רובנו כבר נולדנו למערכת חינוך שמורכבת משלושה שלבים: יסודי, חטיבת ביניים ותיכון, אך המבוגרים שבינינו זוכרים שזה לא תמיד היה כך. בקום המדינה, מערכת החינוך הייתה בנויה ממבנה דו-שלבי, הכולל בתי ספר יסודיים שמונה-שנתיים ולאחריהם בתי ספר על-יסודיים.
מה שהוביל לשינוי מבנה המערכת היו החששות מהתמשכות השסע העדתי והמעמדי, שכן בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה היו ההישגים הלימודיים הממוצעים של יוצאי אסיה-אפריקה היו נמוכים בהרבה מאלו של יוצאי אירופה-אמריקה (וילידי ישראל).
וכך, בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים, מערכת החינוך הישראלית ביצעה את הרפורמה הגדולה בתולדותיה: הקמת חטיבות הביניים – מעבר למבנה התלת-שלבי אותו אנו מכירים כיום של בתי ספר יסודיים שש-שנתיים, חטיבות ביניים בכיתות ז'–ט' וחטיבות עליונות (תיכונים).
במסגרת הרפורמה נקלטו בחטיבות יותר מורים אקדמיים וחלו תמורות בפדגוגיה. הקמת חטיבות הביניים השתלבה עם העלאת מספר שנות לימודי החובה מ-8 (עד כיתה ח') ל-10 (עד כיתה י') באותה תקופה.
הקמת חטיבות ביניים הניזונות מבתי ספר מכמה שכונות, שתלמידיהם בעלי מאפיינים חברתיים-כלכליים מגוונים (חטיבות על-אזוריות אינטגרטיביות), צפויה הייתה להערכת הוגי הרפורמה לשפר את ההישגים הלימודיים של התלמידים, ובפרט של אלו מרקע חברתי-כלכלי חלש, רובם יוצאי אסיה-אפריקה: להעלות את סיכוייהם להגיע לתיכון ולמסלולים יוקרתיים ולהשיג תעודת בגרות.
אבל, במחקר שנערך על ידי נעם זוסמן, נדב צבי, תמר רמות-ניסקה ויונתן שן – כולם מחטיבת המחקר בבנק ישראל – התגלו תוצאות מעניינות.
המחקר בחן את ההשפעות של הקמת חטיבות הביניים על מי שהיו תלמידי החינוך העברי בגיל כיתה ז' בעשור הראשון ליישום הרפורמה, ובחן כיצד הדבר השפיע עליהן בהמשך מבחינת רכישת השכלה, התעסוקה והשכר, ההכנסה המשפחתית, דפוסי הנישואים והילודה, רמת הדתיות ועוד.
החוקרים מצאוכי הקמת חטיבות הביניים לא תרמה לניידות החברתית-כלכלית. למשל, תלמידים שהייתה חטיבת ביניים זמינה במקום מגוריהם רכשו השכלה והשתלבו בשוק העבודה באותה מידה כמו תלמידים שהתחנכו במקומות ללא חטיבה זמינה.
כך היה גם בעניין דפוסי הנישואים (לרבות נישואים בין-עדתיים) והילודה ורמת הדתיות; ממצאים אלו תקפים גם בקרב תלמידים שהשכלת אמם נמוכה (משתנה המעיד על רקע חלש). כפועל יוצא גם לא נמצאו הבדלים בהישגים של ילדיהם בבית הספר.
החוקרים אמנם נזהרים מלנסח מסקנה חד משמעית, ומייחסים את התוצאות, בין השאר, לאינטגרציה המצומצמת שהרפורמה יצרה, אך סימן השאלה שהם משאירים מעורר תהיות על מערך חטיבות הביניים שכיום שיעור הלומדים בהן בחינוך העברי הלא-חרדי קרוב ל-90% וכנראה עוד יעורר לא מעט גלים במערכת החינוך.