זה לא סוד שתנועת בני עקיבא נחשבת לאחת השדכניות הגדולות במגזר הדתי ואולי בישראל בכלל. בשנתיים האחרונות החליטה תנועת הבוגרים לעלות מדרגה ולעסוק בנושא גם באופן יזום כדי לסייע לחברים ולחברות בכפרי הסטודנטים שלה.
"הבנו שכפרי הסטודנטים הם מרכז השייכות של הסטודנטים, והיה חשוב לנו גם בתחום הזוגיות לצאת באמירה שאנחנו רואים אותם ואכפת לנו מהם", מספר קבצי מבצרי, מלווה כפרי הסטודנטים בתנועה. "היה ברור שכדי לפעול בתחום ברצינות צריך למצוא מישהי שתקבל עליה את הנושא, ושירה שטיינר, שריכזה בעבר את כפר הסטודנטים בקריית שמונה, הייתה הבחירה הברורה". שירה, עובדת סוציאלית בהכשרתה ומטפלת זוגית ומשפחתית, נרתמה למשימה, ומיזם 'בואו ונכיר' יצא לדרך.
"התפקיד נבנה תוך כדי תנועה", מספרת שירה. היום התוכנית פועלת בכמה מישורים: חלקם עוסקים בהיכרויות עצמן, וחלקם בליווי הסטודנטים במהלך המפגשים ובהתלבטויות שקשורות בו. "אנחנו רוצים קודם כול לעודד הכרות טבעית בין הסטודנטים והסטודנטיות שבכפרים. מדובר באלף מאתיים חבר'ה איכותיים מאוד, בעלי מכנה משותף טבעי של נכונות להתנדב ולהיות שותפים בתנועת הבוגרים, ולא הייתה שום פלטפורמה רשמית שקישרה ביניהם לפני כן".
אחת לכמה חודשים נערך חמשו"ש כפרים, יומיים חווייתיים ומאווררים שפתוחים לכל חברי הכפרים, שנוצרת בהם הזדמנות להכיר חברי כפרים אחרים ולהיפגש זה עם זה במפגש טבעי.
"כל כפר פועל בפני עצמו, ובשגרה אין הרבה ממשק ביניהם", מסבירה שירה. "אנחנו רוצים להרחיב את מנעד ההיכרויות וגם לנרמל את החוויה של פגישה טבעית, לחסוך את המבוכה והזרות של הדייטים. המפגש האמיתי בין בחור לבחורה מתחיל ברגע שבו לב פוגש לב, וצריך להסיר הרבה קליפות כדי להגיע ללב הזה. משהו בצורות המלאכותיות של שדכנים ודייטים מסורתיים יכול לגרור הסתתרות בתוך הקליפות, וכשההיכרות טבעית יותר, הקליפות נושרות מעצמן מהר יותר".
רגע, אז החמשו"שים האלה הם סוג של מפגשי פנויים-פנויות?
"ברגע שאני זו שחתומה על החמשו"שים, המשתתפים מבינים שיש פה משהו שקשור להיכרויות", היא צוחקת. "במהלך החמשו"ש ואחריו הרבה חבר'ה פונים אליי ומבקשים שאברר להם על מישהו, ויש שמכירים בעצמם". גם שבתות הכפרים השנתיות מנוצלות למען המטרה הזו.
עוד אפיק של המיזם מתמקד בהיכרויות עצמן, "שידוכים Old school", כמו ששירה קוראת לזה: כל חבר כפר יכול לפנות לשירה לשיחת היכרות אישית, והיא מקשיבה ובונה מכל המפגשים הללו מאגר, וממנו היא מנסה להתאים זוגות. "שואלים אותי באיזו אפליקציה אני עובדת", היא משתפת, "אבל תכלס אין משהו כזה. אני הכי מיושנת בקטעים האלה, שומעת מה הבחור רוצה, מה הבחורה רוצה, ומנסה להכיר".
אפיק אחרון המתמקד בהיכרויות עצמן נבנה בימים אלו, והוא יכלול קבוצות וואטסאפ פנימיות של חברי הכפרים, והם ינסו בעצמם להכיר בין חבריהם. שירה מסבירה ששני רעיונות עומדים מאחורי היוזמה הזו: כל אחד מהשותפים בקבוצות מכיר אנשים רבים, והחברים ייעשו אקטיביים.
מלבד האפיקים הללו שירה עוסקת גם בליווי של הזוגות תוך כדי הקשר. הסטודנטים מוזמנים להיפגש איתה בזום או להגיע לקליניקה שלה שביסוד המעלה לליווי מעשי באוריינטציה טיפולית. רוב הפונים הם זוגות מהכפרים, לא בהכרח כאלו ששירה שידכה.
"רוב הזוגות מגיעים אחרי שהם כבר צועדים יחד כברת דרך ומשהו בקשר נשאר פרווה; לא מספיק קשה כדי שיחליטו לסיים, אבל גם לא מספיק טוב כדי שירצו להתקדם. רוב הזוגות מגיעים בנקודה קצת מנומנמת, בצומת דרכים, להיות או לחדול. שם אני עוזרת להם לברר ולהבין מה תוקע את הקשר, למה הוא לא עולה על מסלול של אהבה ורצון, ומצד שני למה הם עדיין מרגישים שיש פה משהו שאולי הם לא רוצים לפספס. אנחנו יכולים לזהות ביחד כל מיני מניעות, פחדים או מודלים שהם נשענים עליהם ולהבין איך כדאי לפעול איתם".
הליווי הוא שתופס תאוצה מהר יותר מהאפיקים האחרים. "הרבה מהחבר'ה מבולבלים ורוצים איזו הכוונה, לקבל אישור חיצוני או אמירה מרגיעה שזה בסדר, שהקושי הזה טבעי וזה קורה לכולם. משהו ברשתות החברתיות ובחוויה הזוגית הנוצצת כביכול שרואים אצל אחרים גורם לתחושה של חוסר לגיטימציה לקשיים ומפתח בנו אשליה שכולם מאושרים בצד השני של הנהר, ורק אנחנו תקועים לבד עם הקושי".
בליווי האישי שירה מזהה נושאים שחוזרים על עצמם, כמו שאלות של זוגיות בכפר, התמודדות עם המעבר מחברות לזוגיות וסגנונות דתיים שונים. מתוך הנושאים האלו היא בונה סדנאות והרצאות זום פתוחות בפני חברי הכפרים. "יש נושאים שעוברים כחוט השני בשיחות האישיות שאני מנהלת עם חברים וחברות בכפרים. אני מזהה את התמות הללו ועוסקת בהן בסדנאות, מתייחסת אליהן כאל נושאים שרלוונטיים לכולם".
הנושא של הצפת הבדידות והקושי בשלב הזה של החיים חוזר שוב ושוב בשיחה, ולא במקרה. "בינתיים רק זוג אחד משלנו התחתן, אבל מאה ועשרים זוגות יצאו לדייט, ובערך חמש מאות סטודנטים דיברו איתי", מונה שירה, "חמש מאות אנשים הרגישו, ולו לרגע, שהם לא לבד. וזו ההצלחה מבחינתי. ההצלחה לא נמדדת במספרים של חתונות אלא בתחושה של החבר'ה שרואים אותם. התחושה הזו היא הערך הכי גדול של הפרויקט".
הצורך בעזרה ובליווי גם בזוגיות השוטפת, ולא רק בשלב ההיכרות הראשוני, עלה מחברי תנועת הבוגרים. שירה מתארת שיחות עם בוגרים שנשארו רווקים בגילים מבוגרים, ולא מבחירה. "שמענו אותם והקשבנו לכאב שלהם, והבנו שלשדך מישהו בן 40 זה כל כך מורכב. החוויות השליליות נותנות את אותותיהן בנפש ומשאירות צלקות. מישהי אמרה לי: 'גם אם אגיע לחופה, אגיע בשן ועין'. לאף אחד לא מגיע להיות בכאב ובקושי הללו. במקביל לעבודה עם המבוגרים הבנו שצריך להשקיע גם בצעירים, כשהנפש רכה יותר ועוד לא מגיעות כל המניעות שנובעות מתסכול ומבדידות.
"בשביל לשדך לא צריך כישרון, רק אכפתיות. התפקיד שלנו הוא להציע, את הבירורים תשאירו להם. הם יחליטו אם לנסות או לא".
למשודכים יש לשירה טיפ אחד: לתת צ'אנס ולהתמסר. "אם החלטתם לצאת לדייט הזה, תתמסרו. אל תחשבו על הצעות אחרות שאולי יהיו או על דייטים אחרים שהיו. אם אתה כאן, אם את כאן, תתמסרו לדייט, לבת הזוג או בן הזוג, לקשר שנבנה. תהיו בכאן ועכשיו, זו התשתית של המפגש".
--
הכתבה מתוך גיליון "זרעים" של תנועת בני עקיבא שיופץ בשבת הקרובה