לא בכל יום נפגשים בבית המשפט שני ראשי ממשלה לשעבר בתפקידי התובע והנתבע.
לו ניחן כל אחד מהם בשיקול דעת, יכולים היו למנוע זה מזה את הביזיון ההדדי אבל נראה שאיש מהם לא הצטייד בתכונות הנדרשות.
זה קרה משום שנתניהו החליט לתבוע את אולמרט לאחר שזה ניסה לייחס לו ולמשפחתו מחלת נפש.
בכתב ההגנה שלו לא סיפק אולמרט בדל של הוכחה לקביעתו הגורפת. שני הצדדים סירבו להגיע לפשרה.
כדור השלג שהתגלגל אתמול באולם בית המשפט סיפק בעיקר מבוכה אחת גדולה. לא היה בו דבר וחצי דבר הנוגע לעצם המשפט שעל פניו לא יוכל להסתיים בנצחונו של אולמרט.
אבל עם כל הכבוד לנצחון המשפטי, על הדרך נחשפו העיתונאים שנכחו באולם, ובאמצעותם המון העם, להעלאתם באוב של כל אותם תיאורי צבע על הדרך שבה נערכו דיונים לקראת קבלת החלטות כאלו ואחרות בבלפור בעידן נתניהו.
לא ברור מה חשב לעצמו נתניהו כשהחליט לדבוק בתביעה. אולי דימה בנפשו כי בכך ישים קץ, אחת ולתמיד, לדיבורים מתחום הנפש הנוגעים לו ולסביבתו הקרובה. נתניהו סבר כי אם המשפט יסתיים בנצחונו ובדמי פיצויים מאויבו המר, יגרור הדבר חשש מצד כל מי שישקול להתיר לעצמו לשוב אל הטרמינולוגיה הזו כלפיו.
אבל גם אם זה מה שיקרה, הצר לא שווה בנזק. במו ידיו שפך נתניהו את הדיו של הדיווחים הרבים שיפרנסו בחדווה את עמודי העיתונים בימים הבאים ובהם תהיינה ידו ותדמיתו על התחתונה. פיסות של רכילות שעד כה מוטלות היו בספק הפכו אתמול לחלק אינטגרלי מפרוטוקולים של עדויות רשמיות בבית המשפט.
העדויות הללו לא מחמיאות לו בלשון המעטה. רק מי שאצה לו הדרך לשלם נקם בלי לחשוב על ההשלכות יזמין לעצמו פומבי של תיאורי דברים כאלו.
ניר חפץ, שכבר עשה דוקטורט מהתמסרות לתזה הרודפת את נתניהו, בכל הֶסדר או פורמט שרק עולה על הפרק, עמד על הדוכן וגולל עדות גרוטסקית על המעורבות האמוציונלית של בני משפחת נתניהו בניהול ענייני המדינה.
בעדותו השליך אבנים ובליסטראות אל הבור שממנו שתה שנים לא מעטות והוכיח עד כמה יכולה בוגדנות אישית להגיע רחוק, אך בד בבד שמט את לסתות הקהל שלא בהכרח היה מודע לפרטים ולפרטי הפרטים.
החרה־החזיק אחריו עוזי ארד, עוד אחד בשורת הנפגעים שהותיר נתניהו על אם הדרך, שתיאר בצבעים קודרים הכנות למפגשים מדיניים שלדבריו כמעט הסתיימו באסון.
מישהו יכול היה להזכיר לו שבישראל מכהן עדיין ראש ממשלה שהנשיא האמריקני הנוכחי לא הסכים לדבר עמו במשך חצי שנה.
אבל אולי הפרט הזה מכביד מדי על אדם לא צעיר שקשה לצפות ממנו כי יתעדכן גם בנעשה בשנה האחרונה. קל יותר לאנשים בגילו להפליג לאחור ואולי לזרות כמות עודפת של מלח ופלפל וחומר התפחה להעצמת הדרמה.
אומרים שההבדל בין אדם חכם לנבון הוא שהראשון יודע איך להיחלץ מבעיה והשני כלל לא נכנס לתוכה, ואילו הטיפש, לעומת שניהם, נכנס לבעיה וכלל לא יודע איך לצאת ממנה בשלום.
לא נעים לגלות כי בישראל כיהנו שני ראשי ממשלה שנכנסו ביודעין ביממה האחרונה ובמה שקדם לה לקטגוריה השלישית והלא מחמיאה: נתניהו שהנצחנות גברה בעיניו על התועלתיות. ואולמרט, שבשם השנאה התהומית, תאוות ההכפשה גברה אצלו על הכדאיות.
הכותב הוא עורך עיתון 'המבשר'