שבועיים לפני חג השבועות ניגש אליי לנדסברג השכן ושאל אם אנחנו מתכננים להיות בבית בחג. עניתי "כן" בהתלהבות רבה, מתוך הנחה שאני עתיד להיות מוזמן עם כל משפחתי לארוחה אחת אם לא ארבע. אלא שלנדסברג השכן, במהלך ממזרי מאין כמוהו, לקח פנייה חדה ימינה.
"מצוין, אז תוכל להעביר שיעור בבית הכנסת בערב החג".
אשריי שנתפסתי על דברי תורה.
ניסיתי לסרב כמקובל, אמרתי לו שלץ כמוני לא ראוי להעביר שיעור, בטח לא בחג מתן תורה.
"אוהו, דווקא יהודי כמוך צריך להעביר שיעור! שהרי לא בכדי בדחנים הם בני עולם הבא. המבט הרענן והגישה המחויכת ללימוד התורה מאפשרים לך להנחיל לרבים אהבת תורה ויראת שמיים יותר מהרבה אחרים שבילו רוב ימיהם ספונים בין ארבע אמות של הלכה".
זו התשובה שחשבתי שאקבל.
התשובה שקיבלתי בפועל הייתה אפעס שונה במקצת -
"עזוב אחי, גם ככה זה יהיה בשתיים בלילה, אף אחד לא יקשיב".
אז חמוש בשיחת המוטיבציה הזו יצאתי לדרך.
ניסיתי לחשוב איזה שיעור להעביר. בסוף יש מעט מאוד סוגי שיעורים בערב שבועות. הם מתחלקים בערך כך:
השיעור המגניב.
עניינו של השיעור המגניב הוא להגניב אותך, מתוך הבנה שהציבור היום לא בנוי לשיעורים קלאסיים וצורך תכנים יותר קליטים, סטייל כל הטיקטוק והסנאפצ'אט, שמעביר השיעור כמובן לא מכיר ולא יצליח להגות נכון גם עם אקדח לרקה.
הנושא של השיעור עצמו כבר בנוי כמו מלכודת קליקבייט מצויה שעובדת על הדור היותר צעיר. "האם עשיו היה ערפד?" הוא דוגמה טובה לשיעור כזה, שאני עצמי הייתי מעביר בסמינריונים לפני שנים. למי שלא מכיר, מדובר בשיעור שמוכיח מעל כל צל של ספק שעשיו היה למעשה ערפד: ניסה לנשוך את צווארו של יעקב, "צד אנשים בפיו", מבקש מ"האדום האדום הזה", וכו' וכו' ראיות והוכחות חד־משמעיות. בסוף השיעור הדרשן מפריך את התאוריה רק כדי להגיש את המסר של כל התעלול הלמדני הזה. מה המסר? תהרגו אותי אם אני זוכר. וזה בעצם אומר הכול על הז'אנר, לא?
השיעור המקורי.
השיעור המקורי נקרא כך לא על שם המקוריות שלו, אלא על שם ריבוי המקורות שבו. מדובר על שיעור שמלווה בדף 3A מלא משני צדדיו במקורות שרובם ככולם צולמו מהספר עצמו בכתב רש"י צפוף, למרות שגרסת אונליין בהירה קיימת גם קיימת. המקורות מודפסים כמו ציור של פיקאסו, רוצה לומר שחלקם לאורך, חלקם לרוחב וחלקם באלכסון, כך שכדי לעקוב אחרי המקורות אתה נדרש לסובב את הדף משל היית נהג אגד בירידות לים המלח.
אזהרת ספוילר: לא תגיעו לכל המקורות, ומהמקור של הרב קוק בסוף היה אפשר לקחת רק את המשפט הרלוונטי שגם כך יהיה היחיד שיספיק הדרשן להעביר.
השיעור הפרובוקטיבי.
כמו השיעור המגניב, גם השיעור הזה מבין את אתגרי התקופה ומנסה ללכוד את המאזינים באמצעות פרובוקציה, קריאת תיגר על מה שלכאורה הוא יסוד ברור בהנהגת תורה ומצוות. לעיתים יועבר על ידי מרדן שמנסה לזעזע את המערכת, ולפעמים על ידי אולטרה־שמרן שמנסה באמצעות הטריק המתודי להסביר מדוע אסור לזוז סנטימטר לאף כיוון, אחרת כל מגדל הקלפים מתמוטט. נושאי השיעור גמישים ונעים באזור: "תפילת שמונה עשרה - למה לא שלושים וארבע?", "בניית סוכה לנשים על ידי נשים בעזרת נשים" ו"למה בכלל צריך רב קהילה?". האחרון בדרך כלל לא מועבר על ידי רב הקהילה. לא נעים.
השיעור הרפואי.
השיעור הרפואי מועבר בדרך כלל על ידי רופא שהוא גם איש הלכה, וכולל דילמות מוסריות במצבים רפואיים שמתרחשים אחת למאתיים שנה ועושים לכולם רע רק מלשמוע אותם. הייתם חושבים שלא יהיו הרבה שיעורים כאלה אבל יש, אוהו כמה יש. השיעורים הללו אינם לבעלי לב חלש או קיבה רגישה. תמיד שאלתם את עצמכם על איזו זרוע אדם שנולד עם שלוש זרועות מניח תפילין? מתי עושים ברית מילה לתינוק שנולד כשהוא בן יומיים? באתם למקום הנכון.
שיעור טוב הוא כזה שאפשר לקחת ממנו משהו ליומיום, אז מה לוקחים מהשיעור הרפואי אני לא יודע. כנראה הכרת הטוב על בריאות איתנה. גם זה משהו.
השיעור האסוציאטיבי.
זה שיעור די פשוט שהיה יכול להיגמר תוך חמש דקות אם הדרשן היה נצמד לשאלה המקורית ולתשובה שלה. אלא שבדרך מהשאלה לתשובה הדרשן לא מצליח שלא לסטות לדרכים צדדיות שכוללות אנקדוטות ספונטניות וחוויות אישיות. הסטייה מהנושא מאופיינת במשפטים כמו "בואו תשמעו חידוש מבהיל שהתחדש לי השנה", "כשהייתי ביהודייה עם השמיניסטים שלי" וכמובן "יש סיפור שאני תמיד מספר". לעיתים קרובות הדרשן ייקח פנייה תוך כדי הפנייה ואז הסיכוי לחזור לדרך המלך אבודה, ותשכחו מלהגיע לרוגלאכים בפינת הקפה. אזהרה: זה שהדרשן אמר "יהי רצון" לא מבטיח בכלל שהוא הגיע לסיום השיעור, אם כבר זה רק מגדיל את הסיכוי לסיבוב פרסה.
כמובן שאפשר גם סתם להעביר שיעור פשוט שמדבר אל לב השומעים ומחזק אותם רוחנית, אבל בשביל זה באמת יש טובים ממני. אז יומיים אחרי השיחה עם לנדסברג השכן חזרתי אליו ועדכנתי אותו שאני מתעקש לוותר על הכבוד.
הוא, בדיוק כמו המאזינים הפוטנציאליים של השיעור, הנהן מבלי להקשיב ואמר "סבבה, אז אתה באחת וחצי".
שיהיה, החלטתי, וניגשתי לשלוף קלסר מאובק ממעמקי הארון. אחרי כמה דפדופים מצאתי מה שחיפשתי. דף מקורות חביב שבראשו הכותרת "האם עשיו היה ערפד?". אלא מה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***