התחלה// נולד בניו יורק וגדל במדינת מסצ'וסטס. "הוריי השתייכו לבית כנסת רפורמי. הלכנו להתפלל בראש השנה, הדלקנו נרות בחנוכה, אבל היה לנו גם עץ אשוח בכריסמס כדי להיות כמו השכנים הגויים".
בר מצווה בכנסייה// "לא רציתי שיבלבלו לי את המוח עם בר מצווה, אבל הוריי התעקשו. מאחר שבית הכנסת הישן שלנו היה צר מלהכיל את כל הקהילה, והחדש היה עדיין בבנייה, נערך טקס בר המצווה שלי בכנסייה".
אבא// הווארד (אלחנן) פישמן ז"ל. החזיק בבעלותו חנות לממכר מוצרי עור, כמו תיקים, ארנקים ומזוודות.
אמא// נעמי פישמן ז"ל. ניהלה את החנות המשפחתית שנים רבות. "לימים, כשכבר גרתי בישראל, ניסיתי לשכנע את ההורים לעשות עלייה, אבל אמי תמיד סירבה מתוך תקווה שיום אחד אחזור לאמריקה. כשהיא חלתה באלצהיימר נסעתי לפלורידה, מקום מגוריהם, וסיפרתי לה שאני לוקח אותם לבר מצווה של אחד הילדים שלי. ארזתי להם בגדים, אלבומים ומספר חפצים אישיים לתוך כמה מזוודות והעמדתי את הבית שלהם למכירה. לאבי היו בעיות רפואיות משל עצמו, כך שהוא לא היה יכול לטפל בה, אז הוא הסכים לבוא איתי. כשנחתנו בנתב"ג, אמי התפלאה איך בפלורידה יש כל כך הרבה שלטים בעברית".
קומץ יהודים בתיכון יוקרתי// למד בבית ספר פרטי יוקרתי במסצ'וסטס. "מתוך 800 התלמידים היו רק קומץ יהודים. היינו צריכים להתפלל בימי ראשון במרתף של כנסיית הקמפוס. למעלה בקתדרלה הענקית והמרשימה, שאר הסטודנטים והסגל נאספו בתפילה, והיינו תקועים מחוץ לטווח הראייה במרתף, כאילו היינו שייכים לאיזו דת ברמה נמוכה. כך התרחקתי מהיהדות. לא רציתי שיהיה לי שום קשר לזה".
בדרך להגשמת החלום// לאחר סיום התיכון החליט ללכת ללמוד בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק. "שם ביליתי ארבע שנים בחושך כשאני צופה באלפי סרטים. בשנה שסיימתי את הלימודים, כתבתי תסריט שהפך לסרט הוליוודי. נוסף על כך גם מכרתי רומן לאחת מהוצאות הספרים הידועות בניו יורק. הייתי בטוח שאני בדרך להגשים את חלומי להיות הסופר האמריקני הגדול".
אנטישמיות אמריקנית// כשהרומן שלו פורסם לראשונה, הוא התקשה למצוא אותו בחנויות הספרים. "כשהתקשרתי לעורך ודרשתי לדעת מה קרה, הוא ענה: 'הבעיה היא השם שלך'. כשביררתי אם זה בגלל שאני יהודי, הוא הודה שזאת הסיבה. 'תראה, השם שלי לא היה היגינס אלא כהן, אבל שיניתי אותו כדי למצוא עבודה כאן. קניתי את הספר שלך כי אהבתי אותו, אבל החברה הזאת שונאת יהודים'".
יריקה בפנים// לאחר שהספר יצא לאור, התסריט שכתב הפך לסרט בכיכובם של שחקנים מפורסמים. "יום אחד צלצל אליי המפיק ושאל אותי על איזה נושא אני רוצה לכתוב את התסריט הבא. עניתי לו שקראתי ספר מדהים בנושא השואה. הוא דחה מיד את הרעיון והסביר שהוא לא מעוניין לעשות סרט שהגיבור שלו יהודי. אף על פי שהיהדות לא תפסה חלק גדול בחיי, הרגשתי כאילו הוא ירק בפניי. אך בכל זאת הייתי נחוש בדעתי להתפרסם כסופר, אז ניגבתי את היריקה והמשכתי הלאה".
הוליווד// התחנה הבאה הייתה הוליווד, בירת הקולנוע האמריקנית. בתוך זמן קצר מכר עוד שני תסריטים מקוריים שהפכו לסרטים. "היה לי כסף, דירה יוקרתית ליד החוף, מכונית ספורט חלומית, חברוּת במועדון בריאות – בקיצור, התגשמות החלום האמריקני. בבוקר הייתי משחק מטקות עם שחקן הכדורסל הגדול ווילט צ'מברליין, ומתאמן בחדר הכושר עם ארנולד שוורצנגר. את הלילות ביליתי בשוטטות בדיסקוטקים. אבל האמת היא שלא הייתי ממש מאושר. עם כל כיבוש והצלחה נוספים הרגשתי שמשהו חסר לי. ואז חליתי".
קוליטיס// "הייתי רץ לשירותים לשלשל דם עשרים פעם ביום. יצאתי מדעתי. מצד אחד אני נוסק בסולם ההצלחה בהוליווד, ומהצד השני אני מבלה חצי יום בשירותים. הייתי צריך לבלוע כמות גדולה של קורטיזון, שגרם לי לפנים נפוחות כמו כדור ים. כשראיתי את עצמי במראות בחדר הכושר, לא הכרתי את המפלצת שהביטה אליי חזרה. אחרי חודש הקורטיזון הפסיק את הדימום, אבל ברגע שהפסקתי לקחת את התרופה, הדימום חזר אפילו חזק יותר. המחלה המשיכה בלא רחמים כשנתיים".
יש אלוקים// לאחר טיפול רפואי שנכשל, התחיל בחיפוש רוחני. הוא ניסה הכול: מזון בריאות, צמחי מרפא, מסאז'ים הוליסטיים, יוגה, דיקור סיני, קלפי טארוט, וכמובן מגוון של סמים. "יום אחד ישבתי עם חבר מישראל על החוף, והוא שאל אותי פתאום למה אני לא יודע כלום על היהדות. השאלה נחתה עליי כמו פטיש כבד. למדתי על כל דבר בעולם חוץ מיהדות. באותו יום קניתי ארבעה ספרים: יהדות למתחילים, תנ"ך, תניא, וליקוטי עצות של רבי נחמן. כשראש השנה והתשליך הגיעו, זרקתי את התרופות שלי לים וביקשתי שה' ירפא אותי בעצמו. וכך היה. נס משמיים. המחלה לא חזרה".
לך לך// אחרי שקרא על מסעו של אברהם אבינו, גמר בדעתו שהוא מוכרח לבקר בישראל. "במהלך טיול לחברון התמלאתי בתחושה שאני חייב לעלות לארץ. בלי להכיר אף אחד בארץ, חזרתי לאמריקה ונרשמתי לאולפן עברית בניו יורק. מלחמת שלום הגליל החלה בלבנון ושני שליחים ישראלים, הרב יהודה חזני ומאיר אינדור, הופיעו בכיתתנו בחיפוש אחר מתנדבים לעבודה במחסני צה"ל".
עשה לך רב// "הרב יהודה מילא אותי באהבה נלהבת כל כך לתורה ולישראל, עד שידעתי מיד שהוא יהיה הרב שלי. כשהגעתי לישראל בפעם השנייה הפכתי לבן בית אצלו. הוא לקח אותי למכון מאיר והורה לי לא לצאת מבית המדרש. במקביל, אשתי לעתיד, נערה ישראלית מאשקלון הצעירה ממני ב־11 שנים, למדה במכון אורה".
החצי השני// יפה, מטפלת ב־NLP ודמיון מודרך. "כשלמדתי במכון מאיר ראיתי יום אחד נערה צנועה וחסודה הולכת ליד הישיבה וביקשתי מהרב יעקב שמעון לשדך בינינו. היא רצתה לחתוך אחרי הדייט הראשון, אבל התקשתה לסרב לפגישה נוספת. סיפור אהבה הוליוודי קלאסי".
מתבשל// לאחר החתונה קבע הזוג הצעיר את ביתו בבית אל, שם למד צבי בתוכנית לבעלי תשובה בהדרכתו של הרב אליעזר מלמד. אחרי שנתיים עבר ללמוד בישיבת עטרת כהנים. "אמרתי לרב אבינר שאני מרגיש שאני חייב להתחיל לכתוב על המהפכה הדתית שלי. הוא ענה שאני עדיין צריך להמשיך לבנות את עצמי בתורה. הוא הציע לי לכתוב משהו קטן כל יום כדי לא לשכוח את האומנות, כי ה' שלח אותי להוליווד כדי ללמד אותי כישורים שבהם אוכל להשתמש מאוחר יותר כדי לעזור לעם היהודי".
חוזר לסרטים// זמן לא רב לאחר מכן פנה אליו הרב יגאל שפרן וביקש שיעשה עבורו סדרת סרטים בנושא אתיקה רפואית. "כך בעצם חזרתי לעסקי הסרטים".
ספרים רבותיי// במהלך השנים הוציא כ־25 ספרים באנגלית ובעברית במגוון נושאים יהודיים וביים את הסרט 'סיפורי מעשיות של רבי נחמן' בכיכובו של יהודה ברקן ז"ל. לקראת שבוע הספר הוא מוציא לאור שני ספרים חדשים: 'שאגת הארי' - החלק השלישי של סדרת 'טוביה בארץ המובטחת', ואוטוביוגרפיה מאוירת של המסע 'מהוליווד לארץ הקודש'. כמו כן הוא מוציא רומן חדש בצרפתית.
הנחת// שבעה ילדים. יהודה אורי (36), דוד יצחק (35), נעם אליהו (32), שרה יסכה (30), בנימין שילה (27), עמיחי (24) ומתנאל (21).
אם זה לא היה המסלול// "אם לא הייתי בעל תשובה, כנראה הייתי כותב של סדרת בידור מטופשת בהוליווד, נשוי וגרוש לשלוש־ארבע נשים גויות עם ילד מכל אחת מהן, חבר במפלגה הדמוקרטית ותומך נלהב של המאבק הפלשתיני נגד הכיבוש הישראלי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "אני נבוך להודות שאחרי שאני קם מוקדם ואומר ברכות השחר, לא פעם אני מתיישב ליד המקלדת וכותב, לפעמים שעתיים או שלוש שעות, דוחה את תפילת שחרית כדי לנצל את ההשראה היצירתית שמקבלת את פניי בתחילת כל יום חדש".
פלייליסט// פרנק סינטרה. "אתה יכול להוציא את היהודי מהוליווד, אבל אתה לא יכול להוציא את הוליווד מהיהודי".
השבת שלי// "כמעט בכל שבת חלק מהילדים נמצאים בבית. מכיוון שמכון צומת עדיין לא המציאו מחשב שניתן להשתמש בו בשבת, אני משתדל ללמוד עם כל אחד מהילדים, כל אחד לפי העדפתו, וגם כמובן עם אשתי".
דמויות מופת// הרב יהודה חזני זצ"ל, ממייסדי גוש אמונים והמייסד של ריקוד הדגלים ביום ירושלים. "הוא היה תלמיד חכם מצטיין, מלא ביצירתיות ושמחה זורמת תמיד, אשר גם ידע וגם חי את תורתו של הרב קוק. הוא שימש עבורי מודל לחיקוי מעורר השראה".
מפחיד אותי// "יש בי חשש אובססיבי שהיהודים שעדיין נשארים בארצות הגויים יאבדו בחושך הנורא שמסנוור אותם מלהבין את החיוניות המוחלטת של ארץ ישראל בעבודת ה'".
משאלה// "אני מקווה שאצליח לכתוב את הכרך הרביעי והחמישי בסדרה 'טוביה בארץ המובטחת' ולהביא את סיפורה של הציונות המודרנית עד הקמת המדינה. כיוון שקרנות הקולנוע האחידות בישראל מסתכלות בעין עקומה על פרויקטים בנושאים ימניים ופטריוטיים, אני מקווה שאוכל להביא את הסאגה למסך הגדול בעזרת יהודים אידיאליסטים מחוץ לארץ, או לפחות למסך הקטן באמצעות סדרת טלוויזיה של נטפליקס".
כשאהיה גדול// "אני לא חושב שאי פעם אהיה גדול".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***