מערכת החינוך נכנסה לסחרור הנובע מבעיה מערכתית אמיתית - כותרות העיתונים מספרות כי ישנו מחסור חמור במורים וגננות, כי השחיקה מחד והמעמד המעורער של המקצוע והיקף ההכנסה מרתיע את הצעירות והצעירים להיכנס לעולם ההוראה, ההורים מרגישים את הלחץ ונראה שמי שהולך להיפגע הכי קשה מהפלונטר הזה אלו הם התלמידות והתלמידים.
ככל שמחריף המשבר אני תוהה יותר ויותר מי יהיה מספיק נחוש לעשות את הדרוש כדי לפתור בעיית יסוד במערכת החינוך ולאפשר מצד אחד לתלמידי ישראל לרכוש השכלה איכותית ככל הניתן ולוודא שהתלמידים יוצאים ממערכת החינוך מצוידים בכישורים הרלוונטיים למאה ה-21, ומנגד לשקם את מעמד המורה ולדאוג לכך שלהיות מורה בישראל יהיה מקור לגאווה, וכן גם למקור של ביטחון כלכלי עבור המורים.
היום נדיר למצוא מישהו שלא מכיר בחשיבותה של מערכת החינוך, ובעובדה שהיא אחראית לספק בוגרים בעלי מיומנויות וכישורים, לצד ערכים ומוטיבציה ובצורך להפוך אותה לקטר של מוביליות חברתית, כך שמקום המגורים לא יהיה המנבא המרכזי להישגי התלמידות והתלמידים ולשאיפות העתידיות שלהם לחיים ולהשתלבות בשוק העבודה המתפתח. טיבו של עקרון זה תלוי באיכות ובדרכי ההוראה וכמובן באיכות האנושית והערכית של המורים והמורות בישראל.
מתוך מאבקם של המורות והמורים הנמצאים זה זמן מה במערכת, ניתן להבין את החסמים והכשלים הפנימיים הקיימים במערכת החינוך. מדובר באותם הכשלים בדיוק, אשר מונעים מדור חדש של מורות ומורים המעוניינים להשתלב במקצוע ההוראה. כתוצאה מהצטברות של הסכמי שכר שנחתמו לפני שנים, נוצר מקצוע שהוא אינו תחרותי מספיק, והבעיה היותר חמורה לטעמי היא שהוא לא מעודד מצוינות, או במלים אחרות המצוינות נמצאת במערכת למרות שיטת התגמול ולא בזכותה...
קיים קושי אינהרנטי לאתר את המורים הכי טובים ולהביא אותם למערכת בשעה שהתחרות על כוח אדם איכותי גואה, ובעיקר הודות להייטק שמצרף לשורותיו טאלנטים מכל תחום.
אם ניקח לדוגמה את המורות והמורים מהתחום המדעי-טכנולוגי, הללו יוכלו להיות מתוגמלים באופן משמעותי הרבה יותר טוב בשוק הפרטי מהמשכורת שירוויחו במערכת החינוך. מעבר לכך, כל המומחים מצביעים על כך שטיפול בנושא ההוראה צריך להיות כירורגי, והוא צריך להתחיל במורים הצעירים. יש לקדם מצב של הוגנות ותחרותיות, אל מול האפשרויות וההזדמנויות שלהם לתעסוקה מחוץ למערכת החינוך.
מדינת ישראל נטלה על עצמה יעד לאומי להגדיל את כמות עובדי ההייטק, המחקרים מראים שהמקצועות אשר מנבאים כניסה להייטק הם, מתמטיקה, פיסיקה, מדעי המחשב ואנגלית. בכל אחד מהמקצועות הללו יש אתגר של הבאת דור צעיר של מורים איכותיים אל מול אפשרויות התעסוקה שלהם בתעשיית ההי טק וכנראה שגם במקצועות אחרים.
לכן נדרש פה מיזם לאומי שישים את מקצוע ההוראה במקום מרכזי, יכלול הכרה והוקרה, לצד תגמול והשקעה מיוחדת שתינתן למורים בדגש על מורים צעירים ומורות צעירות. אחרת נמצא את עצמנו במצב שדור שלם של מורים פוטנציאלים כלל לא נכנס למערכת החינוך ולא תהיה לו גם שום כוונה לשוב אליה בעתיד.
אם למדנו משהו מטעויות העבר, הדגש הפעם צריך להיות א' הצבת יעד כמותי של מורים נכנסים כיעד לאומי של הממשלה, וב' לרכז מאמצים במתן תמריצים מגוונים, ולא רק חומריים, אך בהחלט גם תמריץ זה חשוב ביותר, למורות ולמורים לאורך כל מעגל החיים המקצועיים שלהם באופן שיקדם מסירות ומצוינות. כך שהדור הצעיר ירצה לבחור במסלול ההוראה כמסלול לחיים, וזה לא דבר מובן מאליו.
למקצוע ההוראה צריכה להתלוות תחושת שליחות ואחריות, אבל זה לא יקרה אם לא יהיה תגמול הולם. אם אכן מדובר במקצוע אסטרטגי עבור המדינה, צריך להיות לזה גם ביטוי בשכר, אחרת אנחנו נרמה את עצמנו ולא נשנה את המצב שרק ילך ויחמיר. ובל נשכח את ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שהמורים נדרשים להתאים את עצמם אליה ולהסתגל לשינויים התכופים. זו תקופה מאתגרת להיות מורה, וגם עבור מערכת החינוך המצב כמובן כלל לא פשוט, המערכת נדרשת להתאים את עצמה כל העת, בזמן שיש עליה משימות כבדות ולאומיות, והיא צריכה לעשות את כל ההתאמות תוך כדי תנועה.
אם לא נעשה את השינויים וההתאמות הנדרשות, למדינה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד ביעדים של עצמה , וזה יבוא לידי ביטוי בכל המערכות, כולל ביחידות הטכנולוגיות בצבא, אשר נהנות מההון האנושי שמספקת מערכת החינוך. גדלה פה תעשייה מפוארת, אך גם פערים וצרכים שונים, וישראל הקטנה נמצאת בתחרות עזה ומתמדת מול מדינות אחרות.
למורות ולמורים יש תפקיד מרכזי, לוודא שלא עוקפים אותנו בסיבוב וכעת הזמן לחזק את החולייה החשובה במערכת, לא כל צד ותוכניותיו, כל צד וסיסמאותיו, אלא שיח משותף וגיבוש של תכנית לאומית שתאומץ על ידי האוצר, משרד החינוך וארגוני המורים. הרווח יהיה תחילה של ילדי ישראל ובטווח הארוך של הכלכלה והחברה כולה.
שלמה דושי הוא מנכ"ל ארגון שיתופים