ח"כ ניר אורבך הטיח בח"כ גנאים מרע"מ לאחר הפלת חוק יהודה ושומרון "הניסוי נכשל". כלומר הנסיון לשלב מפלגה ערבית בקואליציה, במיוחד כאשר היא מהווה לשון מאזניים, נכשל. ואכן כך נראית המציאות.
אך השאלה המרחפת האם בשלה גם השעה לסיום דרכה של ממשלת בנט ולפיד והחלפתה בנתניהו או מישהו אחר מהימין. יציאתו של אורבך מהקואליציה, לעת עתה עוד לא במלוא הכוח, מבורכת, ויש מצב שהוא הולך בדרכו של אורי אורבך, הזכור עלינו לטובה.
עמידתו על הגדר מאפשרת עוד פסק זמן קצר לבחור את העיתוי והתיזמון המתאים לנפילתה של הממשלה, ולוואי ובין לבין יקרה הנס של הקמת ממשלת ימין עוד בכנסת הנוכחית.
הדילמה הפוליטית היא קשה, מורכבת ומבלבלת. למרבה הצער הממשלה הנוכחית הגדישה את סאת הרמת הראש של הלאומיות הערבית באופן שמאתגר צורה רצינית את המשילות של הממשלה. השמאל והליברליות והפרוגרסיבית המטורללת, "יצאו מהארון" בכפל משמעות, בעוצמה שלא היתה בעבר ההולכת ומשלטת של השיח בחברה הישראלית. לדבר "ימנית" כמעט בלתי אפשרי היות וזה לא פוליטיקלי קורקט.
המישטור עד לרזלוציות של שפה עברית נורמלית מכביד על השיח הציבורי, ומקשה על חופש הדיבור. "סותמי הפיות" הם בעיקר דווקא מצד השמאלי של המפה, בניגוד לדימוי הקלסי שמייחס לימין השמרני סתימת פיות.
לרגעים נדמה שכל רגע שעובר תחת הממשלה הנוכחית עלול להתברר בעתיד כנזק מצטבר וחסר תקנה. אך במקום להתריע על הסכנות החינוכיות והבטחוניות הנגרמות הימין נגרר לאופוזיציה קיצונית מתלהמת המגלה לוחמנות יתר, חוזרת על טקסטים ביביסטים, מטורללים לכשעצמם. פרדוקסלית היא מצדיקה את הטענות של מתנגי נתניהו על הנזק המצטבר של שלטון נתניהו.
נתניהו עצמו משכפל את עצמו, תקוע ומתייצב על הסגנון והמסרים המוכרים שלו, ולא לטובה. הוא לא משכיל לנצל את ימיו באופוזיציה לריסון ומיתון עצמי, ויצירת אווירה חדשה ומרעננת. החשש הוא שימי ביבי השלישי, כלומר תקופת הקדנציה השלישית שלו כראש ממשלה תהיה גרועה יותר מהאחרונה, מה שגם הימין המתון יותר חושש.
סוגיה בפני עצמה היא בעיית סער ותיקווה חדשה העקשנים. עיקשות אנטי ביביסטית קשה, אשר נראית מזיקה בראש ובראשונה לימין כולו וגם לגדעון סער עצמו. דרוש סולם ארוך ואטרקטיבי במיוחד להוריד אותו מהעץ. בנט ממילא מתנדנד ללא יועצים מחליפים, ולא מהווה כרגע פקטור רציני ובעל משקל בשדה הפוליטי הפנימי. בניגוד לרצונו לקיים ממשלת מרכז ועשרה אחוז ימינה, התוצאה היא ממשלת שמאל, כמעט מלא, עם מרכיבים מוצקים יחסית של בטחון.
בנט הצליח לייצר במיצעד הדגלים והמלחמה התקיפה והמרשימה מול איראן, חוט שידרה בטחוני הכרחי. על כך מגיע לו עידוד מלא מצד הימין ואולי אפילו חיבוק . במידה ויחבור ליוזמה של הקמת ממשלת ימין בכנסת הנוכחית יקבל חיבוק מלא. רוב בוחרי ימינה נטשו אותו מזמן, ולכן מן הראוי היה שיתעשת, יחזק חזית עם איילת שקד ויחד יחברו לגדעון סער.
אם הם יגבשו תנאים סבירים וגמישים דיים מול נתניהו, ויצליחו להקים איתו ממשלה ימנית בכנסת הנוכחית, הם גם יצליחו לשקם את מעמדם הפוליטי וישפרו את סיכוייהם לרשת את נתניהו בבוא העת.
כרגע מציאות פוליטית אידאלית כזו נראית כמו חלום, ולמרבה הצער יש יותר סיכוי לבחירות נוספות, שנראה שאף אחד לא יכול לנבא את תוצאתם. אבל לפעמים חלומות מתגשמים.