יש במדינת ישראל כאלה שרוצים שחור או לבן. תבחר, הם אומרים, אתה ימין, נכון? אז אתה בעד כפייה דתית, בעד שותפים טבעיים מהמפלגות החרדיות, בעד המנהיג שלנו ואין בלתו.
גם כשהוא מחזיר שטחים ועושה שמאל. ואם לא, אתה שמאל. תבחר אומרים לך, אתה ליברל? אז תתעלם מהכאוס במגזר הערבי, מהלאומנות וההקצנה הדתית שמאחורי סטודנטים עם דגלי אשף וקריאות נגד ישראל, אתה ליברל אז תתמוך בדרישות של טיבי ועודה גם כשאלה פועלים נגד הדו קיום ומדינת ישראל. תבחר- מדינת יהודה או מדינת ישראל.
ואני חושב שהסכנה הכי גדולה שלנו היא בחירות. לא הבחירות לכנסת, אנחנו דמוקרטיה בריאה. אלא הבחירות שעומדות בפני הישראלים. בין מדינה שבה יש אוטנומיה חרדית בשלטון או אוטנומיה ערבית. מדינה שבה אתה בעד מונופול חרדי או שאתה אנטי דתי. מדינה שאם אתה רוצה משילות ויד קשה מול המגזר הערבי אתה חייב לשנוא ערבים, ואם אתה רוצה מדיניות ימין אז אתה חייב לשנוא שמאלנים. לכן שבועות בעיני זה חג שיש בו שיעור פוליטי חשוב על בחירות. מרות המואביה שמצאה בהתיישבות העובדת של בית לחם בחור מקומי, גבר שאפשר לבנות עליו לחתונה, ועד ימינו אנו.
בישראל מאז הקמת המדינה יש שני חגים בשבועות: חג מתן תורה וחג הקציר. ערב לימוד תורה עד ששערי שמיים נפתחים, וחגה של ההתיישבות העובדת. עם טרקטור מסוג ג'ון דיר, במת עץ עם ילדים שרים בבגדים לבנים ולצידם ערמות חציר, טנא ועגלים. גבינות שהוחמצו ביד, ונערות עם פרחים אדומים בשיער. כשהוקמו הקיבוצים נזרק הישן מפני החדש, והיהודי הגלותי הוצא מחוץ לגדר.
הדת שסימלה את השטייטל נסוגה אל העיר תוך מלחמת חורמה. שבועות היה לחג החשוב ביותר ביהדות של הקיבוץ. מצד שני, היהדות החרדית שכחה שמדובר בחג קציר, עבודת אדמה. בחג שבו גיורת אחת (שעברה תהליך גיור מזורז מאוד) אחראית לדוד המלך ולזרעו עד עולם.
בעיני דווקא חג השבועות מצליח להזכיר שיש בחגיגות של ההתיישבות העובדת יהדות אותנטית. כזאת שמתפללים מסורים וקפיטליסטים לעולם לא יצליחו לגעת. ומצד שני, יש בלימוד משהו שא.ד גורדון וראשוני החלוצים חלמו עליו. חג עם פיצול אישיות מתקדם. חג שמצד אחד יש בו את מה שאני מכיר עם לימוד לתוך הלילה עד שערי השמיים שנפתחים, את התפילות, הגבינות ומתן תורה, ומצד שני יש בו את הטרקטור שהתגייר כמו רות וחי בקיבוץ, את החקלאים הגאים עם ביכוריהם והילולה שמזכירה את מה שהלך אז בירושלים. אלה ואלה דברי יהודים חיים.
מי שמבקש לבחור בשחור או לבן, מבקש להחריב את הצד השני. זו דרכם של קנאים. של מחריבי בתים ולא מי שבונה אותם. הציונות ידעה לשלב. זו הסיבה היחידה שיש לנו מדינה אחרי אלפיים שנות גלות בהן יהודים התקשו לשלב. היא שילבה בין ספר לכוח הזרוע.
אין חריש עמוק בלי נשק, נאמר בשיר ערש נגבי. אני מאמין בזה בכל ליבי. אפשר לחיות פה ביחד, לבנות ולהגן על המדינה, לקצור וללמוד. זו הבחירה הציונית וצריך להלחם עליה גם אם יש כאלה שמספרים אחרת. חג שמח ללומדים ולקוצרים.