משיחת נפש עם ראש ישיבה חשוב על הוויכוח הנוקב בדבר מקומם של בני ישיבות ביחידות לוחמות, מול שילוב של נשים לוחמות, עולה תמונת מצב קשה:
מצד אחד, צה"ל מודד ומודה בפירוש, במסמך מפורט ומדויק שהוגש לבית המשפט העליון, שמספר הנשים המתאימות לתפקידי לחימה הוא קטן מאד, בגלל ההבדלים העצומים בין גוף האשה לגוף הגבר, כפי שיודעים כמובן כל ילדה וילד, וכל ספורטאי וספורטאית, והאוהדים.
מצד שני, צה"ל עושה מאמץ עצום לרצות את הלוחמות הרדיקליות ואת האוהדות באמצעות בג"ץ – לכן, שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי מובילים במתואם ניסוי מרחיק לכת במערך הלוחם בצה"ל למען שילובן המרבי של נשים לוחמות, במספרים קטנים ובמחיר גבוה – בכל העולם יודעים, שנשים בתפקידי לחימה נפגעות בגופן פי 3 מגברים בממוצע.
אבל לניסוי זה יש גם מחיר נוסף, ברור וכואב של דחיקת בני ישיבות הסדר ולוחמים המקפידים על כללי ההלכה, מיחידות אלו, ודווקא כאן מחאות ראשי הישיבות לא הועילו במאומה. הצעות פשרה מרחיקות לכת (מבחינתם) שהגישו, נדחו ביחס מעליב, עד שהבינו שהכרעות בעלות משמעות היסטורית על המערך הקרבי של צה"ל מתקבלות כעת בלעדיהם, ואף ביטלו פגישה חשובה עם הרמטכ"ל.
אמרתי לראש הישיבה את דעתי המתגבשת כבר שנים רבות, ולפיה, היחס הזה לא קשור כלל לשאלת הנשים ומקומן במערך הקרבי:
לצערי העמוק, בפיקוד העליון בצה"ל ואצל ראשי מערכת הביטחון שורר חשש עמוק מפני מפקדים 'דתיים מידי', ומפני השפעתם של ראשי ישיבות ומכינות על דרכו של צה"ל ומערכת הביטחון – כבר לפני שנים רבות שמעתי ממפקדים שאינם דתיים, שיש יותר מידי 'דוסים' בקורסי הקצינים, במיוחד הקרביים, וכי צעירים שאינם דתיים כבר מחפשים את דרכם ליחידות מודיעין ולמסלולים אחרים.
במבצע 'צוק איתן' שמענו כולנו את הזעזוע בפיקוד העליון של צה"ל מפקודת יום של קצין בכיר וידוע בעל השקפת עולם אמונית, שהכניס את קריאת 'שמע ישראל' לפקודת יום מפורסמת!
למרות כל הישגיו, עוכב קידומו בצה"ל במשך כמה שנים!
ממש לאחרונה ננזף קצין קרבי אחר, שאמר באֵלון מורֶה כי "צה"ל והמתיישבים" עומדים כאחד במערכה הביטחונית – אילו היה קצין קרבי בעל רקע 'חילוני' עומד ביישוב בערבה, או בגליל, ואומר את אותו משפט, היו משבחים אותו בכל מקום, גם בתקשורת וגם בצה"ל!
דוד בן גוריון, הוא אשר עיצב את צה"ל כ'כור היתוך' ישראלי, בו המוני צעירים דתיים הפכו לישראלים חילוניים אבל מלאים רוח גאווה במורשת התנ"ך – הוא גם יכול היה לומר בכנסת, בהגשת חוק השבות (בין השאר):
"מדינת ישראל איננה מדינה חדשה לחופו המזרחי של הים התיכון – היא מדינתם של רבי עקיבא ובר כוכבא, שקמה מחדש 1813 שנה אחרי שחרבה בביתר"! אילו נשמעו דברים כאלה כיום מפי מפקד בצה"ל או ממנהיג בעל רקע תורני-אמוני, היה מתחולל זעזוע בתקשורת הישראלית, בגלל החרדה מהשתלטות 'הדוסים והמתנחלים'!
הסופר עמוס עוז סיפר לי בזמנו בעת ביקורו בעפרה על הפסוק המקראי שראה על שולחנו של דוד בן גוריון בלשכת שר הביטחון בתל-אביב:
"מעט מעט אגרשנו (=את אויביך) מפניך עד אשר תִפרֶה ונָחַלתָ את הארץ; ושַתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר..." (שמות כ"ג, ל-לא) –
מנהיג תורני-לאומי שידבר כך כיום יחולל זעם ציבורי נוקב, ומפקד בכיר בצה"ל שיצטט פסוקים כאלה יוזמן מיד לבירור נוקב, ואולי גם יודח מתפקידו.
האם אפשר להתפלא על ריבוי יחסי של קצינים עם רקע תורני-אמוני בדרגות הביניים במיוחד מאז התחזקות המכינות התורניות (בהובלת המכינה בעלי!), לבין מיעוט נוכחותם והשפעתם בפיקוד הבכיר של צה"ל?
את מסקנתי העצובה והברורה אמרתי לידידי ראש הישיבה: כל עוד יחששו מהשפעה תורנית-אמונית על דרכו של צה"ל, וכל עוד יחסמו בדרכים שונות מפקדים שיש בהם רוח כזאת, לא יהיה דיון ענייני ורציני גם בשאלות השילוב של נשים לוחמות, כי משתמשים בהן למטרה אחרת, שאותי מזעזעת!
שאלתי את ראש הישיבה אם הוא רואה דרך להרגיע את ראשי צה"ל ומערכת הביטחון מפני 'השתלטות הדוסים והמתנחלים' כביכול?
הוא ענה: אם זה נכון, הוא איננו רואה שום דרך להרגיע –
אמרתי לו: תקשיב לשירים ששרים בהתלהבות בכמה מכינות, ואולי תבין שגם מצידנו נושבת רוח המחזקת את החששות של ראשי מערכת הביטחון! מטרתנו צריכה להיות להשתלב בצה"ל, ולא להשתלט עליו חלילה! רק אז יוכלו ראשי ישיבות ומכינות לדבר ברצינות עם ראשי מערכת הביטחון על פתרונות שפויים.
אכן, שילוב רוחבי של נשים לוחמות ביחידות המערך הקרבי במספרים קטנים, ודחיקת לוחמים מבני הישיבות לפינות, יגרמו נזקים ברורים לצה"ל ולחברה הישראלית לטווח ארוך.
המחירים ברורים וגבוהים מאד, אבל החרדות מפני הלוחמות הרדיקליות מחד, ומפני השתלטות 'הדוסים' מאידך, הן שעומדות מאחורי הצעדים הללו! את החרדות האלה מוכרחים להרגיע באמת וביושר מכל הצדדים, מפני שהן בעצמן מזיקות מאד לצה"ל ולחברה הישראלית.