לקחתי על עצמי במאמר זה לנתח את אופיו ואישיותו של אהרן ברק השופט בדימוס, ומתוך כך לבוא לידי כמה מסקנות מפליגות אודות מצבה של מערכת המשפט במדינתנו היחידה, ומצבה של ישראל בכלל.
רבות נכתב וגם נאמר באודיו ובוידיאו על השופט בדימוס אהרן ברק. ראו ביוטיוב ראיונות והרצאות מאת פרופ' דניאל פרידמן, פרופ' אברהם דיסקין, פרופ' טליה איינהורן, פרופ' חיים שיין, 'מפלגת בג"צ' ספרו של חה"כ עו"ד שמחה רוטמן ועוד. שם ימצא המעיין תיאור שיטתי מלומד ובהיר בו מתבררות התוצאות הקשות של המדיניות המשפטית שהכתיב ברק ופעל ללא לאות להגשמתה.
מדובר בנזקים כבדים לביטחון המדינה, לכלכלתה, לזהוּתה היהודית, ולשכל הישר. מדובר גם במחיר ששולם בדמם של אזרחיה 'דמם' תרתי משמע, בסירוס סמכויותיה ותפקודה של המערכת הנבחרת המחוקקת והמבצעת, הקשורה בידה האחת בכבלי בג"ץ.
אולם, אפשר שיאמר אדם "אהרן ברק המבריק, פשוט סבור אחרת, ולתפיסתו הרחבה והמעמיקה הנזקים הנזכרים אינם כה גדולים, או שעל פי עמדתו הערכים אותם הוא משרת וממליץ להעדיפם [כגון זכויות אדם, כבוד האדם וחירותו] , ראויים הם לתת עבורם את הנזק והמחיר הכואב". ואזרח מן השורה עשוי אף להרהר בינו לעצמו "יתכן וברק חריף ומעמיק ומלומד כה דגול, ידען מפליא הרואה למרחקים, עד לכדי שחכמתו מכריעה את הכף כנגד גמדי השכל בתורת המשפט והמדיניות, וכל המלומדים כאיִן נגדו".
כלפי הרהורים נאיביים מסוג זה מיקדתי את מאמרי הנוכחי, מאמר המציב זרקור מול אישיותו והלך רוחו של אהרן ברק. לא במוחו ה'גדול' של האיש נעסוק אלא בלב הקטן והערמומי המפעיל את המכונה המשפטית המסועפת. אכן מילים קשות ומצערות, על כן ניגש לדגימות והדגמות של מספר הוכחות:
א.
ב'העליונים' ספרה של נעמי לויצקי 2017. מתואר ברק כמי שבעקביות שוב ושוב לאורך ימים ושנים "צעד אחר צעד ביקש לעצב את בית המשפט בצלמו כדמותו"(עמ' 382). [ ברק לקח סמכות לעצמו לקבוע לא פעם את בחירת ההרכב ובכך להביא לפסיקה הנראית לו, אף שאינו חלק מההרכב. מלבד זאת מפעיל לחצים חזקים ומפותלים על ההרכב הקיים למען תתקבל ההכרעה ה'נכונה' ].
* כחלק מתוכניתו לכיבוש בית המחוקקים הוא מתחנף לפוליטיקאים (עמ' 341 והלאה). ברק "שותף מלא ומהותי ביותר לא רק בפסיקות אלא שותף בחקיקה עצמה". (עמ' 385).
* פרופ' דניאל פרידמן סיפר, שבאמצעות הערת אגב תמימה הכלולה בנוסח פסק דין, יוצר ברק פצצת זמן משפטית שהקורא מרגיש בה כאשר כבר מאוחר. כך מתמרן ברק את המערכת הפוליטית בשקט ובבטחה. ההערה אכן תמימה - ברק כלל וכלל לא.
* ברק בחש במערכת הפוליטית על ידי שפיתח יחסים אישיים עם פוליטיקאים תוך השקעת זמן ואנרגיה וירידה לפרטי פרטים, עד שמיכאל איתן נאלץ להחזירו למקומו הטבעי ( עמ' 355).
* בימים כאשר המערכת הפוליטית הייתה כמרקחה, משום שבראשית שנת 92 פרשו מממשלת שמיר 'צומת' 'התחייה' ו'מולדת', והחכי"ם והשרים הכינו עצמם בקדחתנות לבחירות הבאות שתערכנה ב 13.7.92. כאן בנקודת הבלבול והחולשה של נבחרי העם, זיהה ברק הזדמנות פז, ופעל להעלאת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו להצבעה בכנסת.
החוק המהפכני עבר, ביום 17.3.92, בעד 31 נגד 21, ומוכר לרבים הפולמוס בענין הצבעה זו. עכ"פ מי שנפשו ישרה ונקיה מבין היטב שאילו סברו חה"כ שמהפכה שלטונית רבתי מתרחשת כאן, לא היו מפקירים את הזירה ביד פחות ממחצית הח"כים. מדובר אפוא במניפולציה אהרן-ברקית קלאסית: זיהוי חולשה אצל ה'יריב', ושימוש בדרכי הטעיה ועמימוּת הניסוח. כך דרס ברק את כבוד העם וחירותו. מהלך מבריק בהיבט הדרמה והבימוי, אך מכוער מן הבחינה המוסרית והדימוי.
ב.
בתוכנית: 'חסר תקדים' ביוטיוב משוחחת עו"ד אורנה לין עם אהרן ברק אודות אקטיביזם שיפוטי. ברק חומק משאלותיה בשיטתיות בסגנון מיתמם, בתשובות פרוֶוה כלליות וגם בהעוויוֹת של הקוזק הניזק. התביישתי ממש מחוסר היושרה שבדבריו ומאשלייתו המוזרה שהמאזינים והצופים אינם ערים לכך.
* "בישיבה הראשונה לא הצליח ברק להעביר את מינויה של ביניש ונפגע עד עמקי נשמתו. הנה הוא נשיא חדש, ובמבחן הראשון מול עמיתיו הוא נוחל מפלה. כה נסער היה, שהשופטים פשוט ריחמו עליו ובישיבה הבאה, בתמורה למינויו של יעקב טירקל לצידה, הסכימו השופטים לקבל את ביניש בקהלם" (עמ' 79). ממה נפשך, אם נעלב באמת אזי הוא ילדותי ואם במניפולציה עסקינן הרי זה גרוע עוד יותר.
* "שמגר היה איש של בית המשפט נטו, שכל כולו נתון לתפקידו לנשיא בית המשפט העליון...ברק לעומתו... העדיף לרקד בין בית המשפט, האקדמיה והזירה הבינלאומית...וכבר היו משפטנים חשובים שהכתירו אותו בתואר: השופט הטוב בעולם"(עמ' 386).
לקטתי כאן גרגירים ובראשי תיבות, מתוך עשרות ומאות מעשים ואירועים בהם פעל ברק לאורך עשרים שנה ויותר. קראתי בכתביו ולמדתי כל מה שנמצא ביוטיוב מהרצאותיו וראיונות שנערכו עימו. על בסיס נתונים אלה ובתוקף ניסיוני כפסיכותרפיסט, הריני להעלות קווים לאישיותו המצטיירת בעיני. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עימו ולא שמעתי את גרסתו, כך שתאור אישיותו להלן אינה בגדר אבחנה מוצקת. אולם לעניות דעתי, מי שסבור אחרת - נטל ההוכחה עליו.
ג.
מדובר באיש אשר המניפולטיביוּת מפלשת את התנהלותו. הוא משתמש בכישרונותיו כדי לתמרן את האנשים והאישים עליהם מבקש להשפיע. ברק עסוק למעלה מראשו בהטעיית הזולת, הן בדיבור הן בכתיבה הן במחווה, לגרום לאחרים לפרשו שלא כפי כוונתו האמיתית, ועל ידי כך לשכנעם לסבור או לבצע או לומר או להכריע או לחוקק דבר מה. על כן אני מעדיף לאפיין את הגותו המקורית לא כמורשת ברק אלא כ'רשת' ברק. הוא מחליף דמויות בזריזות מפליאה; מחד מתנהל כאיש חזק, בר כוח אדיר ומאיים, ומאידך כאדם רך, אציל ועדין, מגמגם נבוך ופגיע, וכמעט תמיד יוצאות מילותיו בנינוחות ובלא הרמת קול. החלפת הדמויות משמשת מקל וגזר לחילופין, ומנוף להשגת יעדיו.
יעדיו אף לוּ היו טובים ונעלים, הושגו עכ"פ באמצעות אלפי סיבֵי מניפולציה במשך כ 20 שנה בתפקידיו הרשמיים וגם לאחר מכן. מדובר בנמר פוליטי-משפטי המתקדם בשקט ובסבלנות ברזל בת שנים, עד לרגע הזינוק והחניקה. כאשר אדם מורח ומטעה אלפי פעמים ולאורך ימים רבים, ורואה את הזולת ככלי להגשמת תפיסותיו שלו (של ברק) , ומתנהל מתוך העמדת פנים כרונית, אופיו נעשה מושחת עד יסוד אף אם קודם לכן היה לבן כיונה צחורה.
לא זו בלבד. כיצד ניתן להצדיק כמות כה מסיבית של הונאות והטעיות מול כל כך הרבה אנשים, ומול ציבור ענק, בתקופה כה מתמשכת? ב-2002 בעקבות הפיגוע באוניברסיטה העברית, התבטא פרופ' שלמה אבינרי בערך כך: "התנועה הלאומית הפלשתינית לגיטימית במטרותיה אך מנוּוֶלת באמצעיה". ואני שואל (בלא להשוות) "האמנם פרופ' ברק, מטרותיך וערכיך מצדיקות צונאמי של אמצעים ממין זה? ואיה המידתיוּת חביבתך? ".
פסיקות בג"ץ דחפו ונטעו בבית המחוקקים שלנו את אויבי ישראל המרים ביותר המייחלים לשפך דם יהודי לפי תורת שלבים זהירה, ביניהם את בשארה ואת טיבי יועצו של ערפאת ימ"ש. נציגים אלה מהווים נחש טרויאני המטייל בגאווה במחוזות הרגישים של כנסת ישראל הדוּויה והשסועה, וכוח פוליטי יציב שלעולם יצדד בבג"ץ וסמכויותיו. מדובר בזוועה מוסרית בלתי נתפסת.
הטכניקה של ברק לשתול במוצרים שהוא מוכֵר, מעֵין צ'יפ מתוחכם שימנע מהרוכש להתלונן בגין פגם במוצר, באה למיצוי באמצעות סוס טרויאני המכונה היועץ המשפטי לממשלה. היועמ"ש כעומד בראש התביעה וגם כמי שהחלטותיו מחייבות את הממשלה, משתיק כל התנגדות אפשרות מצד המערכת הפוליטית. המרחק בין דיקטטורת בית המשפט העליון לבין שיטות הנקוטות בעולם התחתון הצטמצם אפוא ביותר.
ד.
לא מן הנמנע שתחת מעטה הרצינות שעוטה ברק על עצמו וארשת המכובדוּת העליונה, מסתתרת מגלומניה ילדותית, זו שהאיצה בו לחפש הכרה בכל תבל כנ"ל, ודחפתו להשליט את רוחו ה'מרוממת' על 'דלת' העם בישראל.
אהרן ברק אינו שליט יחיד שהכל על פיו יישק. אעפ"כ מכוון מאמר זה כנגד אישיותו ומעשיו, מפני הדומיננטיות הרבַּה שרכש במערכות השונות, כמבצֵע בעבר וכדמות השראתית עד היום הזה.
ומכאן לתופעה המתמשכת ורוחשת בחדרי ומסדרונות הפרקליטות, ומתגלה מידי פעם גם בבתי המשפט הגבוהים. התביעות ההזויות כנגד יעקב נאמן, רפול, גל הירש וכו', ועתה משפט נתנייהו בימים אלה, החושף את ריקבונה של הפרקליטות, כל הללו חוששני שהם פרי באושים של אהרן ברק.
ברק מאמין שחכמתו המופלגת וטוהר כוונותיו, הנן שבע דרגות מֵעל מה שמתבשל במוחם הרדוד ולבם המזוהם של אישי המערכת הפוליטית הנבחרת. מפני כך היתירו הוא וחבריו השופטים לעגל פינות ולשחק וללוּש בחוקי המדינה, ככל שתצדיק 'המטרה הנעלה והשכל הנאור'.
כך גם מרשים לעצמם משפטני הפרקליטות, הישרים והנאורים הצועדים לאורו של המגדלור המשפטי רבי אהרן ברק, ומורמים מֵעַם כמותו - לכזֵב, להתפתל, ולסובב בכחש את החוקים והכללים ואת האמון שנתן בהם הציבור הישר והתמים.
רוח המפקֵד אהרן ברק מפעמת במניפולציות, בכפל הסטנדרד, ובהעמדות הפנים בהן מצטיינת הפרקליטות שנים לא מעטות. יש שופטים בירושלים? מה שבטוח הוא שיש משוּבָּטִים בירושלים, משוּבָּטֵי אהרן ברק.
יש לקוות שמאמרנו ישמש תמריץ לסטודנטים, מלומדים ועיתונאים, לערוך מחקר הוגן, מקיף וחודרני, אודות התנהלותו של ברק לפרטיה ודקויותיה, שמתוך כך יש לקוות, יוּפּל פסלו של 'סדאם חוסיין המשפטי' היצוק בכיכר העיר.