התחלה/ נולדה ביישוב קדימה שבשרון לפני 68 שנים. הקטנה במשפחה בת ארבעה ילדים.
אבא/ הרב שלום צוקרמן ז"ל. נולד בליטא לאביו נחמיה. לארץ עלה בל"ג בעומר תרצ"ו. "בתושייה גדולה סבא נחמיה הספיק לפני פרוץ המלחמה לעלות ארצה עם שני בניו, אבא שלי ואחיו הרב אברהם צוקרמן, שלימים היה ממקימי ישיבת כפר הרא"ה. בני המשפחה שנותרו מאחור נספו בשואה. הם לא דיברו הרבה על המלחמה והיו נחושים להתמקד רק בבנייה ובצמיחה".
איש שלום/ "כשמו כן הוא, איש שלום. אבא היה תלמיד חכם, מתמיד גדול, עם המון יראת שמיים. איש עדין נפש. ניהל קהילה בשלום, כיבד כל אדם, התרחק ממחלוקות. הבין אדם לחברו שלו היה דוגמה ומופת לכולם. אבא לימד אותנו להיות שמחים ומאושרים עם מה שיש".
אמא/ מלכה ז"ל. נולדה ברוסיה כבת יחידה להוריה ועלתה לארץ בילדותה. "אמא הייתה מנהיגה בכל רמ"ח איבריה. הייתה פעילה בתנועת האישה הדתית־לאומית והנהיגה בכפר שלל פרויקטים. היא פעלה ודאגה לחינוך הילדים בכפר. עם זה, הערך המשפחתי היה מאוד מרכזי אצלה, והיא הייתה אמא מאוד מסורה. אישה עם המון אנרגיות והמון כוח נתינה".
קדימה/ "הוריי יצאו יחד עם קבוצת רבנים בהוראת החזון איש לשליחות ביישובי השרון". אביה שימש רב בקדימה. "אני נולדתי בקדימה והייתי שם כל ילדותי. גרנו בצריף של שני חדרים שהוסיפו לו עוד מטבחון קטן, אבל שמחנו במה שיש. הייתה הסתפקות במועט טבעית, אפילו בלי להבין שזה כך".
שליחות/ "זכיתי לילדות נפלאה. המשפחות בקדימה היו מרקעים שונים, אבל הייתה ביניהן רעות ואחווה פשוטה ובריאה. בבית דובר המון על שליחות, הייתה אווירה של קבלה והכלה, לאהוב את כולם באמת. אני חושבת שהיכולת להכיל אנשים וקהלים אחרים צמחה אצלי שם. מילדותי למדתי לראות בכל אדם ואדם את הגודל שלו".
טבע/ "נשמנו טבע בכפר. קראנו לעצמנו 'ילדי דרור' כי חיינו בטבע, שיחקנו כדורסל, כדורגל, מחבואים ומה לא. בנינו מחנות על עצי האורן הגבוהים. הייתה לנו שמחה, שובבות טבעית, פשטות וזרימה. עד היום כשאני מגיעה לקדימה הלב שלי נשפך מאושר".
מבט לכלל/ "הוריי הם היסוד והתשתית לכל עולמי. הבית שלנו היה בית פתוח לכולם עם המון נתינה. לא היה יום שלא הגיע אלינו הביתה איזה נזקק לאכול או לישון. הייתה להורים שלי ראייה ציבורית. תמיד לראות את הכלל, לפקוח את העיניים ולראות את צורכי הזולת".
לשאוף לגדלות/ עד כיתה ו' למדה בבית הספר הממלכתי־דתי האזורי. אז עברה לבית ספר בית יעקב בנתניה, ולאחר מכן לתיכון דתי בנתניה. "לא חוויתי חוויות מכוננות במהלך שנות התיכון, נורא פרווה. בלי דחיפה למצוינות או למימוש עצמי", מה שגרם לה, לימים, כמנהלת אולפנית תל אביב, לשים דגש על החינוך למצוינות חינוכית וערכית.
המעבר/ כאשר אביה מונה לרב של שיכוני הפועל המזרחי בבני ברק ורב המועצה הדתית, עברה המשפחה לבני ברק. "המעבר מהכפר אל העיר היה שינוי גדול, אבל אני חושבת שיש בי מתנת חיים מה' - להסתגל מהר להכול. הייתי בת 17, ואומנם התגעגעתי בלב לנופים ולטבע של קדימה ולחברות הילדות שלי, אבל מצאתי חברות חדשות והשתלבתי די מהר".
אקדמיה/ באותן שנים לא הוקם עדיין מפעל השירות הלאומי, ובתום לימודי התיכון פנתה לאוניברסיטת בר אילן ללימודי לשון וחינוך מיוחד. "הבנתי שאני רוצה להיות מורה. זאת שליחות מבחינתי לחנך את הדור הבא. עד היום זה נשמת אפי".
תורה גדולה/ "קיבלתי בבית תורה גדולה, תורה שהיא תורת חיים ורלוונטית לכל מציאויות החיים. הבית חי ככה, 'וחי בהם', עם המון אהבה. אהבתי ללמוד מחשבת, אמונה, למדתי עם אבא שלי חברותא. אלו היו רגעים קסומים בשבילי".
בחור ישיבה/ "בגיל 19 הודעתי לאבא שאני רוצה להתחתן עם בחור מישיבת מרכז הרב, בגלל שרציתי בחור שיושב ולומד. אבא עלה על אוטובוס לישיבת מרכז הרב, חיפש ר"מ וביקש שידוך לבת שלו. הרב הקשיב, חשב, והציע את הבחור יהושע מגנס". בימים אלו הזוג מציין 47 שנות נישואין.
החצי השני/ הרב יהושע מגנס (71), ר"מ בישיבת מרכז הרב ומלמד במדרשת 'בת ציון'. "אנחנו נשמה אחת. אני מרגישה שהחיבור בינינו הוא חיבור ללא הפסקה. בעלי הוא השותף האמיץ לכל ענפי החיים שאנחנו זוכים להם".
הנחת/ אומנם הזוג מגנס לא זכה להביא לעולם ילדים משלו, אבל זכה להעמיד דורות רבים של תלמידות ותלמידים. "יש לנו אמונה חזקה שאם הקב"ה החליט שזה מה שצריך להיות, אז נקבל את זה באהבה. משמח אותנו לראות את אלפי הבוגרות והבוגרים שלנו מאושרים בעולמם, מוצאים את מקומם ופורחים".
לבני ברק/ כזוג צעיר קבעו את ביתם בירושלים. "תשעה חודשים אחרי החתונה שלנו אבא נפטר באופן פתאומי מדום לב. עוד בשבעה החלטנו לעבור לבני ברק להיות קרובים לאמא. בעלי מונה לרב בית הכנסת מוהליבר ורב הקהילה הדתית־לאומית באזור. בגיל 21 הפכתי לרבנית צעירה".
אולפנית/ בגיל 24 החלה לנהל את אולפנית בני עקיבא תל אביב, ומאז במשך 36 שנה עמדה בראש האולפנית. "בעלי, שהגיע לאולפנית כמורה למחשבת ישראל, הפך מהר מאוד לרב האולפנית ומחנך, וניהל יחד איתי את האולפנית. ראינו כשליחות חיינו לעסוק בחינוך ולגעת בנשמות".
אהבת הארץ/ דגש מיוחד בחינוך היה "התורה הארץ־ישראלית של הרב קוק זצ"ל. מקור היניקה שלנו הוא כמובן ישיבת מרכז הרב. זכינו זכות גדולה ומרגשת להדרכתו ההדוקה ולברכותיו של ר' אברום שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, מכוח הקשר המובהק והאישי שהיה לבעלי עם ר' אברום".
להתאים לדור/ כמי שחינכה דורות של בנות היא מזהה תהליכים חינוכיים משתנים בקרב הדורות. "במשך השנים האתגרים החינוכיים השתנו מפעם לפעם. השתדלנו להיות עם יד על הדופק, בכל פעם למדנו את האתגרים החדשים העומדים לפתחנו וחיפשנו כלים מתאימים לדור כדי לתת מענה נכון ואמיתי. לכל אתגר התייחסנו כהזדמנות לצמיחה".
אתגר/ רגע חינוכי קשה במיוחד היה בתקופת הגירוש מגוש קטיף, שהותיר את תלמידותיה נסערות ומבולבלות. "הגירוש היה במהלך חופשת הקיץ, אבל פתחנו את שערי האולפנית לבנות שהיו זקוקות לאוזן קשבת וחיבוק, והן הגיעו בהמוניהן. הן בכו, היה משבר עצום, הייתה תחושה מוחשית של חורבן. הן ביקשו להבין מה עושים מכאן ולהבא".
לחפש משמעות/ "החלטתי ללמד את הבנות לימוד נרטיבי, שבעצם בוחן מה הסיפור שלך בתוך המציאות, איך אתה בונה את עצמך ואת הסיפור שלך מתוך המשבר, איך אתה מנהל את החיים שלך מתוך הקושי. זה השליך גם הלאה על ההתנהלות ועל הבחירות בחיים של כל בת ובת. עזרנו להן למצוא את עצמן".
מחוברות/ "התורה היא בוודאי גם שלנו. נשים לומדות תורה ומתפתחות בתורה וזה נהדר. אנחנו הפגשנו את התלמידות שלנו עם התורה כפי שהיא נוגעת בכל חלקי החיים. ביקשנו להנחיל לתלמידות תורה תמימה ושלמה ורגש בעבודת ה'. היה לנו חשוב להפגיש אותן עם דמויות גדולות שחיות בעולמה של תורה, מפגש ישיר ופתוח של שיח".
נשים גדולות/ "נשים בהחלט יכולות להיות גדולות ומשפיעות בעולם, בתנאי שזה לא פוגע בתא המשפחתי ושזה לא עובר על גדרי ההלכה. אישה היא בעלת עוצמה ושליחה לכל דבר, ואנחנו חינכנו את הבנות שלנו להיות גדולות מתוך ענווה. חינכנו אותן להיות גדולות בתוך הבית פנימה, כמובן מתוך הרמוניה זוגית, ולחיות גדלות בתוך ענפי החיים השונים במדינה".
המכללה/ כיום משמשת דיקנית במכללה ירושלים ומרצה למחשבת ישראל. "עיקר התפקיד שלי הוא שיחות אישיות עם הסטודנטיות בתחומי החיים השונים. להיות שם לרווחתן. אני פותחת בפניהן את דלתי ואת ליבי. הן בנות נהדרות ואני מתפעמת בכל פעם מחדש מהשאיפה שלהן לגדלות מתוך פשטות וטבעיות".
מאמינה בצעירים/ שש שנים עמדה בראש המדרשה לבנות 'בת ציון' וכיום מלמדת במדרשה. "אני רואה בנוער המון גדלות. אני מתפעלת מאוד מהצימאון אצל הבנות לקודש, לעבודה פנימית, לעבודת ה'. אני מאוד מאמינה בדור הצעיר שלנו. אומנם הוא חווה אתגרים לא פשוטים, אבל הוא בעל עוצמות אדירות ודבקות באמת".
אם זה לא היה המסלול/ "אין מילים בפי להודות לבורא עולם על השליחות שנשלחתי אליה, להעמיד תלמידים ולהיות שותפה בבניית דור העתיד. אשריי".
במגרש הביתי
הבוקר שלי/ משכימה קום בשעה שש וחצי, הולכת לישון בעשר וחצי בלילה. "כל יום וייחודו כמובן, עם מקום לגמישות, אבל ארגון וסדר חוסכים זמן והופכים אתנו לפרודוקטיביים ומהירים יותר".
פלייליסט/ חובבת חזנות מילדות. "אני מנויה לקונצרטים". נהנית גם להאזין לזמרים כמו יונתן רזאל ויצחק מאיר. "אני אוהבת שירי נשמה".
השבת שלי/ "מעין עולם הבא. שמחה עילאית ועונג רב. השבת היא הפינה המשפחתית".
דמות מופת/ הרב אברהם צוקרמן זצ"ל. "הדוד שלי, מורה דרך בשבילי. איש חינוך דגול, איש אמת, איש משפחה עם ראייה ציבורית־כללית מפעימה".
מפחיד אותי/ "הקב"ה זיכה אותי במתנה אדירה - לראות תמיד את הכוס המלאה, בעוז ובענווה. אשרי מפחד תמיד כלפי שמיא. זהו פחד מעצים ומרומם".
משאלה/ "להמשיך ולראות את ההשגחה הפרטית עליי בכל רגע נתון ולהמשיך להודות על כך".
כשאהיה גדולה/ "אני בחדווה אמיתית צועדת באותו מסלול - לחנך ולהתחנך".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***