמה שווה אלינו, לא ברמת הנהגה'. אלקין למשל הוא אדם מצוין, אבל אני רוצה לראות שהוא יהיה שר".
כשהמיפקד ב'בית היהודי' החל, אורבך היה סקפטי ואמר לחבריו שהוא אינו מאמין שהמהלך הזה יתרומם. אורלב הזמין אותו לפגישה ואמר שחשוב שהוא יהיה חלק מהמהלך, כי מדובר על עיצוב דמותה של הציונות הדתית. "הוא לא הציע לי שום דבר קונקרטי, בניגוד למה שאנשים אמרו אחר כך". מאוחר יותר נפתלי בנט קבע איתו פגישה אחת ושנייה ושלישית, כשהוא מנסה לשכנע את אורבך בצדקת המהלך. "היו לנו שיחות עומק רציניות. אמרתי לו: אני רוצה שהציונות הדתית תצליח, איך זה יקרה פה? בפגישה השלישית הדברים הבשילו, והוא אמר לי: בוא תהיה ראש המטה שלי".
התחושה, אומר אורבך, הייתה שאת אורלב לא יהיה ניתן להזיז ובנט כבש את השטח לאט לאט, בהרבה מאמץ. אורבך לקח שלושה חודשי חל"ת ואחר כך עוד אחד. אחרי הניצחון בפריימריז הוא היה אמור לחזור לעבודה, אבל בנט הפציר בו להישאר גם במערכת הבחירות. אחרי שהכול הסתיים, אורבך תכנן לחזור למשרדי 'מפעלות' והפעם לתמיד, אבל בנט ביקש ממנו שינהל את המפלגה. "לקח לי שבועיים לתת לו תשובה, כי המפלגה שינתה את פניה", וגם כי המחיר המשפחתי שגבתה ממנו ההרפתקה הפוליטית עד עכשיו היה גבוה משחשב. אבל לבסוף הוא ניאות.
קפיצת ראש לביצה הפוליטית
"בכל מה שעשיתי עד היום", אומר אורבך, "הייתה נגיעה בפוליטיקה. אבל זה התפקיד המשמעותי הראשון שבו אני טובל בביצה הזאת עם כל שערות ראשי".
ואיך המרגש?
"רק התחלתי. אבל זה לא יהיה פשוט". ה"לא פשוט" העדין של אורבך הוא מלאכת מחשבת שנדרשת ממנו, של עדינות אבל גם דבקות במטרה. הוא יצטרך להיות קשוב לוותיקי המפלגה, עליהם הוא אומר ש"הם מרגישים שזה הבית שלהם, וצריך לכבד את זה". מנגד, עליו להכניס את הצעירים שהגיעו בבחירות האחרונות אל תוך העשייה המפלגתית, ולשמר להם את הניצוץ בעיניים. "יש פעילים ותיקים שבאמת התעייפו. אבל יש כאלה שפשוט המצב לא אפשר להם להתרומם, ועכשיו כשבא משהו רענן שנותן כוחות הם זורמים עם השינוי. אלה אנשים שאין תחליף לניסיון שלהם. אנחנו לא באים להחליף את הכוחות הוותיקים, אלא לרענן אותם ולהוסיף להם".
אורבך, כאמור, מכיר היטב קודקודים במרכז העשייה הציוני-דתי אבל הוא בתפקיד רק שבוע, ולכן עוד לא יודע לומר אפילו כמה סניפים יש למפלגה. הספירה בעיצומה, ולא רק כדי שיהיה לו במה לנופף. "לבית היהודי היה קמפיין הסברתי מעולה. אבל כדי שלא נהיה אפיזודה חולפת צריך לעשות פעילות תחת הטייטל של הבית היהודי במשך כל הקדנציה". במילה "פעילות" מקופלים לא רק אירועים או התנדבויות. "אני עדיין יושב על זה. אבל השילוב בין הכלים הפוליטיים לבין מי שעובד ברמה הערכית-מקומית צריך להיות חזק. חלק מהמשימה של גרעינים מקומיים, לאו דווקא תורניים, היא השתתפות בפוליטיקה. היום יותר ויותר גופים מבינים שהאפשרות להיות יותר משמעותיים היא דרך הפוליטיקה המקומית. המילה פוליטיקה הגעילה את האנשים, אבל נראה ש'משהו חדש מתחיל' הוציאה פקק, והביאה לתובנה שזה כלי ליישום הערכים שלנו".
אורבך נזהר לא לסבך ראשי ארגונים שנרתעים מהשדה הפוליטי, "אבל ברמת החזון והמימוש - אפשר לעשות את זה. המבחן הראשון הוא בעוד שמונה חודשים", כלומר הבחירות לרשויות המקומיות.
אז בתור מפלגת האם, תעודדו מפלגות מקומיות לרוץ?
"כן, ניתן כלים, ויש גם את הפוליטיקה המקומית. כמעט בכל מקום הכפלנו ושילשנו את כוחנו. היום אנחנו מותג מצליח ואנשים רוצים להצטרף. זה חייב לבוא לידי ביטוי בבחירות המוניציפליות. אני מניח שאת המעטפת ההסברתית של 'משהו חדש מתחיל' נעתיק ברמה המקומית ונאתר בכל מקום את הנציגות המקומית המתאימה. יחד עם זה, ננסה ליצור בסיס רחב יותר של תמיכה גם במקומות האלה".
בשבוע שעבר החליטה ועידת המפלגה שהיו"ר ייבחר תמיד בפריימריז. האם הרשימה גם תיבחר כך, במיוחד לאור האייטם שכיכב בחדשות במהלך השבוע?
"זה סבוך. בבחירות האחרונות ברור שהיה צורך בפריימריז כדי לרענן את השורות. אבל לפני הבחירות זו הייתה מפלגה קטנה והיום זו מפלגה גדולה, מה שעלול לגרום לקבוצות שונות לרצות להכניס אדם מסוים פנימה כדי שידאג להן, ויש כאלה במפלגות הגדולות". אורבך אומר שהמפלגה טרם החליטה והיא מתכוונת לבחון את הסוגיה באופן יסודי. "ניקח גורמים מקצועיים שיבחנו סיכויים וסיכונים בפריימריז. בינתיים, כל עוד לא החלטנו אחרת, חברי המרכז יהיו אלה שקובעים את הרשימה".
זה יכול ליצור סיטואציה מוזרה שבה היו"ר מוצא את עצמו ברשימה לעומתית.
"קצת מוקדם לומר. צריך לבחון את זה".
זבולון אורלב אמר שנפתלי בנט רוצה להפוך את 'הבית היהודי' לליכוד ב'. משה קלוגהפט אמר שאתם אפילו תהיו ליכוד א'. אז לאן אתם הולכים?
"התכנית של הבית היהודי היא להיות בהנהגת המדינה, חד משמעית. אם זה ייקח עוד קדנציה אחת או שתיים, אז ייקח". כדי להנהיג, הוא מרחיב, צריכה המפלגה להוות לפחות רבע מבית הנבחרים, ואת זה הציונות הדתית לבדה לא יכולה לעשות. "כל האגדות על 20 מנדטים - מופרכות. גם היום, ניתוחים שונים הראו שרק 8 מתוך 12 המנדטים שלנו הם מהציונות הדתית. 30 מנדטים יהיו לנו רק אם נפתח את עצמנו לציבור החילוני. הבסיס הוא ציונות דתית, בית המדרש שלנו צריך להוביל ולהיות הליבה. ראש הממשלה צריך להיות ציוני דתי-אמוני, אבל סביבו צריך להיות עם ישראל". והוא מוסיף: "זה כמו בחינוך. אם נתיישר בחינוך הכול יסתדר".
אורבך נמנה על מקימי פורום הממ"דים ועמד בראשו מספר שנים. הפורום ביקש לחזק את בתי הספר הממלכתיים-דתיים "כדי לחזק את האומה הישראלית ולא לנטוש את עם ישראל", והתפרסם במאבקו המתוקשר מול בתי הספר הפרטיים בפתח תקווה, בכל הנוגע לקליטת עולים בני העדה האתיופית. "לא יצאנו למאבק עד שזה לא היה עניין יומיומי", הוא מסביר היום. "יש אינטגרציה שהיא בריאה, שבה גם הקולט וגם הנקלט מרוויחים. אבל כשיש קליטה לא מאוזנת, אף אחד לא נתרם מזה. שתקנו כל עוד יכולנו להכיל זה, אבל ברגע שזה היה מוגזם - יצאנו למאבק. זו הייתה גם המדיניות של הפורום בפתיחת תלמודי תורה. אם זה לא פוגע בממ"ד - אז טוב. אם זה פוגע בממ"ד - יצאנו למאבק".
מצד שני, היית בעד הפרדה של 'מורשה', בית הספר המקומי בשכונתכם.
"זה הכול מאותו הצד וכן, העולם מורכב". אורבך מסביר שאמנם הוא חשב שהפרדה היא הדרך הנכונה לפצל את בית הספר, שעלה על גדותיו מרוב תלמידים, אבל ההחלטה הייתה של משרד החינוך.
אז מה אתה, דוס או לא?
"אני ציונות דתית קלאסית שרואה בממ"ד ערך שבאמצעותו אפשר לתפוס מקום מרכזי בעם ישראל".
מה יהיה מקומם של הרבנים בתוך המפלגה?
"גם במערכת הבחירות וגם במהלך המשא ומתן הגיעו לנפתלי משלחות של רבנים, והם אלה שאמרו לו: 'אתם רוצים להתייעץ איתנו - תתייעצו. אנחנו ניתן פרספקטיבה ברמה ההלכתית, אבל בסוף זה עולם פוליטי ובו אתם צריכים להחליט'. וזה המקום הטבעי של הרבנים בציונות הדתית". את סוגיית רב ראשי ציוני מתכוונים נציגי 'הבית היהודי' להכניס אל תוך המשא ומתן הקואליציוני. רב ביחיד ולא ברבים, כי "צריך לשלב בין הרעיונות לפרקטיקה". בהמשך ייבנה גוף ציבורי רחב ולא רק פוליטי לבחירת הנציג המוסכם.
שפה משותפת עם לפיד
בוא נדבר רגע על המשא ומתן הקואליציוני שהחל לתפוס השבוע תאוצה. תגיד, הזוגיות עם לפיד לא מוגזמת?
"אני לא בצוות המשא ומתן, וזה פוליטיקה נטו. נפתלי לקח לשם את האנשים שהכי מבינים בתחום. אבל הנושא הוא לא שרה-נפתלי באופן אישי. הליכוד קרע איתנו קרע. על זה שהשמיצו את הרב אלי בן דהן כדי להראות מי עומד מאחורי בנט אי אפשר להגיד 'שטויות - זו תעמולה'. הם שגרמו לכך שג'רמי גימפל לא יהיה בכנסת. בזמן אמת חשבנו שהם לא מבינים שהמנדטים לא באים אליהם, אבל מסתבר שהם כן ידעו ופשוט לא רצו 'בית יהודי' גדול. זו הסיבה שהם גם ליטפו את הרשקוביץ בפריימריז". לאורבך יש גם הסבר להתנהלות הזאת: "אנחנו הגוף האידיאולוגי היחיד שממצב את עצמו כאלטרנטיבה שלטונית. התחילו לשים עלינו כשהתחיל להיות תיאום לפיד-בנט".
לפיד הוא מתנה שקיבלתם?
"אני חושב שכן. הם כולם ואנחנו רובנו חדשים בפוליטיקה ויש שפה משותפת של פוליטיקה אחרת, יותר נקייה. יש גם בסיס משותף, גם אם יש דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם. אפי איתם אמר בזמנו שאנחנו מתווכחים עד זוב דם על מדינה פלשתינית שלא רלוונטית בכלל. אבל יש דברים משותפים. עזבי את השותפות בנטל, יש עוד".
מה, למשל יעל גרמן?
"יש גם עליזה לביא והרב שי פירון. הם מהציונות הדתית. גם אם אנחנו לא מסכימים איתם על הכול, יש בסיס משותף".
הברית הזאת טובה מאוד ל'בית', אבל הצעד הזה משדר הפניית גב מאוד ברורה לחרדים.
"בואי נעזוב סיסמאות. עולם התורה לא ייפגע, אנחנו נמצאים עמוק בתוך עולם התורה ברמה המוסדית וברמת הפוליטיקאים שרוצים לעזור. הרי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות וגם המדרשות נמצאים באותה תקנה תקציבית של הישיבות החרדיות".
זה לא נראה כך כלפי חוץ.
"כשאת אומרת 'הפניית עורף' למי את מתכוונת? למי שקראו לנו 'בית של גויים'? למי שלא מסוגלים לקרוא לגדולי הרבנים שלנו 'רב' בביטאונים שלהם ופסלו את גיורי הרב דרוקמן? זה לא הפניית עורף, זה משחק פוליטי וכרגע הם מקבלים את מה שמגיע להם. אנחנו מבחינתנו צריכים לשמור על היכולת שלנו לעשות משא ומתן בתנאים שהכי מתאימים לנו".
ולבני? המינוי שלה הפיך?
"עוד אפשר לפתוח הסכמים, והקביעה שהיא תהיה אחראית על המשא ומתן המדיני לא מקובלת. הכול קשור בהכול וזה משחק פוליטי".
בזמן שבו נכתבות שורות אלה, יש שוב איתותים והדלפות על הסכם הולך ונרקם בין ה'בית היהודי' לליכוד. מכיוון שאי אפשר לדעת לאן הדברים יילכו, אורבך חותם בדבר תורה מתוך המגילה. "אנחנו תמיד אומרים ש'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה', אבל אם אנחנו לא מקבלים עכשיו משהו במזומן על השולחן, אנחנו לא נרגעים. היום אנחנו יודעים מה היה בסופה של המגילה, אבל אצלם זה לקח תשע שנים, שבהן הם היו צריכים לחיות יום יום בתוך הקשר אמוני". ועכשיו ללקח: "אנחנו נמצאים היום במקום שבו הציונות הדתית לא הייתה בו במשך 30 שנה, וצריך לתת גם לקב"ה לעשות קצת את שלו. אי אפשר לומר 'אם עכשיו לא נעשה הכול ונלך לאופוזיציה - לא עשינו כלום'. אפשר להיות אופוזיציה לוחמנית ומשם להיבנות".