החיים בישראל עמוסים בסחרירים, קמפיינים מתוחכמים ושאר ניסיונות להטיית דעת שמפעילים המושלים בכיפה על המון העם. לעיתים הם אכן מתוחכמים ויעילים, לעיתים שקופים יתר על המידה ומחטיאים את המטרה. אבל יש - וכאן ראוי לציין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי - שתפירות הקמפיין כה גסות, עד שהוא גורם לך להשתכנע בדיוק להפך.
כך אירע בשבוע שעבר לקמפיין האנטי־שוחטים בהובלתה, שערמות השקרים שהעמיסה עליו יחד עם סגן שר הדתות כהנא ויתר נציגי משרדי הממשלה עשויות לגרום לכל בן דעת לצאת מדעתו ולברך על השחיטה.
לתועלת הציבור, הטור הנוכחי יוקדש כולו להפרכת השקרים הללו באופן יסודי ומגובה עובדות. אך לפני שנפנה לגופן של טענות, נקפוץ לביקור בבית הספר לסחרירים. בערבו של יום שני שעבר פרץ ראש דסק התחקירים של חדשות 12, עמרי מניב, עם ידיעה מטלטלת. "פרסום ראשון", הוא הצמיד לה את התואר הנכבד מדעתו. מניב, המוכר לכולנו מפרשיית הקלטת שבישל לרב נאמבורג ממכינת עצמונה, אינו עוסק בימים כתיקונם בסיקור תחום הכשרות. אך באותו ערב נפלה לידו ידיעה בלעדית שהייתה חייבת פרסום.
"הרב הראשי לישראל יצחק יוסף גנז תוכנית לפתיחת שוק השחיטה הכשרה לתחרות ולהורדת מחירי הבשר בעקבות לחץ שהופעל עליו על ידי השוחטים הוותיקים, שימשיכו להרוויח הרבה על חשבון הצרכנים", דיווח מניב במהדורת החדשות וברשת טוויטר. התוכנית המדוברת היא הקמת בית ספר לשחיטה בידי הרבנות הראשית, שתכשיר שוחטים חדשים רבים ותגדיל את היצע העוסקים במקצוע. סמוך ונראה, התרחש אירוע מדהים: חברת הכנסת מלינובסקי, יו"ר הוועדה לשירותי דת יהודיים, שיתפה את דבריו בחשבון הטוויטר שלה, והוסיפה שכבר מחר תקיים דיון בוועדה בנושא הזה ממש. היות שמועד הוועדה נקבע מזמן ואורחיה כבר נקראו, ואם כן אי אפשר לטעון שמדובר בכינוס חירום בעקבות החשיפה - אין לנו אלא לקבוע שמדובר בצירוף מקרים נדיר. ראש דסק תחקירים שחושף ערב כינוס ועדה בכנסת מידע רלוונטי ומחודש, בתחום שאין לו בו שום התמחות.
הרומן כמובן נמשך. מניב שיתף את מלינובסקי ששיתפה אותו, ולמחרת דיווח על "גילויים חדשים שנחשפו בוועדה". איזה חבר כנסת לא היה מעוניין בליווי מפנק שכזה מראש דסק תחקירים של חברת החדשות הגדולה בישראל לדיון משמים בוועדה שכוחת אל. כתום ישיבת הוועדה תוזמן גם, באופן מפתיע, פוסט ממומן בדף הפייסבוק של ישראל ביתנו עם גרפיקה דר־שטירמרית משהו, שמייצא את נתוני השקר מהוועדה אל כבשן שנאת החרדים של מצביעי המפלגה. גם סגן השר כהנא הצטרף בפוסט משלו. אם כן, עשר נקודות מתוך עשר על הקמפיין, ועתה לעובדות.
מי רוצה להיות שוחט?
הדיון בוועדה לשירותי דת יהודיים עקב אחרי ציור מסוים שהניחה בתחילתו יושבת הראש. על פי התיאוריה של מלינובסקי, הרבנות הראשית שומרת על גילדה סגורה ושבעה של שוחטים, שבעזרת המונופול שבידיהם סוחטים עד בוש את היבואנים המסכנים, והם בתורם מעלים את מחירי הבשר לכלל האוכלוסייה. התיקון, אם כן, צריך לבוא בצורה של הגדלת היצע השוחטים ופתיחת היבוא לכשרויות שאינן שייכות לרבנות הראשית.
נפתח במתאבן שזרקה מלינובסקי לעמרי מניב יום קודם. בתוך הוועדה, נציג הרבנות הראשית התייחס לידיעה על ביטול פתיחת בית הספר לשחיטה על ידי הראשון לציון, והסביר כי דרישתו הייתה בסך הכול להעביר את ההחלטה על כך בצורה מסודרת דרך מועצת הרבנות הראשית. על פי דברי הנציג, ההחלטה הזו עתידה להתקבל בשבועות הקרובים.
אך גם אם נניח בצד לרגע את דבריו, או נחשוב שהוא בדאי, לא ברור מה התועלת ברפורמה הזאת. במצב הנוהג היום, כניסה למצבת השוחטים של הרבנות הראשית דורשת שלושה שלבים: מעבר של מבחן עיוני בדומה למבחני הרבנות והדיינות, מבחן מעשי בפני שוחט מנוסה מטעם הרבנות, ותקופה מסוימת של סטאז'. כל אדם באשר הוא יכול לגשת למבחנים הללו ולעבור אותם, כפי שעשו ועושים רבים. חומרי הלימוד מצוינים בפירוט באתר הרבנות, מכוני הכשרה לא חסרים, והמערכת עובדת בדיוק כפי שעובדות מערכות ההכשרה לרבנות ולדיינות. יזם מי שיזם בית ספר לשחיטה שהרבנות בעצמה תוביל, והוא זה שבוטל. ובכן, באיזה אופן בית ספר כזה יוכל להגדיל משמעותית את היצע השוחטים?
למען האמת, יש סיבה לכך שמלאכת השחיטה אינה פופולרית, וזו אינה היעדר בית ספר מטעם הרבנות. התפרנסות ממקצוע השחיטה דורשת בשלב הראשון את היכולת לעסוק במלאכה קשה מאוד מבחינה נפשית ופיזית. העיסוק בטביחה וביתור של בעלי חיים אינו מתאים לכל אחד, וגם לא המאמץ הפיזי הסיזיפי של שחיטה, ניקור, בדיקה וניקוי של מאות ראשי בקר ביום. פרט לזה, נדרשת הכשרה תורנית שמסננת מראש את הציבור הכללי, וגם בין שומרי המצוות לא כולם מסוגלים לצלוח את מבחני הידע.
אבל כל אלה הם עוד המסננת הגסה. לעבוד כשוחט במשרה מלאה פירושו לעזוב בכל שנה את הבית לכשישה חודשים, להתגלגל בכמה מטוסים וכלי תחבורה לג'ונגל נידח בדרום אמריקה, ולחיות שם בדירה יחד עם כ־15 זרים למשך חצי שנה. מעטים האנשים שמסוגלים לעזוב כך את המשפחה ולחיות בתנאים כאלו, ובאמת רבים מהשוחטים הם כאלה שאולצו לכך בנסיבות כלכליות לא קלות. בניגוד לתיאוריה של ח"כ מלינובסקי, עבודה בשחיטה היא לא בדיוק רילוקיישן, יותר כמו בית האח הגדול.
המחשבה שבית ספר לשחיטה הוא זה שיגדיל את היצע השוחטים ויוריד את המחירים היא מגוחכת. על פי הנתונים שהציגה הרבנות הראשית בוועדה, כיום מועסקים בחו"ל כ־600 שוחטים מכל הדרגות והסוגים. נציגי הרבנות אמרו שישמחו מאוד לשוחטים נוספים, אך אלה לא מתדפקים על דלתותיה. לרבנות יש גם אליבי: בשנים האחרונות היא העבירה תקנות שעה שמגמישות את הנהלים באיושי הצוותים, ומאפשרות למשל לבודקי חוץ, השניים בבכירותם בצוות רק לראשי הצוותים, לשמש כממלאי מקום לראשי צוותים כדי להגדיל את ההיצע. ניסיון לייצר גילדה סגורה לא מצאנו.
הנושא הבא שעלה הוא נושא השכר. בפמפלט התעמולה שהפיצה מפלגתה של מלינובסקי בפייסבוק, מועמדים זה מול זה רופא בשירות הציבורי ושוחט. הרופא, על פי הגרפיקה, מקבל בממוצע 34,000 שקלים בחודש, והשוחט המושחת נהנה מ־100,000 שקלים בממוצע. נניח בצד את האיוולת שבהשוואה בין השירות הציבורי לבין השוק הפרטי (השוחטים מועסקים על ידי היבואנים), וננסה להתייחס לגופם של דברים.
צוות שוחטים מונה 15-10 אנשים. זה מתחיל במשגיחים, ומעליהם בסולם הדרגות שוחטים (שהם גם בודקי סכינים), מנקרים, בודקי פנים, בודקי חוץ וראש צוות. בין תפקיד לתפקיד יש נוהלי קידום מאוד ברורים, שמפורטים במסמך נהלים גלוי ושקוף של הרבנות. מבלי להיכנס לפרטים, מעבר בין דרגות דורש צבירת ניסיון (נמדד ב"עונות שחיטה" – תקופות שהייה של ארבעה חודשים בחו"ל), עמידה במבחני ידע רלוונטיים והמלצות של בכירי הצוות שראו את עבודת המועמד בחו"ל. אם ננסה לתת מושג מה היא הדרגה שנקראת ראש צוות למשל, הרי שמדובר באדם בעל עשרות שנות ניסיון ורמת ידע גבוהה מאוד, שצריך לקבל הכרעות בשווי עשרות אלפי דולרים מדי יום בתנאי לחץ של משחטה. סוג של מנכ"ל מפעל.
אז כמה באמת מרוויחים השוחטים? בדרגות הנמוכות, שהן כמובן הכרחיות, השכר דל ביותר. הטווח הוא 5,000-3,000 דולר לחודש, כשחלקים גדולים מהסכום מסווגים כהוצאות אש"ל ושאר קומבינות ששוללות מהשוחטים זכויות סוציאליות נלוות. כשמטפסים לדרגת שוחט ובודק סכינים, גם המשכורת עולה לטווחים של 11,000-7,000 דולר, תלוי בכמות השחיטות בפועל. בודק פנים כבר יכול לטפס ל־14,000 דולר, ומכאן ואילך הכול תלוי בניסיון, במשא ומתן עם היבואן ובביקוש. הנתון שמנופפים בו בישראל ביתנו לא נאמר בדיון, והוא כנראה מתבסס על נתון שהביא נציג ה־OU בדיון, שדיבר על 22,000 דולרים לבכירי הצוות. סגן השר כהנא נקב בפוסט משלו בסכום של 30,000 דולרים. ככה זה: כשהכנסת נראית כמו שוק, הוועדות מתנהלות כמכירה פומבית.
הסכום הזה הוא בוודאי לא הממוצע, אלא הטופ של הטופ בטבלת השכר. נכון היה להשוות אותו למנהל בית חולים ולא לרופא ממוצע. השכר הממוצע בדרגה הזאת של עולם הרפואה, אגב, עומד על כ־200,000 שקלים, כך שההשוואה מגוחכת מיסודה. אבל גם זה לא סוף הגיחוך. השוחטים, מהזוטרים ועד הבכירים, עובדים בדרך כלל כשישה חודשים בשנה נטו. כלומר, את השכר החודשי העצום, לטענת מלינובסקי וכהנא, צריך לחלק לשניים ולפזר על כל שנת המס. דומה הדבר ליו"ר ועדת תיירות שיקבול על מחירי הקיאקים בירדן, וינופף בשורת הרווח שלהם בחודש אוגוסט כראיה לכך שהם נהנתנים עתירי נכסים.
מלחמה ב"מוצצי הדם"
הבדותה האחרונה שבה נעסוק היא העיקר שעליו הושתת כל הדיון – הוזלת מחירי הבשר. באצטלה של דאגה ליוקר המחיה, התנפלה מלינובסקי על השוחטים. מלינובסקי טענה שהיא מגובה בנתונים, ושעל פי בדיקתה 12-10 אחוזים ממחיר הבשר הם גילום של עלויות הכשרות. נציג משרד האוצר שנכח בדיון נקב במספר אחר, וקבע כי הכשרות מייקרת את הבקר בחמישה שקלים לקילוגרם.
גם לו יצויר שזהו הגילום האמיתי של עלויות הכשרות, מה בכך. כל ההתנהלות כאן היא במסגרת השוק החופשי, כאשר הביקוש לבשר כשר בישראל גדול מאוד, שוחטים שמוכנים לבצע את המלאכה אין בנמצא, ומשכך זו העלות, וניכר על פי נתוני הצריכה (180,000 טונות בשר בשנה, על פי נתוני משרד האוצר) שאזרחי ישראל מעוניינים בעסקה הזאת.
אך האמת היא שזהו לא הגילום האמיתי, ואף רחוק מכך. אפשר לחשב באופן פשוט, על פי הנתונים שהוצגו בדיון עצמו. מלינובסקי הציגה בוועדה נתון שלפיו עלות של צוות שחיטה היא 150-120 אלף דולר בחודש. הלכנו לבדוק מה התפוקה של משחטה סטנדרטית בחו"ל בזמן הזה. נתונים שהגיעו ל'בשבע' מאיש צוות שביצע את הרישום והדיווח על כמויות הבשר הכשר שיצאו מהמשחטה, מדברים על 500-400 טונות בשר בחודש. ניקח את שתי ההערכות לחומרא, כלומר נניח שהמפעל מוציא 150,000 דולר על תפוקה של 400 טונות בחודש - ועדיין נגיע ל־37 סנט לקילו, שהם שקל ועשרים אגורות. הערכה אחרת שביצע עמיחי פילבר, ראש מערך שחיטת חו"ל ברבנות לשעבר, בדף הפייסבוק שלו, דיברה על 18 אגורות לקילו. אפילו לא קרוב ל"נתוני" האוצר.
החישוב הזה צריך להדליק נורה אדומה, ולמעשה לסובב את חץ האשמה במחיר הבשר לכיוון אחר לגמרי. די ברור שמי שמחכך ידיים בהנאה למראה הדיון, ומן הסתם לחש בכל דרך באוזנה של מלינובסקי וסיפק לה בשמחה נתונים, הם יבואני הבשר. הלא כל חבטה שיספגו השוחטים תגדיל להם את שורת הרווח. אם אכן קיבלה מלינובסקי את הנתון של עשרה אחוזים מהיבואנים, והעלות כפי שהוכחנו היא בערך שקל אחד לקילוגרם על הכשרות, נוכל לכאורה ללמוד על המחיר שבו הם קונים קילו בשר, ומכך להסיק איזו קופה הם עושים עלינו הצרכנים. הדיון האבסורדי בוועדה לשירותי דת עסק בליטוף הטייקונים יבואני הבשר שחבשו את כובע הקוזק הנגזל, והפיכת השוחטים שנודדים למשך חצי שנה אל סוף העולם לחזירים שודדי הציבור.
וכשזה האופן שבו מתנהל הדיון, קל להבין מה המניע האמיתי לעיסוק בשכרם של השוחטים, וארמוז: לא דאגה לכיס הציבור. ובעצם, למה שארמוז בעצמי. אפשר להשתמש בקונוטציות הברורות שמלינובסקי עצמה בחרה להשתמש בהן בריאיון רדיו: "אנחנו רוצים לפרק את המונופולים שבנו פה במשך שלושים שנה ומוצצים דם לאנשים".
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***