האם המסקנה המתחייבת מהחשדות שעולים מפרשת סלומינסקי, שנקווה שאכן לא הייתה, היא שצריך למצוא חלופה למתווה הפריימריז?
"אי אפשר להאשים שיטה מסוימת בגלל דפוסי התנהגות שהוכנסו לתוכה. אני לא יכול להגדיר כשיטה רעה את הפריימריז שמרחיבים את מעורבות הציבור והשפעתו, לעומת שיטות שבהן מעט אנשים מחליטים, וזאת רק כי אנשים הכניסו לתוך המכשיר הזה אמצעים לא טובים. אפשר להצטער על שבתרבות פוליטית מסוימת יש אנשים שמנצלים לרעה שיטה דמוקרטית טובה וראויה. אם תאמר לי שאי אפשר להימנע מכל הדברים הללו אז צריך לוותר על השיטה, אבל בינתיים אני נזהר מלקבוע זאת".
אולי נכון לומר שהשיטה הזו מקלה על קיומן של תופעות בעייתיות כאלה?
"זה נכון, אבל אולי נכון יותר לומר שפריימריז יזכו לאמצעי אכיפה משמעותיים יותר. להסדיר את הפריימריז יותר בחוק, לתת כלים וסנקציות לאכיפה, שיהיה ברור שלא כדאי להיכשל, ואז נישאר עם הטוב שבשיטה".
אז בעיניך נכון להגדיר את הפריימריז כשיטה הטובה והנכונה ביותר?
"פריימריז במתכונת הנוכחית הם לא הכי טובים בעולם, כיוון שהם מורידים את כוחה של המפלגה בדברים חשובים אל הציבור הרחב. לטעמי נכון יותר לאזן בין הדברים. לשלב בין סינון מוקדם של מוסדות המפלגה לפריימריז. לא כל מי שנרשם עד תאריך מסוים יוכל להתמודד. במוסדות המפלגה ייקבעו פרמטרים שרק מי שיצלח אותם יוכל להתמודד. יבדקו את שייכותו והתאמתו של מועמד למפלגה, וכך נמנע 'מפקדי ארגזים' שנועדו להשפיע על המפלגה".
ולגבי הבוחרים, גם שם יצטרכו להיות בחינות לפני קבלת זכות הצבעה? זו הרי טענת הליכוד כלפי מתפקדים שלטענתם לא הצביעו מחל.
"שם מזהים בצורה ברורה אנשים שמתפקדים בלי שיש להם כוונה להצביע למפלגה. זה מעשה שלא ייעשה. אולי הפתרון לכך הוא שינוי בסוגיית הייצוג. חלוקת הכוחות במפלגה תיקבע לא רק על פי קבלת הקולות בפריימריז, אלא על פי התוצאות בבחירות. אם יש אזור שבו הצביע מספר מסוים של מתפקדים עבור מועמד, אנחנו בודקים גם כמה מצביעים היו באזור הזה עבור המפלגה, ובנוסחה מתמטית נקבע מה יהיה כוחו האמיתי של האזור בעיצוב דמותה של רשימת המפלגה. יש שיטות שניתן לתמרן איתן ולא לפעול בצורת מטוטלת שבה אם לא מוצאת חן בעינינו שיטת הפריימריז נעבור מיד לוועדה מסדרת. לא בטוח שהיינו רוצים לראות שאדם אחד, שלושה או חמישה, יבחרו את הרשימה".
ועדה מפלגתית שתסנן את המבקשים להיות מועמדים לא תגרור בסופו של דבר שיכפול של המנגנון הקיים?
"אני לא מציע את מה שהיה פעם, את הוועדה המסדרת שבוחרת את המועמדים ומיקומם ושואלת מי בעד ומי נגד, אלא בדיקה של מי מתאים ומי לא מסיבות שונות".
בין הסיבות הללו צריך לכלול גם דחייה של בעלי עבר פלילי?
"ייתכן שהחוק יצטרך לקבוע שמי שעבר עבירה לא יתמודד, אבל הוא יצטרך לבחון גם כיצד נוהגים במי שעבר עבירה אבל שילם את חובו לחברה. הדברים דומים להגבלה במכרזים. יש אינספור תפקידים שמצריכים תעודה, כישורים ולימודים, ולעומת זאת המקום היחיד שבו רק צריך לבוא ולהתמודד הוא הפוליטיקה. צריך לקבוע כללים. לא הייתי מחייב מפלגות בפריימריז כי לכל מפלגה יש אופי שונה, אבל מי שבוחר בפריימריז יהיה קבוע בחוק איך מנהלים את השיטה. חשוב שהדברים יהיו ברורים, מה אסור ומה מותר בנושאים כספיים ואחרים".
כולנו מקווים שפרשת סלומינסקי תתברר כעורבא פרח, אבל במידה ומתגלים ליקויים וזיופים, מה צריך לעשות כעת? לבטל את התוצאות?
"אי אפשר להחזיר תוצאות לאחור. הרי היו בעבר גם התפקדויות ארגזים ולא החזירו תוצאות לאחור".
האם כבר אי אפשר להחזיר גלגל לאחור, או שמבחינה ערכית לא צריך להחזיר אותו?
"אי אפשר להגיד לכל אותם רבים שהיו ישרים, שבגלל שהיה חטא אצל מעטים נחזיר את הכול לאחור. הרי רוב מכריע התפקד כראוי".
ומה הכלים להתמודדות עם התופעות הבעייתיות?
"אני לא פוסל את הרחבת סמכויותיה של ועדת הבחירות שתטפל גם בסוגיית המועמדים, סוגיה שמשמעויותיה נוגעות גם הן לטוהר הבחירות. כשנה לפני הבחירות תקבל הוועדה סמכויות אכיפה נרחבות ותקים ועדה ממלכתית ממוקדת לכל מפלגה ומפלגה. בוועדה כזו יהיו משפטנים וכלכלנים וכוח אדם נרחב בעל כוח אכיפה וידע. לא יהיה מדובר בכוח מפלגתי, אלא ממלכתי, שאדם יידע שהוא יכול לפנות אליו ולהתלונן. בנוסף לכך יצטרך החוק לבחון דרכים להגברת הענישה וחיזוק האכיפה, וכך אולי ייפתרו הבעיות מבעוד מועד. אנשים יחשבו פעם שנייה ושלישית לפני שהם מבצעים עבירה".
ממורכבות ההצעה שלך אני מבין שאין איזו שיטה, ולו במדינה אחת בעולם, שהיא הטובה ביותר ואם נחקה אותה יבוא מזור לכל הליקויים.
"אין שיטה כזו. אם הייתה מתבררת אחת השיטות כמוצלחת, כולם לאט לאט היו מאמצים אותה. אבל בחלק מהמדינות הבחירות אזוריות, בחלק יחסיות וכו'. אין שיטה טובה יותר או פחות, אלא שיטה המתאימה לציבור, כפי שהפריימריז לא מתאים לציבור של יהדות התורה משום אופיו. במפלגה כמו הבית היהודי הפריימריז היו מנוף אדיר לשינוי ולהתעוררות בשטח".
לסיום, איך אתה רואה את התנהלות המשא ומתן הקואליציוני ואת ציר בנט-לפיד המדובר?
"אני יכול להבין את הציר הזה. יש לאנשים זיכרון קצר. אנשים שואלים: הרי הציעו לכם את משרד החינוך וכו', אבל לצד הרצון לשים בצד את התקפות מערכת הבחירות, שוכחים שנתניהו ייבש בצד את בנט גם אחרי הבחירות וצלצל קודם אפילו לגלאון לפניו. אגב, לא סתם הוא מציע את תיק החינוך לבנט. גם זה היה טריק של הליכוד. הרי זה התיק שלפיד סימן כיעד, התיק שבשבילו הרב שי פירון נכנס לפוליטיקה. ההצעה הזו נועדה לשבור את הציר. פרט חשוב נוסף שיש לזכור הוא מקור הקולות של הבית היהודי. מדובר במפלגה שבלי קולות עוצמה לישראל הייתה כחמישה עד שישה מנדטים. השישה הנוספים לא הגיעו מהכפלת קולות הציונות הדתית, אלא מקלפיות של אנשים חילונים, עולי חבר העמים, אנשים מסורתיים ואחרים שבעבורם בעיות הציונות הדתית הן לא הבעיות היחידות שיש לטפל בהן. הציונות הדתית היא מרכז המפלגה אבל היא כבר לא לבד במפלגה".
מה לגבי הפערים המדיניים בין שתי המפלגות?
"צריך לזכור שיש בין השניים מאפיין משותף והוא חוסר אמון בכך שייצא משהו מהמשא ומתן עם הפלשתינים, עמדה שיש לה ביסוס נרחב בציבור הישראלי. ומכיוון שכך, השניים יכולים לחבור כדי לקדם אג'נדה אזרחית משותפת. יש להם כר נרחב לפעול יחד".