במשך שנים היה בליבי על הרב אורי זוהר על ההחלטה שקיבל לנטוש את עולם הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה לאחר חזרתו בתשובה.
הרי אם קולנוען גאוני כמותו, אמרתי לעצמי, היה רותם את כישוריו האומנותיים כדי להעביר באמצעותם מסרים של אמונה, איזה קידוש השם הוא היה יכול לעשות! כמה קירוב לתורה ולערכיה אפשר היה להשיג דרך יצירות כובשות לב שכאלה, שמאות אלפי יהודים, מיליוני יהודים, נחשפים אליהן.
לא הכרתי את האיש לעומק ולא ראיתי את הסרטים שעשה לפני שחזר בתשובה. זכרתי מעט מהופעותיו בשעשועון טלוויזיה שהנחה בימי ילדותי, לא הרבה יותר מזה. אבל לא יכולתי שלא לתהות איזו ברכה הייתה יכולה לצאת אילו שחקן, במאי ותסריטאי מוכשר ומוערך כמוהו היה עומד בראש בית ספר לקולנוע מהסוג של 'מעלה' ומעמיד דור של יוצרים חדורי אמונה.
לגבי זוהר עצמו, נדמה לי שבעת שחזר בתשובה לפני למעלה מארבעים שנה האופציה הזאת לא באמת הייתה קיימת בתודעה. בעלי התשובה של אותם ימים, בפרט אלו שחזרו בתשובה בהשפעה חרדית־ליטאית, לא הכירו אפשרות אחרת מלבד להיטמע בעולם החרדי ולאמץ את כל אורחותיו. ניתוק הקשר עם עברם נתפס אז כאופציה היחידה הנכונה לחוזרים בתשובה, במיוחד כשמדובר באומנים שבאו מעולמה היצרי של הבוהמה התרבותית.
בהמשך קם דור חדש של אומנים חוזרים בתשובה, שהמשיכו לעסוק באומנותם. חלקם לא עזבו אותה מעולם, וחלקם חזרו אליה אחרי כמה שנים של התמקדות בלימוד תורה, בעבודת ה' ובעיצוב אישיותם כבעלי תשובה.
האומנים האלה העשירו את התרבות הישראלית והטמיעו בתוכה מסרים וערכים מעולם התורה, היהדות והתשובה. היבול שיצא מהם כולל כמה סרטי קולנוע טובים כמו 'האושפיזין' של שולי רנד ושני סרטיה התמימים ומלאי האמונה של רמה בורשטיין־שי (להבדיל מסדרת הטלוויזיה הנוכחית שלה, 'ריקוד האש', שהמסר שלה הרבה יותר מסובך ומורכב). בעיקר יצאה מהם מוזיקה יהודית איכותית שכבשה מקום מכובד ברפרטואר המוזיקלי שמיוצר ומושמע כאן.
ואחרי הכול, אתה מתבונן באותם אומנים חוזרים בתשובה שנותרו בעולם האומנות ורואה שלא מעטים מהם שילמו מחיר רוחני כבד על שמירת הקשר עם עברם. חלקם לא החזיקו מעמד בעולם התשובה וחזרו, מי יותר ומי פחות, לעולמם הקודם. אחרים שילמו מחיר של פירוק המשפחה, או סתם לא הצליחו להחזיק בפריון יצירתי לאורך זמן. מעטים אלה שהצליחו גם להיות בעלי תשובה יציבים ושמחים בעולמם, גם לשמור על יציבות אישית ומשפחתית וגם להמשיך ביצירה אומנותית איכותית ומצליחה. למרבה הצער, טרם נמצאה נוסחה בדוקה ומנצחת לכך.
נראה שיש מקום לשתי הדרכים. אומנות יהודית היא דבר נצרך, ולבעלי תשובה יש יכולת מיוחדת לתרום לה ולפתח אותה. אבל צריכה להיות לגיטימציה מלאה למי שבוחר לשקוע כולו בעולמה של תורה, ולא להמשיך לבטא את כישרונו האמנותי תוך שמירה על קשר עם עולם התרבות החילוני. לאורי זוהר עצמו ככל הנראה לא הייתה דילמה. ספק אם האופציה להישאר קולנוען ואיש טלוויזיה מוביל גם כבעל תשובה עמדה בכלל לנגד עיניו. אבל גם היום, כשיש דוגמאות למי שעשו והצליחו, דרכו של הרב אורי זוהר להישאר בעולם הקודש היא נכונה ולגיטימית לא פחות.
שוויון בלי הנחות
לראשונה מאז בג"ץ אליס מילר והמהלכים שנעשו בעקבותיו לשילוב חיילות בתפקידים קרביים בשם ערך השוויון, נראה שאולי הפעם מתכוונים בצה"ל לעמוד על כך שהשוויון יהיה אמיתי. בלי הנחות, בלי זכויות יתר ובלי אפליה מתקנת.
ביחידות הלוחמות שאליהן התקבלו חיילות עד היום, הן זכו להקלות לעומת החיילים בביצועים הפיזיים שנדרשו מהן. המפורסמת שבהקלות הייתה הצבת ספסל שנועד לסייע לחיילות לדלג מעל למכשול הקיר, במסלול המכשולים המכונה בוחן מסלול. גם בביצועים אחרים כמו ריצת שלושת אלפים מטר או עליות מתח, לוחמות נדרשו להישגים פחותים משמעותית מאלה של החיילים, חבריהן ליחידה.
צריך לשמור על חשדנות זהירה לאור שלל הבטחות העבר שהופרו, אבל נראה לכאורה שהפעם מתכוונים בצה"ל לדאוג שמה שקורה כבר שנים בקורס טיס, בגדודי החי"ר הקל המעורבים ובפיילוט הטנקיסטיות, לא יקרה גם ביחידת החילוץ 669 ובחטיבות החי"ר. חיילות שירצו להיקלט ביחידות מובחרות, בגולני ובגבעתי יידרשו להוכיח שהן מסוגלות לאותם ביצועים ממש כמו החיילים. אם שוויון, אז שוויון באמת.
במסגרת הדרישות לביצועים שווים יוטלו מגבלות פיזיות מקדימות שרק חיילות שעומדות בהן יוכלו להתמיין ליחידות המסתערות. כך למשל, ליחידה 669 יוכלו להתמיין רק חיילות שיעמדו ברף המינימום של גובה 1.66 מטר ומשקל 78 קילוגרם. הדרישה הזאת נראתה לי תחילה מוגזמת. אני לא יודע מה גובהו המדויק של נפתלי בנט, אבל די ברור לי שהוא לא שקל 78 קילוגרם בעת ששירת בסיירת מטכ"ל. בדיקה נוספת הובילה למסקנה שאכן, השוני במבנה הגוף ובצפיפות העצם הביא את רופאי צה"ל למסקנה שיש לחייב חיילות ברף משקל גבוה יותר, כדי שיוכלו להגיע לביצועים דומים לאלה של החיילים בלי שסיכוייהן להיפצע ולהינזק יהיו גבוהים.
כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, אם בצה"ל באמת יעמדו על כך שהחיילות המתמיינות ליחידות הלוחמות יידרשו לאותם ביצועים כמו החיילים, זו תהיה תרומה משמעותית לצמצום הנזק, שכן מספר החיילות שיעמדו בדרישות יהיה מזערי. אחרי הכול, לא במקרה איננו שומעים טענות להדרה בתחרויות הספורט, למרות שבכולן נשים מתחרות מול נשים ולא מול גברים, כדי שגם הן יוכלו לזכות בניצחונות ומדליות. גם לאחר שהוכח שנשים אינן נחותות מגברים בהמון תחומים באזרחות ובצבא, ובחלקם הן אף עולות עליהם - עדיין בכל הקשור לסחיבת משקלים, סיבולת ומאמץ מתמשך, מעטות הנשים שיכולות להשתוות לחיילי היחידות המסתערות והמובחרות. התוצאה תהיה שבאותן יחידות יהיו רק חיילות בודדות, והן לא באמת ייהפכו ליחידות מעורבות כמו קרקל או גדודי חיל התותחנים, שישיבות ההסדר נאלצו להוציא מהן את תלמידיהן.
ועדיין מדובר בבזבוז משאבים משווע של השקעה רבה בהכשרת מספר לוחמות זעום. ועדיין מדובר בהסתבכות של צה"ל עם יישום של אג'נדה פמיניסטית, במקום לעסוק בתפקיד העיקרי המוטל עליו – ניצחון האויב ושמירה על ביטחון המדינה. ועדיין קיימת הסכנה של הסתבכות חיילים וחיילות בקשרים רומנטיים, שעלולה לפגוע בלכידות היחידה ובהתמקדות במטרותיה המבצעיות. ועדיין יש כאן פגיעה נוספת בחיילים הדתיים, המהווים נתח משמעותי ביותר ביחידות הלוחמות, שנקלעים שלא בטובתם לסביבה מקצועית וחברתית שאינה הולמת את ערכי הצניעות והלכותיהם.
יש לקוות שבעתיד אפשר יהיה לפקוח את עיני קברניטי צה"ל, לחלץ את תודעתם משבי האג'נדה הפמיניסטית הרדיקלית שרודה בהם ולהסיר את אימת שופטי ושופטות בג"ץ שלקחו את ההכרעה לידיהם. יש לקוות שבעתיד יבינו הפמיניסטיות עצמן שהן מביאות תועלת מפוקפקת מאוד לנשים הצעירות המוסללות על ידן למקומות ולתפקידים שהם גם מסוכנים וגם לא טבעיים להן. עד שנזכה לכך, חובה לפקוח עיניים ולהשגיח שלא תהיה שום שחיקה ברף הדרישות השוויוניות שהוצב כתנאי לקליטת החיילות. סכנת השחיקה קיימת, כי צה"ל הוכיח יכולת עמידה רכרוכית למדי מול הלחץ של ארגוני הנשים.
אז אם הפמיניסטיות דורשות שוויון, שיהיה שוויון אמיתי. ושיגידו תודה שלא דורשים מהלוחמות להסתפר קצוץ, כפי שהלוחמים נדרשים לכך בשם ערכי המשמעת והקרביות.
רגע, בעצם למה לא?
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***