בסוף השבוע הקרוב יקיים ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין אירוע לילי לשחזור קרבות מלחמת העצמאות לשחרור הדרך לירושלים. באירוע צפוי מילשטיין לעסוק בכמה מהמיתוסים בהם הוא נאבק מזה שנים, בין השאר עלילת דיר יאסין והקרב ממנו לטענתו נמלט מפקד חטיבת 'הראל' יצחק רבין ז"ל.
בראיון לערוץ 7 לקראת האירוע מספר ד"ר מילשטיין על מה שהוא מגדיר כניסים של ממש בתפניות ההיסטוריות של אירועי הימים ההם. "הבעיה העיקרית במלחמת העצמאות הייתה הדרך לירושלים", הוא פותח וקובע כי "לפני כ"ט בנובמבר היה מחדל התיישבותי. במקום שבו היו התנחלויות – כך קראו לזה גם אז - ידינו הייתה על העליונה, ובמקום שלא היו שילמנו מחיר כבד. הבעיה הייתה שתנועות השמאל לא רצו להתיישב באזרו שמקיבוץ חולדה ועד מעלה החמישה. היו שם עשרות כפרים ערבים. הם ראו במקומות הללו "אבנים ישנות" ובחרו ללכת לגליל ולעמקים. כך התקבלה ההחלטה שירושלים תישאר לדתיים ולשומרי המצוות. זאת הייתה התפיסה שלא נעלמה עד היום".
"הבעיה הייתה שבמקום שבו שלטו הערבים על הדרכים מצבנו היה קשה", מחדד מילשטיין ומתאר את כישלונות המאבק על הדרך לירושלים בחצי השנה שבין דצמבר 47' למאי 48' כגורם שהוביל את האמריקאים למשוך את ידיהם מהתמיכה בהקמת מדינת ישראל, הן מחשש להפסד הנשיא טרומן בבחירות והן מחשש לטבח נוסף ביהודים לאחר השואה. וכך "ארה"ב בסוף חודש מרץ מגישה למועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה שמבטלת את החלטת הכ"ט בנובמבר".
"ואז קרה דבר שאפשר להסביר אותו רק באצבע אלוהים", אומר מילשטיין ומספר על השתלשלות האירועים בסוף חודש מרץ: "הייתה שיירה שהייתה אמורה לעלות לירושלים. היא הגיעה לקיבוץ חולדה ושם הייתה תקלה. הערבים הקיפו משוריין שלנו עם 14 אנשים. איש לא בא לחלץ אותם והם פוצצו את עצמם והתאבדו".
האירוע הקשה בו אנשי פלמ"ח לא נחלצו לעזרת השיירה אלא ברחו לקיבוץ היה אירוע בלתי נתפס שאין לספר עליו על מנת שלא לזרז את החלטתו של בן גוריון לפרק את הפלמ"ח. מאחר וכך נסע יוסף טבנקין המג"ד לפגישה בתל אביב עם ישראל גלילי, חברו לאופוזיציה לבון גוריון, "ולא אמר לו את האמת אלא סיפר שהדרך לירושלים נחסמה, מה שלא היה. בן גוריון אמר שאם כך אז צריך לא להכיל את הערבים אלא להראות את נחת רוענו ואז הוחלט על מבצע נחשון".
"99 אחוזים מהאנשים לא יודעים איך התנהל מבצע נחשון בפיקוד שמעון אבידן", אומר מילשטיין. "המבצע נכשל גם על פי מה שהם עצמם אומרים כשהחליפו את אבידן ביצחק רבין למרות שהוא הודח חודש קודם לכן בעקבות הכישלון של הקרב על הדרך לירושלים".
בליל השחזורים שמתכנן מילשטיין יהיו גם שחזורי קרבות הקסטל וקרבות לטרון, "שבהם נכשלנו, אבל כאן הייתה התערבות מגבוה... אי אפשר להסביר את זה אחרת", קובע מילשטיין ומספר: "אחרי שברחנו מהקסטל ביום חמישי 8 באפריל, פנו ראשי ההגנה בירושלים לאצ"ל וללח"י וביקשו מהם להשתתף במבצע משולב, שהאצ"ל והלח"י יתקפו את דיר יאסין, כפר ממערב לירושלים, ואז הפלמ"ח שברח מהקסטל יתיישב על הקסטל כי כל הערבים יתנקזו לדיר יאסין".
"מה שקרה אז היה נס", משוכנע מילשטיין. "כבשנו את דיר יאסין ודברים התרחשו בגלל חשבונות פוליטיים. הועד הפועל הציוני ישב בתל אביב שם פגש נציגים מהעולם, וכדי למנוע את האיחוד בין האצ"ל וההגנה החליטו אנשי השמאל בארגון ההגנה לפרסם שהיה טבח בדיר יאסין, שלקחו את הנשים, הילדים והזקנים וטבחו במחצבה 254 אנשים. את כל זה הם אמרו כדי להראות לנציגים מהעולם שעם אנשים כאלה לא נתאחד בשום אופן. הדיבורים על כך שמורים בארכיונים הציוניים. אבל כיוון שהם פרסמו שהיה טבח ובן גוריון התנצל בפני המלך עבדאללה על הטבח שלא היה, קרה דבר מדהים. הערבים רצו להשמיץ אותנו בכל העולם כדי שהעולם יתנגד להקמת המדינה ולכן הגזימו ופרסמו על הטבח. הבריטים, ששנאו את אצ"ל ולח"י שלחמו והרגו בהם, הפיצו גם הם את השמועה וגם אנחנו הפצנו את השמועה. פחד גדול נפל על ערביי ארץ ישראל שנשברו וברחו. הבריחה הזו לא רק שפתחה את הדרך לירושלים עד הקמת המדינה, אלא שגרמה לכך שכבשנו את חיפה ואת יפו ואת טבריה ללא קרב. הערבים ברחו ואנחנו תפסנו. למעשה בגלל עלילת דיר יאסין הכרענו את ערביי ארץ ישראל שהיו עלולים להפוך לגיס חמישי אחרי הקמת המדינה".
"באותו זמן היו בארץ 650 אלף יהודים ו-550 אלף ערבים שמתוכם נשארו מאה אלף שהיו מוכים לחלוטין וכמעט לא פעלו. זה בהחלט אחד הניסים הגדולים, אם לא הכי גדול, במלחמת העצמאות", משוכנע מילשטיין.
במהלך השחזור אותו מתכנן מילשטיין צפויות לעלות שאלות רבות ומגוונות ולדברי מילשטיין הוא כבר רגיל לשמוע שאלות, אלא שה"שאלות הן שאלות לא לעניין", והוא מפרט: "הם אומרים לי שיש גרסאות שונות. הרי ממציא עניין הטבח הוא מאיר פעיל שהיה נציג יחידת סזון שקראו לה 'יחידת אברהם' והוא שפיברק את העניין. הוא אמר שהיה טבח וכו'. ההבדל ביני לבין האחרים הוא שאני לא רק אומר את זה, אלא פרסמתי את הדבר עם המקורות, מסמכים מאותה תקופה ועדויות של אנשים".
בין המעידים בפני מילשטיין היה גם פרופ' מרדכי גיחון "שהיה קצין המודיעין של מערב ירושלים. ראיינתי והקלטתי אותו. הוא הראשון מארגון ההגנה שנכנס דיר יאסין לאחר שנשלח לראות מה קורה. שאלתי אותו אם הוא ראה טבח והוא ענה שלא, שאלתי אותו אם יכול להיות שהיה טבח והוא לא ראה והוא אמר שלא. שאלתי אז איך מספרים על טבחי והוא אומר לי את הדבר הבא שממנו אפשר להבין את בעיית השמאל והימין בישראל: הקרב היה ביום שישי. בשבת בא אליו מאיר פעיל ואמר לו 'מוטק'ה איזה דו"ח כתבת? תכתוב דו"ח ציוני'. מסתבר שציונות זו עלילת דם על הימין, ולדעתי לא השתנה הרבה מאז. הוא שלימים היה לפרופסור כתב דו"ח מפוברק בהנחיית מי שלימים היה לדוקטור ומחנך מפקדי צה"ל במשך 30-40 שנה".
"אחרי שפרסמתי את זה בפעם הראשונה חששתי שיפרצו אליי הביתה וישמידו את ההקלטות ולכן שמתי העתק מההקלטות בארכיון הלח"י וזה עדיין שם. שאלו את מרדכי גיחון איך אתה אומר דברים כאלה ועוזר לאצ"ל וללח"י. הוא הלך לבית יאיר שמע את ההקלטות ושתק כי הוא שמע שהוא אמר את הדברים", אומר מילשטיין הקובע כי "אין שום גרסה אחרת" למעט זו שלו.
"ב-68' פרסמתי לראשונה ב'הארץ' תחקיר על דיר יאסין. כתבתי שני חלקים. אחרי התחקיר הראשון הייתה צעקה גדולה ולכן הארץ לא פרסמו את החלק השני", הוא אומר.
שאלנו את מילשטיין איך הגיעו ל-254 ומסתבר שגם מאחורי המספר הזה מסתתר סיפור מורכב וחמור בפני עצמו: "למה 254? לא היו לכך תימוכין. היו מתים בקרב בשטח בנוי כפי שהיה בג'נין ב'חומת מגן', יורים עלינו מבתים שיש בהם נשים וילדים", אומר מילשטיין ומספר על מחקר שבוצע על ידי החמאס באוניברסיטת ביר זית ולפיו באירוע היו 107 הרוגים ערבים ולא מעבר לכך. הערבים, הוא מספר, לועגים לנו, היהודים, על כך שבגלל מאבקים פנימיים אנחנו מספרים על 254.
אך גם על המספר 107 הרוגים מציב מילשטיין סימן שאלה גדול כשהוא מספר על שמעון מוניטה שהיה סוכן של ההגנה באצ"ל. "ראיינתי אותו, הוא גם כתב ספר ומאמר ב'הארץ' על הנושא, והוא אומר שלא היו יותר מ-30 שהוא עצמו ספר אותם. כל האחרים לא ספרו אותם".
לימים יצא מוניטה לחו"ל וכחזר עבד במשרד ראש הממשלה וביקש מטדי קולק, מנהל המשרד באותם ימים, פגישה עם בן גוריון. קולק תיאם את הפגישה ובה אמר מוניטה לבן גוריון שישראל מושמצת בכל העולם בעקבות סיפור דיר יאסין והגיעה העת לומר את האמת. בן גוריון מצידו אמר שיש לשמר את הפחד הערבי כי אם לא יחששו הרי שיעשו מאורעות בוואדי עארה.
כאמור, בין סיורי השחזור שינהל מילשטיין ישוחזר גם הקרב בקסטל ממנו ברח יצחק רבין. מילשטיין מספר על היעד שהוצב בפני חטיבת הראל לכבוש את צפון ירושלים, להשתלט על הבסיסים שהותירו שם הבריטים ולכבוש את כל השטח שמנבי סמואל ועד רמאללה, כולל רמאללה, שליטה שהייתה יכולה לשנות דרמטית את מערכות ההמשך.
"רבין היה צריך לפקד, אבל העסק לא הצליח. אלה שהיו צריכים לתקוף את נבי סמואל שכבו פצועים והערבים שחטו אותם. בן גוריון רצה לדעת מה היה. הוא נסע למטה הפלמ"ח בפנסיון רייך בבית הכרם. הסמח"ט אמר לו שרבין ישן. טבחו את פקודיו והוא ישן בפנסיון רייך. זה לא עניין של שבירת מיתוס אלא שבירת תעמולה של השלטונות אחרי מלחמת העצמאות. סיפרו דברים שלא היו ולא נבראו, הסתירו ליקויים הגזימו בהצלחות ועוד, אומר מילשטיין השב לפרשת דיר יאסין והשלכותיה ואומר כי מעבר לבריחת הערבים בעקבות הפרשה והעלילה נוצרה גם בעיית הפליטים. כאשר הערבים מדברים על נכבה הם מדברים למעשה על דיר יאסין כ"אושביץ שלהם", אך בפועל המיתוס המכונן הזה שהם מבקשים להטמיע בתודעה ההיסטורית לא היה ולא נברא, אלא כל כולו ניסיון של השמאל למנוע מהימין להשתלב במערכת".