הגישור שהציעה השופטת פרוקצ'יה רק הגביה את הלהבות. קובלנץ ועומר
הגישור שהציעה השופטת פרוקצ'יה רק הגביה את הלהבות. קובלנץ ועומרצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בדיוק בזמן החגיגות לציון חמש שנים להקמתו, פוטר השבוע מתאגיד השידור הציבורי באופן סופי המנכ"ל אלדד קובלנץ. קובלנץ שימש בתפקיד עוד מימי ההקמה, אי אז בשנת 2015. פיטוריו של קובלנץ היו צפויים כבר תקופה ארוכה, לאור מערכת יחסים עכורה למדי עם יו"ר מועצת התאגיד גיל עומר, אך בחודש האחרון הם צברו תאוצה כאשר המועצה זימנה את מנכ"ל התאגיד היוצא לשימוע לפני פיטורין. קובלנץ ניסה להילחם בכך באמצעות צו מניעה, ומשלא נתקבלה בקשתו פוטר סופית בתחילת השבוע.

"האמת היא שאף אחד לא ממש הופתע מהסיום הזה", מסביר דוד ורטהיים, עורך מדור התקשורת באתר 'וואלה!'. "זה היה באוויר כבר זמן רב. מערכת היחסים בין עומר לקובלנץ הייתה איומה. היו כל מיני צמתים לאורך התקופה האחרונה שבהם המצב הידרדר, וזה הגיע למצב שהם כמעט ולא דיברו אחד עם השני, תקפו אחד את השני, תדרכו עיתונאים אחד נגד השני. במובן מסוים הם דיברו רק דרך התקשורת".

מה היה קו השבר? הרי בתחילת הדרך היה נדמה שהם מסתדרים טוב יחד.

"נכון, ההתחלה הייתה טובה. אבל בשביל להבין איך הגיעו למצב הזה צריך לחזור אחורה. התאגיד בעיקרון הוקם כדי להחליף את רשות השידור, שהייתה מסואבת מדי, מעורבבת מדי בפוליטיקה, ובעיקר לא מאוד מוצלחת. זה היה ניסיון של גלעד ארדן כשר התקשורת לתקן את הבעיות המרכזיות שהיו ברשות השידור. לתוך כל זה נכנס קובלנץ כהבטחה גדולה, וחלק ממנה הוא גם הצליח למלא: הוא הצליח לשקם קלות את הדימוי של השידור הציבורי, הוא הביא הפקות שהפכו להצלחות גדולות כמו 'טהרן' שנמכרה לחו"ל ו'שעת נעילה' שעשתה המון רעש, הוא הצליח אפילו לחזק את רשת ב' מול המתחרה העיקרית, גלי צה"ל. אבל היו חלקים שבהם הוא לא סיפק את ההצלחה שציפו ממנו".

אותם חלקים שבהם קובלנץ לא הצליח במשימתו היו העלאת הרייטינג של 'כאן 11', הערוץ המרכזי של התאגיד, שרושם נתוני רייטינג דומים לנתונים שרשם הערוץ הראשון בזמנו, אם כי טובים מעט יותר. גם מחלקת החדשות לא באמת הצליחה לקרוא תיגר על ההשפעה של חדשות 12 ואף לא על חדשות 13. אך הבעיה המרכזית, שהיא זו שהובילה גם לעימות מול גיל עומר, הייתה התרבות הארגונית של התאגיד.

"בסוף זאת הייתה הבעיה המרכזית של קובלנץ", אומר ורטהיים. "נכון שהוא לא הצליח להעלות את הרייטינג של 'כאן 11' בצורה דרמטית, אבל אנחנו מדברים על עידן שבו כל ערוצי הברודקאסט סובלים מירידה, בעוד התאגיד לא. הסיפור דומה בחדשות, שמבחינת נתונים הן יציבות יחסית. ואי אפשר לשכוח את ההתמקדות בדיגיטל שכביכול מחפה על נתוני הטלוויזיה. לכן הבעיה המרכזית הייתה בתרבות הארגונית, במערכת היחסים עם עובדי התאגיד".

איך זה התבטא?

"בשני אופנים שקשורים זה לזה. הכשל הראשון קשור לתחלופת עובדים בהיקפים בלתי הגיוניים שהתרחשה בתאגיד: בין שליש למחצית מהעובדים שהתחילו כשהתאגיד קם כבר לא עובדים בו היום, ואנחנו מדברים על חמש שנים בלבד. אנחנו לא מדברים במקום נקודתי, אלא לאורך כל השדרה - החל מדרגי ניהול, דרך האנשים על המסך ועד לצוותים הטכניים. זה משהו בעייתי בכל ארגון, ובטח בארגון ציבורי. יש לזה הרבה סיבות, אחת מהן היא הירושה הלא קלה שהוא קיבל מרשות השידור, שלפיה מחצית מהעובדים בתאגיד חייבים להגיע מהרשות, אבל בשורה התחתונה הוא לא הצליח לשמר את העובדים, וזה כלל גם מינויים לא מוצלחים שעשה".

האופן השני שבו התבטאה הבעיה בתרבות הארגונית בתאגיד נחשפה לראשונה בתחקיר של עיתון 'הארץ' לפני קרוב לשנה. בתחקיר הוצגה שורת עדויות של עובדי 'כאן' שתיארו מקרי התעמרות והטרדות, מיניות ולא מיניות, במסדרונות התאגיד. בעקבות התחקיר הקימה מועצת התאגיד, שבראשות עומר, ועדה מיוחדת בראשות שופטת בית המשפט העליון לשעבר אילה פרוקצ'יה, על מנת שתבדוק את הממצאים האלה.

"למעשה במסגרת האירועים האלה שסבבו סביב התחקיר נוצר הפיצוץ בין עומר לקובלנץ", אומר ורטהיים. "קובלנץ טען שהמועצה מנסה להתערב בדברים שלא בסמכותה כמו אופי השידורים והתחקירים שהתאגיד מבצע. עומר מצידו טען את כל הטענות שהועלו כנגד התרבות הארגונית בתחקיר של 'הארץ', וגם את הטענות על כך שלמעשה קובלנץ לא מטפל כראוי בשאר הבעיות".

עושה רושם שהם לא חלקו על העובדות, כלומר כל אחד הסכים עם הטענות של השני, והוויכוח היה רק מה יותר בעייתי.

"לחלוטין. וככל שעבר הזמן האירוע הזה לא רק שלא טופל, אלא הפך לשבר שלא ניתן היה לאחות אותו. אחת ממסקנות הוועדה הייתה שמערכת היחסים העכורה ביניהם היא זו שלא מאפשרת לתאגיד להתרומם ולנצל את מלוא היכולות שלו, בשווי של כ־800 מיליון ש"ח תקציב שנתי מכספי משלם המיסים. וההצעה הייתה לתת להם פרק זמן של חצי שנה שבו הם יעברו תהליך גישור כדי שיוכלו לחזור לעבוד ביחד. אבל במקום שזה יקרה, המצב רק החמיר".

"אנחנו הזמנו את הדוח, אכלנו אותה"

קובלנץ הודיע בפומבי שהוא מוכן ללכת להליך הגישור שהציעה השופטת פרוקצ'יה, אלא שעומר דחה זאת על הסף. מבחינתו של קובלנץ מדובר היה בראיה נוספת לכך שעומר אינו מתנהל ממניעים טהורים, אלא מנסה להדיח אותו בכל דרך אפשרית. את הדברים האלה כתבו נציגיו של המנכ"ל היוצא מפורשות בבקשה למתן צו מניעה זמני מתחילת חודש מאי. במהלך הבקשה, הנפרשת על פני עשרות עמודים, מציגה עורכת דינו של קובלנץ את הטענות שלפיהן כל רצונו של עומר הוא "השאיפה לשלוט": "מועצת התאגיד והעומד בראשו רצו, לאורך כל הדרך, וביתר שאת מיום כינוס המועצה הנוכחית (בשנת 2020. א"מ), לנהל ולשלוט בפועל בניהול התאגיד. הדבר מצא ביטויו בן היתר בכמות העצומה של ישיבות מועצה שהתקיימו לאורך השנים. מיום ההקמה של התאגיד קיימה המועצה 389 ישיבות. בממוצע חודשי מדובר על כשש ישיבות של המועצה... ראיה נוספת לרצון העז לשלוט ניתן ללמוד מהרזולוציות שאליהן נכנסה המועצה. הכניסה לתכנים: חוק השידור הציבורי הסמיך את מנכ"ל התאגיד להיות עורך ראשי לשידוריו... מאז הקמת המועצה היא דרשה להעביר לאישורה כל הפקת מקור מקומית".

כמו כן מצטטת נציגתו של קובלנץ חלקים מהפרוטוקולים של ישיבות המועצה, שמהם עולה כי המועצה, שלפי קובלנץ הזמינה את דוח פרוקצ'יה על מנת למצוא עילה להדחתו, למעשה הסתבכה כאשר המסקנות קבעו שאין עילה לפיטוריו אלא להפך, יש לתת לו הזדמנות של חצי שנה לתקן את הליקויים. "אנחנו הזמנו את הדוח, והוא מונח על השולחן שלנו, וסליחה שאני אומרת את זה, אבל אכלנו אותה", אמרה חברת המועצה אהובה פיינמסר בדיון שהתקיים במועצה יום לאחר שהשופטת פרוקצ'יה הציגה בפני חברי המועצה את מסקנות הוועדה.

"פרוקצ'יה נתנה רשימת מטלות שכללו הרכבת כל מיני מנגנונים כדי לדאוג שאותה תרבות ארגונית בעייתית לא תחזור על עצמה", אומר אלכסנדר כץ, עורך מדור התקשורת 'ביז מדיה' באתר 'ביזפורטל', "וייאמר לזכותו של קובלנץ שהוא אכן התחיל להקים את המנגנונים האלה. ד"ר גילי תמיר, שגם מגישה תוכנית בתאגיד והמומחיות שלה היא יחסי עבודה, מונתה לטפל בנושאים האלה. אבל מערכת היחסים בין גיל עומר לקובלנץ הייתה כבר בעייתית מדי לתיקון".

מה חלקו של קובלנץ באירוע הזה?

"זאת שאלה טובה. תראה, קובלנץ הוא אדם מורכב מאוד. זה לא סוד. מדובר באדם מאוד מאוד חכם, שיודע שהוא מאוד חכם, וזה כנראה היה בעוכריו. זה גרם לכך שחלק מהעומדים מולו הרגישו שהוא מתנשא עליהם. אני לא בטוח שלכל העובדים היה נוח עם זה שמי שמולם הוא גם אדם מוצלח, גם אדם שיודע מה הוא עושה וגם מצהיר על זה".

כלומר, אם אני מבין נכון, יש בו משהו יהיר במקצת.

"במובן מסוים כן. רק שצריך לדעת משהו. יש אנשים יהירים שאין שום דבר מאחוריהם. כאן יש אדם שאולי הוא יהיר, אבל לפחות יש הצדקה לכך. הבעיה היא שזה כנראה גורם לכך שיש הרבה אנשים שלא הצליחו להתחבר אליו. יחד עם זה, היו גם המון שמאוד אהבו אותו, כי הוא נורא כריזמטי. העניין הוא שאני חושש שהאופי שלו היה בעוכריו גם אל מול הנהלת התאגיד, כי הוא ציפה מהם בעיקר לא להפריע לו ולהתערב בצורה מאוד שולית".

זה היה בעוכריו גם בתפקידים הקודמים שלו?

"זהו, שלא. במקומות הקודמים הוא עזב בצורה טובה למדי. הוא עבד המון שנים, כעשור, ב'גלגלצ', וסיים שם בצורה טובה. אחר כך הוא היה סמנכ"ל פרוגרמינג (ניהול לוח השידורים) בערוץ 10, ואחר כך עשה תפקיד דומה ב'קשת' כשהוא משמש גם כחבר דירקטוריון של חברת החדשות. אחר כך הוא בנה את הקו המוזיקלי של רדיו 99FM, וב־2012 מונה להיות מנכ"ל החינוכית. בכל המקומות הללו, שזו רשימה מפוארת למדי, הוא סיים בצורה טובה. לכן זה אירוע מאוד חריג".

אין לו מנדט

כאמור, פיטוריו של קובלנץ מתרחשים במקביל לציון חמש שנים מהקמת התאגיד, וכשנה לפני תאריך סיום כהונתו המקורי. בפרק הזמן הזה יצר התאגיד שורה של שינויים דרמטיים בשוק התקשורת הישראלי, שבעיני רבים אף מציירים אותו כסיפור הצלחה. שני התחומים העיקריים שעליהם מדובר הם הפקות המקור של הערוץ, בדגש על הסדרות שהעלה, שהפכו להיות מהפופולריות בישראל, לצד מכירה של כמה מהן לחו"ל, וכמובן חטיבת הדיגיטל של התאגיד, שהפכה לחוד החנית של השידור הציבורי תחת כהונתו של קובלנץ.

"יש תפקיד חשוב לשידור ציבורי", אומר כץ. "לדעתי זה חלק מהשירותים שהמדינה צריכה לספק לאזרחים, וזה כלל לא משנה אם אוהבים את זה או לא. אנחנו גם לא אוהבים לשלם מס או ללכת למילואים, אבל אנחנו עושים את זה כי זה הכרחי. הבעיה הייתה שרשות השידור סיפקה מוצר גרוע לתפארת. התאגיד, לעומת זאת, מציג זינוק של אלפי אחוזים בכל קטגוריה לעומת הרשות שקדמה לו. הוא הרבה יותר מגוון והרבה יותר מעמיק. זה הבדל קיצוני לא רק ביחס לרשות השידור, שהייתה בזבזנית יותר ולא הביאה סחורה, אלא גם בצורה אובייקטיבית שבוחנת רק את התוכן שהתאגיד מייצר. זאת הצלחה שאי אפשר, ולא צריך, להתעלם ממנה".

לצד ההצלחות שרשם קובלנץ ב'כאן דיגיטל' ובהפקות המקור, אחת הביקורות המרכזיות שנמתחו עליו קשורה להחלטה האסטרטגית שלו לפרוש מוועדת המדרוג בטענה שהיא לא מספקת כלי מדידה מוצלח בעידן המודרני, שבו חלק ניכר מהצפייה מתבצע בפלטפורמות דיגיטליות ולשם פני הדור הצעיר. החלטה זו מתלווה להחלטה להשקיע מאמצים נרחבים בפיתוח מחלקת הדיגיטל של התאגיד.

"ההחלטה לפרוש מהוועדה היא סימפטום לתפיסה בעייתית מאוד בעיניי שקידם קובלנץ", אומר ורטהיים. "בסוף, המנדט שלו היה לייצר גוף שידור טלוויזיוני מצליח. זה היה התפקיד המקורי שלו. אתה לא משקיע 800 מיליון שקל בשנה בדיגיטל. בפועל שם הוא לא הצליח, ובניסיון להתחמק מהביקורת הוא שם עוד ועוד דגש על הדיגיטל. הוא הציג את הטלוויזיה כגוף ארכאי שאין מה להתמקד בו. זאת עמדה בעייתית. הדיגיטל אומנם חשוב, והוא יתפוס עוד ועוד מקום בעולם התקשורת, אבל הוא כלי נלווה לכלים המסורתיים, בדגש על הטלוויזיה".

הטיעון הזה, שאין מקום להשקיע בטלוויזיה מסורתית, הוא בכלל נכון? הרי אם נסתכל על מקביליו של התאגיד באירופה נגלה שהצפייה המסורתית בטלוויזיה ממש לא בירידה, והשידור הציבורי שם משמעותי למדי.

"בדיוק. זה נכון ל־BBC בבריטניה, וזה נכון בגרמניה ובעוד המון מדינות. לכן אני חושב שהאמירה הזאת, שהדיגיטל הוא העיקר, היא התחמקות מהמשימה המרכזית שלשמה התאגיד הוקם. בעיניי זאת תהיה המשימה המרכזית של מי שייכנס עכשיו לנעליו".

"צריך לומר בכנות שאי אפשר להתעלם מהטענות של קובלנץ על שיטת המדרוג הנוכחית", אומר כץ. "לא סתם הוועדה למדרוג ניסתה לתקן חלק מהטענות, כי באמת קיימת בעיה במדידה של צפייה דרך הדיגיטל ושילוב הצפייה בין הטלוויזיה לדיגיטל. ועוד דבר שחשוב לזכור: התאגיד לא תלוי ברייטינג והוא לא צריך את הרייטינג בשביל להתפרנס. זאת נקודה חשובה שמעמידה במקום הנכון את היחס כלפי נתוני הרייטינג שלו".

ומצד שני, הציבור רוצה לדעת שיש ביקוש לסחורה הזאת, שהוא לא מבזבז מאות מיליונים בשנה כמו בימי רשות השידור על תוכן שאף אחד לא צורך. התאגיד באמת יכול להתעלם לחלוטין מנתוני הצפייה בו?

"לא, והוא גם לא רצה לעשות את זה. יש בעיות בשיטת המדידה, אין באמת מישהו שחולק על זה, ולכן קובלנץ יצא במהלך להקים גוף חלופי שייתן תחרות למדידות של הוועדה. אני לא יודע מה יעלה בגורל הפרויקט הזה כרגע, לאחר שהוא פוטר, כי הוא היה הכוח המניע מאחורי זה".

מה בעצם הייתה התפיסה שלו כלפי השידור הציבורי? מה התפקיד שהוא ראה לקונספט הזה?

"אני חושב שהצורה הנכונה ביותר לתאר את תפיסתו היא שהשידור הציבורי בישראל צריך להיות ישראלי. הוא צריך שבאופיו ובתכניו הוא יהיה ישראלי וייצג את החברה הישראלית ואת הסיפורים הישראליים. מבחינת תוכן זה מאוד בולט לעין. וזה בולט גם בהרכב האוכלוסייה שמרכיבה אותו. הגיוון האנושי אולי לא מספיק, אבל הוא בהחלט דומיננטי יותר מכל גוף תקשורת אחר".

***