מזכ"ל מפלגת העבודה, ערן חרמוני, מאתגר את יושבת ראש המפלגה, שרת התחבורה מירב מיכאלי, מתכוון להתמודד על ראשות המפלגה ומזמין אותה לעימות פומבי. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על נקודות המחלוקת עם היו"ר.
על ההבדל בין מפלגת העבודה בראשותה של מירב מיכאלי לבין זו שבראשותו, אומר חרמוני, "תהיה מפלגה במקום הרבה יותר מרכזי, מפלגה שתחזור למעמד של מפלגת שלטון הנכון תמיד למפלגת העבודה. לצערי היו אנחנו מתקוטטים על שאריות מנדטים עם מר"ץ. אני מתכוון לעשות תהליך שיחזיר את העבודה למעמד של מפלגת שלטון".
על הדרך בה הוא מתכוון לפעול במגמה זו, אומר חרמוני: "ברמה האידיאולוגית נדחקנו למקום נישתי ורדיקאלי. אנחנו צריכים להיות במקום יותר מרכזי בנושאים הביטחוניים והמדיניים ובנושאים החברתיים להיות במקום הרבה יותר מחודד. הדבר השני הוא שאני מתכוון להפוך כל אבן כדי לגייס לשורות המפלגה דמות ציבורית מהמעלה הראשונה שתתמודד מטעמנו על ראשות הממשלה. בנוסף אני מתכוון לנהל משאים ומתנים עם השחקנים השונים בגוש המרכז שמאל כדי לייצר חיבור גדול בגוש".
על הרעיון אותו הוא מקדם, להיות יו"ר שיביא מועמד לראשות הממשלה מבחוץ במקומו, מרחיב חרמוני: "נכון שאני לא מתמודד על הנהגת המדינה אבל גם מירב מיכאלי לא מתמודדת על הנהגת המדינה, בעוד המפלגה צריכה להתמודד על הנהגת המדינה. לכן צריך להזיז אגו הצידה ולא לסגור את הדלת בפני היכולת של כוחות חדשים שיכולים להוביל אותנו ולהזניק אותנו להצטרף. לצערי מיכאלי סגרה בפניהם את הדלת ואני מתכוון לפתוח אותה".
"הסקרים מלמדים מה הציבור אומר ובשלב הנוכחי אנחנו לא בפוזיציה של מפלגה שמתמודדת על הנהגת המדינה, ואנחנו חייבים לעשות את כל המהלכים כדי לחזור לשם. זה הייעוד של מפלגת העבודה. אין למפלגה שום מקום בטווח הארוך להיכנס לפוזיציה הנישתית הזו של התמודדות על שאריות מנדטים עם מר"ץ. זה לא החלום ולא הייעוד שלנו. הדרך שלי היא להזיז אגו הצידה ולהעמיד מטעם המפלגה מועמד לראשות ממשלה שיכולים להזניק אותנו במספר המנדטים".
לחרמוני מספר שמות של מועמדים אפשריים לכהונת מועמדי המפלגה לראשות הממשלה, אך בשלב זה הוא אינו חולק אותם איתנו. הבחירה תיעשה על ידי מוסדות המפלגה, הוא מסביר. "הכול ייעשה בצורה משתפת ומשותפת. צריך יו"ר שיוביל את הרעיון ויהיה מוכן לשים את האינטרס האישי שלו בצד ולחשוב על טובת התנועה".
באשר למה שנראה כמו התפזרות מצביעי העבודה לשורת מפלגות, החל ממר"ץ ועד יש עתיד ו'כחול לבן', והמסקנה עולה מכך, שאולי נכון לפעול להחזרתן של המפלגות הללו לרשימה אחת משותפת, אומר חרמוני: "המקום של מפלגת העבודה היה מרכז שמאל חברתי. היום אנחנו במקום שהוא לא נכון לנו. אעשה הכול כדי לחבר חיבור גדול בגוש המרכז שמאל, אנהל מגעים עם גנץ ולפיד ועם אחרים ושחקנים מחוץ למערכת הפוליטית שאין לי ספק שאם יבוא גוש גדול שיאחד את המחנה כדי לתת קונטרה לימין, הם יבואו".
על קריאתו לשרה מיכאלי להתעמת מולו בעימות פומבי אומר חרמוני כי הוא "מבקש לעשות דיון ועימות רעיוני על הדרך והאידיאולוגיה. לעסוק בעיקר ולא בתפל, האם נגזר גורלה של מפלגת העבודה להיות מפלגת נישה שמתמודדת מול מר"ץ או לחזור להיות מפלגת שלטון, האם צריך להעמיד מועמד מטעם המפלגה לראשות הממשלה, האם נכון לייצר חיבורים במרכז שמאל או למנוע אותם. אלה השאלות האמיתיות והחשובות שכל מתמודד על הנהגה צריך לענות עליהן".
ולשאלת עמדותיו האידיאולוגיות מול אלה של מיכאלי הוא אומר: "אני נמצא במקום שבתפיסה המדינית ביטחונית הוא יותר מרכזי, ומבחינה חברתית אני רוצה להוביל קו זועק וחברתי יותר. מפלגת העבודה עוסקת בסוגיות הליבה של החברה הישראלית, גם בנושאי זכויות אדם ואני גאה בכך, אבל אלה לא יכולים להיות הנושאים שעיקר הפוקוס רק עליהם. תנועת העבודה חייבת לעסוק במכלול הדברים".
אם כדי להתרחק מאחוז החסימה צריך לחבור למישהו, את מי תעדיף את גנץ או את מר"צ? "אני בעד חיבורים גדולים לכיוון המרכז. גנץ הוא אופציה, לפיד הוא אופציה ואחרים הם אופציה", עונה חרמוני, וכשאנו שואלים אם הדבר יהיה נכון גם במחיר מיקום נמוך יותר למועמדי מפלגתו ברשימה מאוחדת שכזו, הוא משיב: "המהלך שלי נועד להעמיד את המפלגה על הרגליים ולהחזיר אותה להיות שחקן במגרש של הגדולים. קודם נביא מועמד לראשות הממשלה מטעמנו, נעלה דרמטית בסקרים ולאחר מכן מתוך אחריות למדינה נשאף לחיבורים בגוש המרכז שמאל מתוך עמדה של כוח".
חרמוני משוכנע שבחירתו לתפקיד "תייצר דרמה וזעזוע במערכת הפוליטית, תשבור את השגרה. אין לי ספר שיש לפחות דמות ביטחונית מהמעלה הראשונה שמחכה לראות את התוצאות בפריימריז של העבודה כדי לשקול צעדים", הוא אומר ולא משיב אם כוונתו לרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, אך מעיר כי סקרים מלמדים שנוכחותה של דמות כזו תביא לזינוק דרמטי במספר המנדטים של המפלגה.
לעומת השאיפה שלו למצוא את אותה דמות שתוביל את המפלגה כמועמדת לראשות הממשלה, מירב מיכאלי, הוא אומר, חסמה את הדרך לכניסת אישים חדשים להנהגת המפלגה. "מירב יצרה תקנון בחירות שמונע התמודדות של כוחות חדשים וחזקים מבחוץ על הנהגה. היא יצרה סעיף שמחייב חברות של שישה חודשים כדי להתמודד ללא אפשרות להחריג, למרות שבעבר תמיד הייתה נכונות להחריג אנשים בעלי מעמד ציבורי משמעותי. סגרו את הדלת ואני מתכוון לפתוח אותה וגם לפרוש שטיח אדום. למה. כי זו טובת המפלגה".