פעמים רבות נהגו יהודי הקהילה החלבית בארצות הברית להתייעץ עם הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, כשהגיע לביקור בבתי הכנסת של הקהילה. זה שואל על מסלול לימודים אקדמי, זה מברר על אפיק מקצועי שכדאי לבחור, ויש גם מי שמתעניין באפשרות של עלייה לארץ. עדי ראייה לאותן שיחות מספרים כי הלא ייאמן התרחש שם מול עיניהם: תוך דקות ספורות של שיחה, ללא קשר לשאלה כיצד התחילה ההתייעצות, החתים הרב פונה אחרי פונה על עלייה לארץ. מה שגופים רבי־עוצמה כמו הסוכנות היהודית והדומים לה עמלים להשיג בעזרת כוח אדם ומשאבים כמעט בלתי מוגבלים, עושה הרב אליהו בשיחה מאירת פנים מלב אל לב עם יהודי אמריקה.
"זו חוויה שלא אשכח", מספר אחד מהנוכחים בביקורי הרב אצל הקהילה החלבית בברוקלין. "הרב הלך מבית כנסת לבית כנסת, והיה מדהים לראות איך הוא נכנס לאולם מלא אנשים ורומם אותם. לקח אותם אל הרצון להתחבר לתורה, לעם ישראל, לארץ ישראל. וכל זה למרות פער השפות החריף: הרב לא יודע אנגלית והיהודים מולו דוברי עברית בסיסית בלבד". בביקורים הללו מצליח הרב אליהו לרגש את ילדי הקהילה בסיפורים על אביו זצ"ל, על מסירות נפש, על אהבה לארץ ישראל. בבתים שבהם הוזמן להתארח נערכו סעודות לשמונים איש - אף אחד לא רצה להפסיד הזדמנות לסעודה ושיחה נוספת עם הרב.
יהודי הקהילה החלבית מוגדרים שומרי שבת, כלומר בימות החול נוכחים חלקית בבית הכנסת, הולכים ללא כיפה, ושומרים כשרות בעיקר בבית. עם זאת הם ציונים נלהבים, ואחוזי ההתבוללות בקהילה נמוכים. בביקורים הללו כולם מתייצבים בבתי הכנסת במוטיבציית שיא. הקהילה החלבית רוחשת כבוד עצום לרב מרדכי אליהו זצ"ל, ומכוחו גם לבנו, הרב שמואל אליהו, שהם רואים בו ממשיך דרכו. גם בקרב יהודי דרום אמריקה ישנן קבוצות גדולות שעלו לישראל מכוח השיחות שהעביר הרב אליהו בקהילות.
את כל הטוב הזה יד נעלמה מבקשת לגדוע. לפני זמן מה קיבל הרב שמואל אליהו הודעה כי הממשל בארצות הברית החליט לשלול לו את הוויזה. ההחלטה לא לוותה בנימוק כלשהו, ופניותיו של הרב לבירור העניין או לחידוש הוויזה העלו חרס. נציין כי פעולה של שלילת ויזה בין מדינות היא נוהל קיים, גם בין ישראל לארצות הברית. רק לפני כשבוע סירבה ישראל לאשר את כניסתו לישראל של חבר פרלמנט האיחוד האירופי מאנו פינדה בשל עמדותיו נגד ישראל. ב־2019 אסר נתניהו את כניסתן לישראל של שתי חברות קונגרס מוסלמיות מארצות הברית, שמטרת ביקורן הייתה חיזוק תנועת החרם נגד ישראל.
אבל במקרה של הרב אליהו, לא מדובר בהטלת איסור על ביקור מסוים שמטרותיו האידיאולוגיות ברורות, אלא בשלילת ויזה גורפת עלומת נימוקים. רק לשם הפרופורציה, דמות אחרת שהממשל האמריקני נקט נגדה את הצעד הזה היא התובעת הראשית בבית הדין בהאג פאטו בנסודה, אשר הובילה קו תקיף בבית הדין לחקירת פשעי מלחמה שביצעו האמריקנים לכאורה במהלך הלחימה באפגניסטן. שלילת הוויזה, שאירעה בימי ממשל טראמפ, חלה לא רק על בנסודה, אלא גם על כל מי שסייע לה בעבודתה. קשה לומר שמשהו מעשייתו הציבורית של הרב אליהו מתקרב לפגיעה באינטרס האמריקני ברמה של בנסודה או הדומים לה.
בתגובה שפרסמה השבוע לשכת הרב אליהו להחלטת ממשל ביידן, נאמר כי "חרף פניות לקונסוליה האמריקנית, לא קיבלנו שום נימוק שיסביר את סיבת שלילת הוויזה, שהייתה בתוקף עשרות שנים". אבל הערכות לגבי זהות הגורמים שמאחורי הצעד יש ויש: "מבירורים שערכנו עולה כי זו פעולה של אנטי־ציונים כמו התנועה הרפורמית, גורמים שמנסים באופן תדיר לפגוע בחופש הביטוי ולהשתיק רבנים. אחרי שלא הצליחו להשתיק את הרב אליהו בדרכים משפטיות, הם מנסים כעת לסתום את פי הרב בדרכים קטנוניות כאלו ואחרות. אין סיבה לחשש - הם לא יצליחו".
היסטוריית מאבקה של התנועה הרפורמית ברב אליהו ארוכה ועיקשת. זה שנים מגישה התנועה תביעות, עתירות, דרישות להגשת כתבי אישום, הליכי שימוע והדחה נגד הרב אליהו בתואנות שונות שכולן קשורות לעמדותיו האידיאולוגיות, שלטענת התנועה חוסות תחת עבירות של הסתה וגזענות. הרב אליהו מצידו ממשיך להסביר בציבור את סכנותיה הרוחניות של התנועה הרפורמית, וגם להציג דעת תורה בנושאים לאומיים וחברתיים על אפם ועל חמתם של אנשי התנועה.
בתנועה הרפורמית התנערו בתוקף מהחשדות שהצמידה להם לשכת הרב: "הטענה של הרב שמואל אליהו, בלא כל גיבוי עובדתי, כי התנועה הרפורמית מעורבת בשלילת הוויזה של הרב אליהו אינה נכונה", השיבה מנכ"לית התנועה הרפורמית, אנה קיסלנסקי, בתגובה לפניית 'בשבע'. "ניתן בקלות יחסית לבדוק זאת, אך הרב אליהו, שלאו דווקא דבק בעובדות - לא עושה כן לפני שיוצא בהאשמות כנגד ממשלת ארצות הברית מחד והתנועה הרפורמית מאידך".
עם זאת, קיסלנסקי לא ויתרה על הזכות להמשיך להשתלח ברב אליהו, כמיטב המסורת של התנועה: "העובדות מורות כי הרב אליהו מסית זה שנים נגד ציבורים רבים בציבור הישראלי, ובהם הציבור הערבי וקהילת הלהט"ב, ולא חדל לעשות זאת גם לאחר שבית המשפט העליון עמד על החומרה שבהתבטאויותיו, שמצדיקה העמדה שלו לדין משמעתי. הרב אליהו צריך להבין שיש השלכות להסתה הגזענית החמורה, ואם ארצות הברית חושבת שאחת מהן היא איסור כניסה לשם - כדאי שיעשה חשבון נפש". קיסלנסקי גם מבטיחה כי המערכה לא הגיעה לסיומה: "התנועה הרפורמית תמשיך להיאבק נגד רבנים מסיתים באשר הם, כי גזענות היא לא היהדות שלנו".
ביקשנו לבדוק אם הממשל הישראלי מתכוון לפעול נגד פגיעה אמריקנית בוטה בזכויותיו של רב עיר מכהן מטעמה וחבר מועצת הרבנות הראשית. במשרד החוץ הקפידו על ניסוח דיפלומטי ומסרו לנו כי "לכל מדינה יש סמכות להחליט מי נכנס ומי לא נכנס בגבולותיה". פנינו למי שאמור להגן על אנשי הדת בישראל, סגן השר לשירותי דת מתן כהנא, בניסיון להבין אם יפעל לטובת הרב אליהו או לפחות יביע גינוי כלפי הצעד האמריקני. "הנושא אינו בתחום סמכותו של סגן השר כהנא", נמסר מטעמו לקונית, וזאת, אגב, בניגוד ליחס החם ששפע מהרב אליהו לסגן השר כהנא באירוע ל"ג בעומר בצפת, אז יצא עימו הרב לריקוד והכריז כי האהבה ביניהם תימשך למרות הוויכוחים.
בלשכת הרב אליהו לא מודאגים יתר על המידה משלילת הוויזה. לרב יש כיום רשת תקשורת ענפה עם יהדות ארצות הברית והעולם בכלל: שיעורים באמצעות רשת האינטרנט, הלכה יומית ודברי תורה דרך הווטסאפ ועוד. שיחותיו מתורגמות לשפות רבות, בהן צרפתית, אנגלית וספרדית. לא הוויזה היא זו שתנתק את הקשר החי בינו ובין יהדות העולם, ושהייה נוספת בתחומי ארץ ישראל היא בעבורו זכות ולא הפסד. מי שצפוי להפסיד מהמהלך הם כנראה דווקא יוזמיו, שהצעד הדרקוני נגד הדרכון עשוי לחזור אליהם כבומרנג.
הרימון של דעאש
אם אתה מרצה באקדמיה וחשקה נפשך כי יסיימו את ההתקשרות עימך בהקדם, כל שעליך לעשות הוא להביע זיק של השקפה לאומית־ימנית. אבל אם בחרת להיות אידיאולוג ולהיצמד לעמדותיך בשמאל הרדיקלי או אפילו האנטי־ציוני בואכה פרו־טרוריסטי, כדאי שתיפרד מהחלום של שימוע במנהלה והסבה מקצועית למגדל גרניום.
ב־2010 הודיעה הנהלת האוניברסיטה העברית לד"ר לפילוסופיה רן ברץ כי היא מפסיקה את העסקתו כמרצה בחוג לפילוסופיה. ברץ נחשב למרצה פופולרי, כך גם העידה מחאת התלמידים נגד ההחלטה. אולם ההשערה הרווחת בקרב מכיריו הייתה כי חטאו הבלתי נסלח כאיש בעל השקפות לאומיות, שגם חיבר דוחות על פעילות הקרן החדשה בקרב ארגוני שמאל קיצוני ועל מגמות אנטי־ציוניות באקדמיה, הוא שפלט אותו אל מחוץ לשערי הקמפוס.
אולם מן העבר השני, מתברר, ישנן התבטאויות נסבלות בהחלט מבחינת הממסד האקדמי הישראלי. ד"ר ענת רימון אור היא מרצה לפילוסופיה של החינוך במכללת בית ברל זה שנים רבות. התבטאויותיה הרדיקליות שוחררו לאוויר העולם כבר לפני שנים. בפוסט שפרסמה ב־2014 תיארה ד"ר רימון אור את ארגון הטרור הרצחני דעאש באור "אנושי מפרגן־קלות", כפי שהגדירה זאת לאחר מכן. וכך התפייטה על עריפת הראשים: "יש משהו שובה לב", רשמה האינטלקטואלית, "באופן שבו משיב הארגון הזה לאמריקנים: בהפגנת כוח וזלזול; בעריפת ראשים. אל מול משחקי המחשב של האמריקנים באנשים חיים, אל מול המזל"טים הטובחים במוסלמים במדינות שבהן יש נפט או משאבים אחרים, הם שולפים סכין, עורפים ראש, מצלמים ועורכים את הסרט. מאחורי הכול יש אמירה: נגמר המשא ומתן, שאף פעם לא התחיל. עופו מהמזרח התיכון – אתם ובעלי החברות שהצבאות שלכם משרתים. אנחנו ננהל את העניינים מעל רכב 4X4 של טויוטה, סכין קצבים ותוכנות עריכה מתקדמות – אהבתי (...) צורת שיח מרעננת". הפוסט חולל סערה ציבורית סביבה, אולם ד"ר רימון אור לא נרתעה מלהסביר את משנתה זו בראיונות טלוויזיה עוקבים, והרצאותיה בבית ברל נמשכו כסדרן, כשההנהלה אינה טורחת להביע ולו סלידה מהדברים.
האמפתיה האנושית המתובלת בחיוך כלפי דעאש, התחלפה אצל רימון אור בקריאות הסתה לרצח ככל שמדובר בסמלי השלטון של מדינת ישראל. ב־2016 כתבה בדף הפייסבוק שלה כי "בבוא היום יועמדו שופטי בית המשפט העליון לדין באשמת בגידה בדרגה החמורה ביותר. תקוותי שייתלו כמו אחרוני הפושעים נגד האנושות על כל הזוועות שהם עזרו לעולל לפלשתינים". קצפה של הדוקטור יצא בעיקר על החלטת השופטים לסרב לשחרר ממעצר מינהלי עציר פלשתיני ששבת רעב, שלדעתם עלול לסכן אנשים אם ישוחרר, וגם על החלטות נוספות הקשורות למתווה הגז ועוד. חברי כנסת דוגמת פינדרוס ויוגב נשלחו אל עמוד הקלון כשביקשו רק להרוס את היכל המשפט בדחפורים, אולם קריאה לתלייה של השופטים? לא ממש עילה לנזיפה או לשימוע מבחינת בית ברל, וד"ר רימון אור ממשיכה להיות חברת סגל.
לפני כשבועיים העבירה רימון אור הרצאה במכללה למינהל בראשון לציון, שם היא מלמדת בבית הספר לחינוך, ושיתפה את הסטודנטים במחשבותיה על המחבלים שביצעו את פיגוע הגרזנים האכזרי באלעד. הדיון נסב כמובן סביב פילוסופיה, אבל בסרטון שהופץ מתוך ההרצאה מקשה עליה סטודנטית: "מה תגידי על מה שקרה באלעד? אי אפשר להבין את הצד השני כשהוא בא עם גרזן!" והמרצה ממהרת להשיב בהדגשה מוטעמת: "ברור שאפשר להבין את הצד השני!" הסטודנטים הנזעמים, שנתקלים לא בפעם הראשונה באמירותיה הרדיקליות והאנטי־ציוניות של המרצה, פנו בתלונה להנהלת המכללה. לשבחה של המכללה למינהל יש לומר כי היא הודיעה מיידית על הפסקת עבודתה של המרצה בגין דברי ההסתה שהשמיעה. "המכללה למינהל מגנה כל מעשה טרור שפוגע ללא הבחנה באזרחים חפים מפשע. אין ולא תהיה כל הבנה, קבלה או הכלה של אמירות שאינן יוצאות חוצץ נגד טרור הפוגע באזרחים תמימים. העסקתה של המרצה המצולמת בסרטון הופסקה עוד בטרם מקרה זה, והיא תסיים את עבודתה במכללה למינהל בסמסטר זה", נמסר אז מטעם המכללה.
אולם בבית ברל – אף על פי כן נוע תנוע. ד"ר רימון אור ממשיכה להרצות תמידים כסדרם, וקבוצת סטודנטיות מהמיעוט הימני, יש לומר, החליטה כי נקעה נפשן מנוכחותה של דמות כזו בצוות המכללה. אחת מהן, סטודנטית לתואר ראשון החפצה בעילום שמה, פנתה למכללה בדרישה להפסיק את עבודתה של הד"ר. כך הסבירה בפנייתה: "למרות שהשקפת העולם שלי שונה לחלוטין מזו של בית ברל, בחרתי ללמוד כאן כי אני ליברלית ומוכנה לשמוע דעות שונות משלי. ככה חינכו אותי בבית הוריי. אבל על הדבר הבא אני לא אעבור בשקט: איך אישה כמו ד"ר ענת רימון אור מועסקת במכללה ישראלית?! (...) אני ועוד סטודנטים וסטודנטיות רבים ורבות מזועזעים עד עמקי נשמתנו. אני ועוד רבים מתביישים ללמוד במקום כמו בית ברל, שמעסיק אנשים בעלי שנאה תהומית כל כך, כאילו שאנחנו בגרמניה של שנות ה־30".
הפנייה לא הניבה תוצאות משמעותיות, ועל כן ביקשנו אנו לברר עם המכללה כיצד נמשכת העסקתה של ד"ר רימון אור לאור דברי ההסתה שהפיצה לאורך השנים, ובמיוחד ההתבטאות האחרונה על הפיגוע באלעד. במכללה הקדימו ואמרו כי לא ברור אם הדברים שיוחסו לד"ר במכללה למינהל אכן נאמרו על ידה (על אף שהדברים מתועדים בסרטון, ח"ר), ועם זאת "ברור שלא מדובר בדברים שנאמרו על ידה במסגרת עבודתה כמרצה במכללת בית ברל או בשמה של המכללה. בעקבות פנייתך, בכוונת המכללה לבדוק את הדברים ובמידת הצורך תוזמן ד"ר רימון אור לשיחת בירור, כפי שנהגה המכללה במקרים דומים בעבר". כעת נותר רק להמתין ולראות מה יקדים את מה: השעייתה של ד"ר רימון אור מבית ברל או ההתבטאות הרדיקלית הבאה שתנפיק לציבור.
לתגובות: [email protected]
***