אוריה אלקיים
אוריה אלקיים צילום: חנה טייב

העיתונאי אוריה אלקיים הודיע היום (חמישי) כי יסיים בסוף החודש את תפקידו בתאגיד השידור הישראלי "כאן".

אלקיים כתב בפייסבוק: "לפני קצת פחות משש שנים יצאתי מגל"צ מבוהל מהמחשבה שלא אהיה עיתונאי יותר. בדיוק באותם ימים היה רחש בחש סביב איזו התארגנות שנקראה בפי יודעי דבר 'התאגיד'.

"שמעתי שעומר בן רובי חזק שם, אז שאלתי אם בא לו שאבוא כמו שהוא רצה שאבוא לגל"צ. אמר 'בוא לראיון', וזהו. מאז אני פה - בקרוב כבר לא. לפחות בינתיים''.

זו לא החלטה קלה בעבורו. "בעוד ארבעה חודשים אהיה בן 30 (הו, וואו) וזו ההזדמנות שלי לעצור רגע. לקחת פסק זמן ולחשוב מה הלאה. יש לי עוד לא מעט חלומות להגשים (לכתוב ספר נגיד) וכיווני קריירה נוספים לנסות, ואת כל זה צריך לדחוף ב-90 שנה פלוס מינוס. לא קל''.

אלקיים לא מסכם את דרכו בעיתונות, "ממש לא. הראש אמנם פתוח לשמוע גם הצעות מעולמות אחרים, כי אני אדם סקרן, אבל ברור לי שנועדתי למקצוע המדהים הזה שגדלתי בו והתפתחתי בו ואולי, אפילו, השפעתי בו. אחרי כתשע שנים בעולם הזה, ומתוכן, כאמור, כמעט שש שנים בתאגיד, אני עוצר לרגע גם כדי להשקיע בעצמי וגם כדי להחליט מה התחנה הבאה בקריירה שלי.

"אלו היו שנים מטורפות, באמת. חוויתי בהן כמעט הכל והייתה לי הזכות והסייעתא דשמייא להשפיע על המקום שבו אנחנו חיים, ולו בקצת''.

אלקיים פירט את הישגיו לאורך השנים, כמו "תחקיר המוהלים" שחשף איך ילדים יוצאי אתיופיה וילדי עובדים זרים נימולים בידי מוהלים חסרי ניסיון.

"פרסמתי עוולות נוספות כלפי אחינו יוצאי אתיופיה: כבאי שעבר התעללות גזענית בתחנת הכיבוי אך מפקדיו טייחו, ועובדים אחרים שחוו התעמרות במקום העבודה על רקע מוצאם. ומלבד תחקירים קשוחים היו לי גם רגעים מצחיקים: משידורי סליחות עם היפים שלי (עם ישראל) ועד שידורי מלחמה עם מוכרי פרחים וחולטי תה. ולא אשכח את הררי הקלסרים, או איך שהאשקלונים מכנים אותם: המרחב המוגן''.

לדבריו ההחלטה לפרוש מהתאגיד הבשילה לאט. "בכל זאת, צריך אומץ כדי פשוט לקום וללכת. בטח כשמדובר במקום העבודה הראשון והיחידי בחייך. המקום שעזר לך להיבנות ולפרוץ, ושנתן לך את מלוא הגיבוי לפרסם תחקירים ולחולל שינויים. אולי עוד אשוב, אבל בינתיים זמן לתודות.

''תודה לחברים ולחברות המאיישים את התפקידים המגוונים בכאן חדשות. תודה לכם שהייתם שותפים בדרך הזאת שלי, שבזכותכם "כאן חדשות" הוא מקום עבודה הישגי, מקצועי, וחשוב אף יותר: נעים ומכבד. מקום עבודה שבו כולם חברים של כולם. תודה שצחקתם בכוח מההומור הדבילי שלי וגרמתם לי להרגיש שאני מתבזבז בעיתונות ושעליי בכלל לייסד פרלמנט סלון (מועבט קוראים לזה? כתבתי נכון? מועבט? מילה מוזרה).

''ותודה מיוחדת לברוך שי, אורן אהרוני, עילי לוין, דדי מרקוביץ', אודי הירש, אילאיל שחר, גיל ויטל וניר קינן על התמיכה הגדולה והאמון בי. וכמובן - תודה גדולה לכם, צופים ומאזינים, חברי פייסבוק ועוקבים שהקשבתם לי, חידדתם, עודדתם, הערתם והארתם. היה לי לעונג, ומי ייתן שאזכה להשיב לכולכם בשמחות", כך אלקיים.