מתרחבים המגעים בין מנהיגים ישראלים וסעודים על נורמליזציה, כך זעקה השבוע הכותרת של העיתון האמריקני הנחשב 'וול סטריט ג'ורנל'.
על פי הדיווח, הצדדים מנסים להגיע להסכם שמטרתו הרחבת אישורי הטיסות של החברות הישראליות במרחב האווירי של סעודיה בתמורה לריבונות במצרי טיראן, בהסכמת המצרים.
גורמים בסעודיה טענו כי המדינה פועלת דווקא בתקופה הזו ביתר שאת לקשירת קשרים עם ישראל, לאחר שהיא מזהה בציבור בארצה תמיכה הולכת וגוברת במהלך. סקרי עומק שנערכו בערב הסעודית על ידי השלטונות הראו שהצעירים, בעיקר עד גיל שלושים, מעוניינים ברובם בכינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
על הרקע הזה, כך אומרים ל'בשבע' גורמים מדיניים, נדחה גם ביקורו של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן שתוכנן לסוף חודש יוני, בניסיון לאפשר הצגת התקדמות בין הצדדים כשביידן ינחת כאן בסופו של דבר. ביידן מתכנן להגיע לביקור אזורי שבו נכללת גם סעודיה, ובמהלכו יפגוש מנהיגים מתשע מדינות ערביות וגם מישראל.
אך בטרם נפתחות השמפניות, הנה צפירת הרגעה: יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לסעודיה לא יצאו אל הפועל מחר וגם לא בעוד חודש. ניסיון קשירת הקשר הנוכחי נעשה במטרה לזרוע זרעים שייתכן שיחלפו שנים בטרם ינבטו. המטרה היא לפתוח פתח לנורמליזציה, שיורחב בהסכמת הצדדים ככל שהזמן יתקדם.
ד"ר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולשעבר שגריר ישראל באו"ם ומנכ"ל משרד החוץ, מציין בשיחה איתנו כי למרות שהיו דיבורים בעבר על גישושים מול סעודיה, הם לא היו רציניים כמו בשלב הנוכחי. "אנשים מפריזים לגבי מה שהיה עד עכשיו עם סעודיה. יש ישראלים במערכת שנפגשו עם סעודים בעבר, אבל לא היו יחסים מתחת לשולחן עד כה", מבהיר גולד.
מה בעצם גורם למצב הזה של עת רצון להתקרבות ישראלית-סעודית?
"סעודיה בעבר הייתה מדינה שנתפסה כתומכת בגופים כמו החמאס, ואפילו הערכתי לפני אי אלו שנים שאחוזים ניכרים מתקציב החמאס הגיעו מסעודיה באותה תקופה דרך 'גופי צדקה' שפעלו שם. היום אחוז התמיכה הסעודית בחמאס הוא בעצם אפס. בעקבות ה־11 בספטמבר המדינה שינתה לחלוטין את גישתה כלפי ארגונים מהסוג הזה, והיא חלק מקואליציה של מדינות שמתנגדות בחריפות לארגוני טרור. מבחינת ישראל זה פותח פתח חשוב לנסות להתקרב אליהם".
לדעתו, האינטרס הנוכחי של הסעודים הוא כלכלי קודם כול. "הסעודים מעוניינים להכין תשתית למקורות הכנסה אחרים שאינם נפט וגז. לכן, הטכנולוגיה הישראלית מאוד חשובה".
ומה ישראל מבקשת להשיג באמצעות היחסים הללו?
"האינטרס שלנו הוא התקרבות למדינה שהיא משמעותית וחשובה מנקודת ראות של מעמדה בעולם האסלאמי. אם ישראל שואפת לנרמול היחסים עם מדינות אסלאמיות וערביות – סעודיה היא מדינת מפתח.
"לדעתי, חשוב לישראל להשקיע במספר מדינות בעולם הערבי והאסלאמי. ישנן המדינות שכבר חתמו על הסכמי אברהם. מרוקו הייתה מדינה עם מעמד מיוחד בנושא ירושלים ובנושאים נוספים, והיא גם מפתח למדינות אפריקה. ישנה אינדונזיה, שעדיין לא התקדמנו איתה, והיא המדינה האסלאמית הגדולה בעולם. אפשר להשקיע גם בה. סעודיה היא מקרה מיוחד, וצריך סבלנות רבה במגעים, להתקדם לאט לאט לכיוון היעד".
הדרך לעולם הערבי עוברת במכה
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון מעריך שהסעודים מרגישים שנכון להם להיות חלק מהסכמי אברהם ולא רק באופן פסיבי. "סעודיה ואיחוד האמירויות הן שתי המדינות שבסופו של דבר עומדות מאחורי הסכמי אברהם. ללא תמיכה גבית של ערב הסעודית לא יכולנו לראות את הסכמי אברהם. מי שהוביל את המהלך באמירויות היה השליט מוחמד בן זאיד, אבל בלי האישור של הנסיך מוחמד בן סלמאן מסעודיה לא היינו רואים תוצאות".
הוא רואה את ההתפתחות כחלק מסיפור רחב הרבה יותר. "בחודשים האחרונים אנחנו רואים יוזמה אזורית מאוד נרחבת שבמסגרתה איחוד האמירויות וערב הסעודית נרמלו יחסים עם קטאר והאמירויות החלו בנרמול היחסים עם טורקיה – מהלך שאילץ את הטורקים להסדיר את היחסים שלהם עם ישראל, ערב הסעודית ומצרים בו־זמנית.
"איחוד האמירויות, אשר נתמכת על ידי ערב הסעודית, החלה לפעול כדי לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ובינתיים אנחנו רואים שיש תוצאות. אם וכאשר הדיווחים יתבררו כנכונים, אין שום סיבה שלא נראה את סעודיה מחוברת לתוך הגוש של הסכמי אברהם. עצם העובדה שהם פותחים את השמיים למטוסים ישראליים, גם היא משמעותית מאוד בתהליך", מוסיף ד"ר ינרוג'ק.
אסטרטגית סעודיה נחשבת לסמל בעולם המוסלמי. זו הסיבה שישראל מעוניינת מאוד בקשר הזה?
"ברור, כי אם תוכל לעשות שלום עם המדינה שבעצם שולטת במכה ובמַדינה, זו אמירה משמעותית. ברגע שיש לנו שחקנית כמו ערב הסעודית שמנרמלת את יחסיה עם ישראל, זו תהיה מקפצה אדירה מבחינת מדינת ישראל והלגיטימציה הבינלאומית שלה".
מה מחפשים הסעודים בקשר עם ישראל? הרי אין לחשוד שהם מחובבי ציון.
"הסעודים מרוויחים כמה דברים: הם מבינים שהשליטה בנפט לא תהיה הגורם המכריע בעתיד מבחינת כוח ושמדינת ישראל היא מעצמת הייטק. בדומה לאיחוד האמירויות, הסעודים מעוניינים בגיוון הכלכלה שלהם, וזאת באמצעות תיירות והייטק. לשם כך הם צריכים את ישראל והכוחות שלה.
"הם גם הבינו שלהיות אויב של מדינת ישראל לא תרם להם שום דבר מבחינה אסטרטגית. לעומת זאת, הם הבינו שנרמול יחסים עם ישראל יכול להפחית את הלחץ שהאמריקנים מפעילים עליהם. מבחינת הסעודים לעשות צעד לעבר מדינת ישראל זה עסק לא רע".
ד"ר כהן ינורג'ק מבקש להפנות זרקור לנקודה נוספת. "בעוד חודש בערך ג'ו ביידן אמור להגיע לישראל, ובמהלך הביקור הזה ייתכן שיגיעו לכאן גם בכירים מסעודיה וגם ראש ממשלת הודו. יש דיווחים שמדינת ישראל תתחיל לתפקד כפלטפורמה להרחבת הגוש של הסכמי אברהם. כשאנחנו מסתכלים על התמונה הרחבה רואים שהודו רוצה להקים לעצמה 'דרך משי' אלטרנטיבית לסין. מדובר במסלול שיוצא מהודו ועובר דרך ערב הסעודית לאיחוד האמירויות ובחריין ומשם לירדן, לישראל וליוון. ייתכן שנראה בקרוב, אולי אפילו באופן רשמי, את צירופה של הודו להסכמי אברהם – מה שיהפוך אותם להסכמים גלובליים וישנה את האזור מהקצה אל הקצה".
הבעיה הפלשתינית תחכה
ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ הערביות מאוניברסיטת בן־גוריון והאוניברסיטה הפתוחה, טוענת שהבסיס שהוביל למצב הנוכחי הוא קשרים עסקיים שהיו בין ישראלים לסעודים. "רוב הקשרים מתקיימים דרך מדינות שלישיות, כי סעודיה הרשמית אוסרת קשרים עם ישראל כל עוד אין הסכם שלום. העובדה שסעודיה מוכנה לקיים קשרים כלכליים פומביים עם ישראל למרות שאין הסכם שלום היא לא החלטה פשוטה. זו החלטה שמעידה על התחממות ביחסים ועל מציאות חדשה ומורכבת שבה גם אם אין הסכם שלום, עדיין מתקיימים קשרים, גם ללא ביטוי רשמי".
שאלת העיתוי היא אולי המעניינת ביותר. למה סעודיה להוטה להתחבר לישראל דווקא עכשיו?
"יש כמה סיבות עיקריות שהביאו להתקרבות בין סעודיה לישראל, וזה תהליך מתמשך. הדבר הראשון הוא החרפת האיום האיראני, כשסעודיה הופכת להיות קורבן של האיראנים במתקפות מתימן. הסעודים חוטפים טילים בליסטיים מצד החות'ים שאיראן מחמשת, וזה דחף אותם לבדוק מי המדינות שיכולות לעזור להם להתמודד מול האיום הזה. באופן טבעי, למדינות העולם הערבי אין יכולות צבאיות שאפשר להסתמך עליהן במאבק כזה, ולכן הם פונים לארצות הברית, לישראל או גם וגם. הם הבינו שפחות אפשר לסמוך על ארצות הברית, ולכן מבחינתם הם בחרו בישראל, כי היא סומנה בעיניהם כמי שיש לה גם רצון וגם יכולת להתמודד עם איראן".
יש להם גם עבר בעייתי עם הממשל הדמוקרטי בארצות הברית.
"הם זוכרים לרעה את שנות שלטונו של הנשיא לשעבר ברק אובמה. כשאובמה עלה לשלטון הוא קיבל כמה החלטות שקוממו לא רק אותנו בישראל אלא גם את מדינות המפרץ. הוא תמך בהפלת חוסני מובארק במקום לעמוד לצידו, כשהמסר שהועבר לסעודים היה שאם במסגרת האביב הערבי תהיה התקוממות פנימית בערב הסעודית, ארצות הברית לא בהכרח תעמוד לצד בית המלוכה הסעודי. גם החתימה על הסכם הגרעין שנעשתה מאחורי גבה של סעודיה שהזהירה מההשלכות החמורות שלו, לא הוסיפה".
וישנה כמובן הסוגיה הפלשתינית, שגם בה נראה שהסעודים חווים שינוי מתמשך.
"יש התנערות בפועל וביקורת מאוד קשה של בית המלוכה כלפי המנהיגות הפלשתינית, גם אם לא באופן רשמי. סעודיה הגדירה את חמאס כארגון טרור ואף עלו שם טענות שהמנהיגות הפלשתינית מנצלת את האוכלוסייה החלשה שנמצאת במצוקה כדי לקדם יעדים פוליטיים שייטיבו עם המנהיגים ולא ממש עם העם. בנוסף, עלו טענות שבצד הפלשתיני אוחזים באותן טענות כבר חמישים שנים ללא קשר להתפתחויות האזוריות ואין שום הסתכלות פרגמטית מצידם.
"ככל שהאיום האיראני גובר והאכזבה מהמנהיגות הפלשתינית גדלה, הסעודים נקלעים לבחירה בין שתי אופציות: המשך התמיכה והבעת הסולידריות כלפי הפלשתינים במחיר הפסד ההגנה מפני האויב האיראני והאפשרות לפעול יחד עם ישראל, או לחילופין התקרבות לישראל כדי להיאבק יחד באויב האיראני, והסוגיה הפלשתינית תחכה בצד. בבחירה בין שתי האפשרויות ברור מאוד מה הסעודים בוחרים".
יכול להיות שהשינוי בדעת הקהל בדור הצעיר בסעודיה, מה שמתחיל מיורש העצר עצמו, עושה את ההבדל?
"ודאי. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן בן ה־37 מבין שנדרשות רפורמות מאוד משמעותיות כדי להעביר את סעודיה מעידן של תלות בנפט לעידן פוסט־נפט, ובמובן הזה הוא רואה את ישראל כמודל לחיקוי: מדינה שאין לה משאבים גדולים, שכוח האדם המקומי בה הוא משאב יחיד במעלה, והצליחה להפוך למעצמת הייטק. הוא רואה ורוצה ליישם מודל כזה אצלו בבית. שהאוכלוסייה שלו תפעיל את ההייטק ולא זרים.
"בנוסף, בניגוד לאביו שמחזיק בגישה אנטגוניסטית כלפי ישראל, מוחמד בן סלמאן רואה את ישראל באור חיובי, וזה מקל מאוד את ההתקרבות בין המדינות".
אז מה יכול לעכב את התהליך?
"סעודיה שונה ממדינות המפרץ האחרות. יש בשטחה את מכה ומדינה, המקודשות ביותר לאסלאם. היא נחשבת לשומרת המקומות הקדושים לאסלאם, ובעשור האחרון גם למנהיגת העולם הערבי. ככזו, היא לא יכולה לעשות פשרות שמדינות אחרות, קטנות יותר, עשו. סעודיה צריכה לקבל תמורה מישראל על הסכם השלום. לא בטוח שהתמורה היום צריכה להיות אותה תמורה שנדרשה בעבר. נראה שהיום הם יהיו מוכנים להתפשר על דברים שבעבר הם לא הסכימו להם, אבל עדיין יש לסעודיה מגבלות שאין למדינות אחרות. השאלה היא מה היא מצפה מישראל, וזה לא ידוע כעת. האם תהיה מוכנה להסכם שלום רשמי למרות שאין תזוזה כלשהי בסוגיה הפלשתינית? אלו שאלות שצריך להפנות לסעודים, שלא עונים על כך".
בישראל לא ממהרים לשום מקום. שר החוץ יאיר לפיד כבר אמר לפני כמה שבועות כי השגת הסכם לנורמליזציה בין ישראל וסעודיה תהיה "תהליך ארוך וזהיר". "אנחנו לא נתעורר בוקר אחד להפתעה – יחסים עם סעודיה. זה יהיה תהליך מחושב משני הצדדים. יש אינטרסים ביטחוניים לשתי המדינות ויש המון פרטים קטנים", אמר לפיד, וציין כי לא רק ארצות הברית מעורבת במגעים: "אנחנו עובדים על זה עם האמריקנים, עם כמה מחברינו במדינות המפרץ בדרגים רבים ושונים, ומצרים היא גם כמובן שחקן משמעותי", הוסיף.
גם מהצד הסעודי כבר יש זמירות אחרות מבעבר. מוחמד בן סלמאן אמר לפני כמה חודשים כי הוא רואה בישראל "בעלת ברית פוטנציאלית" עם אינטרסים משותפים ולא אויב – שינוי משמעותי לגבי העמדה הסעודית הרשמית בכל הנוגע לישראל. בעבר טענו הסעודים שיחסים עם ישראל יוכלו להירקם רק לאחר הסכם שלום עם הפלשתינים. היום, כפי שהמציאות מראה, המצב כבר שונה.
***