בית משפט השלום חייב את אוניברסיטת תל אביב לפצות סטודנט דתי שבמהלך לימודי התואר הוזמן ארבעה פעמים לאירועי "נטוורקינג" במסעדה לא כשרה.
בפסק הדין שכתב השופט אביים ברקאי נכתב כי הסטודנט הופלה על ידי האוניברסיטה, "כאשר כלל לא נשקלה האפשרות לחפש בכל אזור תל אביב מסעדה כשרה אליה ניתן יהיה להזמין את ציבור הסטודנטים היהודי והמוסלמי משנטל על עצמו עול מצוות".
התובע דרש מבית המשפט לפסוק פיצוי כספי של 100,000 שקלים וכן לתת צו מניעה בגין הפליה אסורה "מחמת דת או מחמת קבוצה דתית". בית המשפט לא קיבל את דרישתו למתן צו מניעה, אך פסק כי הוא אכן הופלה וחייב את האוניברסיטה לפצות אותו בסכום של 30,000 שקל ועוד 15,000 שקל שכר טרחת עורך דין.
מדובר בסטודנט שהוזמן על ידי האוניברסיטה ארבעה פעמים במהלך התואר לאירועי נטוורקינג ("רישות") עם סטודנטים זרים מסין, כאשר כל האירועים התקיימו במסעדות שאינה כשרה ובהן מאכלים "שאנשים שומרי כשרות אינם מורשים על פי ההלכה לאכול".
על פי המתואר בפסק הדין, "הוא פנה לשווא פעם אחר פעם לאוניברסיטה, ובהמשך אף לדיקאן הפקולטה לניהול, לנשיא האוניברסיטה ולרקטור האוניברסיטה. התובע הפציר, ביקש ואף דרש לקיים האירועים ולדבריו לכל הפחות אחד מהם, במסעדה כשרה. למרות פניות התובע לא נמצאו מסעדות כשרות ואף לא חיפשו מסעדות כשרות בעיר תל אביב ובסביבותיה. ארבע פעמים הוחלט על מסעדות לא כשרות מתוכן שלוש פעמים הוזמנו הסטודנטים לאותה מסעדה, פעם אחר פעם".
"במהלך הדיון התברר ששאלת כשרות המסעדות אפילו לא נבחנה על ידי האוניברסיטה", נכתב. "לא בטרם פניית התובע ואף לא לאחר מכן. אפילו לא נערכה עבודת מטה, בחינה, או ישיבה בה התקבלה החלטה לערוך את הארוחות במסעדות אלה. הובהר שאין זה אחד מהקריטריונים. שהדבר איננו 'פקטור' ובכלל ש'האוכל עצמו חסר משמעות'. כלומר, על פניו אין מדובר בהחלטה מושכלת של האוניברסיטה אשר על פי שיקוליה הגיעה למסקנה שיש לקיים את כל הסעודות במסעדה לא כשרה. האוניברסיטה אשר מקפידה על כשרות בכל המסעדות בקמפוס, דבקה בכך שאין מדובר בפעילות המשויכת לה ושאין כל חובה לערוך את הארוחות במסעדה כשרה".
עוד נכתב כי "עריכת כל אירועי הרישות (נטוורקינג) במסעדות לא כשרות, הדירו את התובע מאירועים אלה. העובדה שהתובע לא יכול היה להשתתף בסעודות מטעמי דת – מהווה לטעמו הפלייתו על רקע דת, בניגוד לדין ובניגוד לאיסור ספציפי הקבוע בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים – תשס"א – 2000".
לטענת האוניברסיטה, לא רק שלא הייתה הפליה, אלא אף הסטודנט הדתי הואשם על ידה בבריונות. "בעוד התובע ביקש לקבל זכויות שלטעמו הוא זכאי להם הרי הנתבעת לא היססה להאשים אותו דווקא בבריונות", נכתב בפסק הדין. "וכך למשל ציינה הנתבעת בפתח סיכומיה 'תובענה זו היא ניסיון בריוני, פסול ומקומם, להכתיב לאוניברסיטה ולכלל הסטודנטים – לרבות לסטודנטים זרים המממנים את אירועי הרישות מכיסם – את אמונתו האישית של התובע'".
כאמור, השופט ברקאי פסק כי "הבקשה לערוך את האירועים, או לפחות אחד מהם, במסעדה כשרה אינה כה מופרכת. הבקשה למזון כשר אינה בגדר העדפה קולינארית כזו או אחרת של התובע. הבקשה למזון כשר גם אינה בגדר העדפה בריאותית כזו או אחרת, או פרי השקפה הנובעת ממאכל אוכל צמחוני או טבעוני. הבקשה למזון כשר נובעת מציוויי דת אשר אינם זרים לקהל היהודי ואינם זרים לקהל המוסלמי – שני קהלים המהווים את רוב הציבור במדינת ישראל. האוניברסיטה התעלמה במפגיע מפניות התובע. בכך פגעה האוניברסיטה בתובע ובציבור שומרי הכשרות. לא רק היהודי. בשולי הדברים ייאמר שאפילו תטען האוניברסיטה שההפליה נעשה שלא בכוונת מכוון, לא יהיה בכך כדי להפחית מקיומה".
תגובת אוניברסיטת תל אביב: "מדובר בפעילות מחוץ לקמפוס שהינה בגדר רשות ולא חובה. הפעילות התקיימה במסגרת אירועים שעורכת עמותה עצמאית למשלחות מסין שאותן היא מארחת. אירועים אלו מתקיימים במקומות בילוי שונים ברחבי הארץ, ובין הייתר הוזמנו אליהם גם סטודנטים מהאוניברסיטה. כאמור בשום שלב ההשתתפות באירועים לא הוגדרה כחובה, אלא כרשות בלבד, למי שמעוניין".
שי גליק מנכ"ל בצלמו מסר: "אני מברך על החלטת בית המשפט שגם לאנשים דתיים יש זכויות אדם. מצער מאוד שאוניברסיטת תל אביב שמתגאה בליברליזם וסובלנות ופתיחות דווקא בציבור הדתי ובאורחות חייו היא פחות מתחשבת. בטוחני שפסיקה זו תשמש נר למוסדות וגופים ציבוריים לכבד גם את הציבור הדתי ואת הרגליו אמונותיו ואורח חייו".