בפס"ד מוזר במיוחד ביטלו שלוש שופטות בית המשפט המחוזי את חיוב הפיצויים בסך 275,000₪ שפסק בית משפט לענייני משפחה לטובת גבר שנפגע מהונאת אבהות. (עמ"ש 71095-11-20 פלונית נ' פלוני)
מדובר בזוג שלצורך הענין נקרא להם טוני וסוני שהתקשרו בחוזה נישואין אזרחי. לאחר 3 שנים שלא נפקדו, סוני הפרתה עצמה לטענתה בזרע של גבר אחר - רוני, ונולד ילד. לאחר חמש שנים נוספות החליטו טוני וסוני להתגרש. או אז גילתה סוני לטוני שהילד הוא בכלל לא בנו. יתר על כן היא ורוני הגבר ממנו היא נפקדה הגישו תביעת אבהות על הילד בבית משפט לענייני משפחה.
טוני הגיש תביעה בטענת "הונאת אבהות: סוני הונתה אותי וגרמה לי לחשוב במשך חמש שנים שאני מגדל ומשקיע בבני, בשעה שהיא בגדה בי ובאופן מתוכנן הביאה ילד לעולם שלא שלי", הוא טען.
כאמור בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענתו ובגלל כוונת הזדון שהייתה במעשה זה פסק פיצויים מוגברים. אולם כשהגיע הערעור לבית המשפט המחוזי התהפך הגלגל ובית המשפט ביטל את פסק הדין.
למעשה בית המשפט המחוזי אמר שאולי זה לא יפה לנאוף אבל בתי המשפט לא רואים במעשה בגידה סיבה להתערבות שיפוטית על אף שיש בה הפרת חוזה הנישואין. על קומה זה בנה בית המשפט נדבך נוסף וטען שהיות ויש זיקה בין טענת הונאת האבהות לבין הבגידה, אי אפשר להעניש על ההונאה כפי שלא מענישים על הבגידה. המיוחד והמוזר בפסק דין זה שלמעשה אין מחלוקות בין הצדדים של מי הילד. אף על פי כן מתעקשות השופטות לטעון בשם טובת הילד שאסור לדון בכלל באבהות על הילד מחשש לפגיעה בו. וכך הן כותבות:
"יש ללמוד שבמשפטנו אין להגדיר הימנעות אם מלדווח לבן זוגה אודות המצב כעוולה נזיקית, עוולת "הונאת אבהות". מדובר בתביעה בעייתית שעצם קיומה עלול לפגוע בטובת הילד בשל קיום הליך משפטי לבירור סוגיה כה יסודית בחייו, כך שלהכרה בעילת "הונאת אבהות" מחירים חברתיים כבדים."
השופטות מודעות לכך שבמקביל לדיון בעניין זה מתקיים דיון בתביעה של סוני ורוני להכיר באבהותו של רוני על הילד במקום באבהותו של טוני, והיות ואין מי שיתנגד לכך ברור שתוכר אבהותו של רוני על הילד. אם כן כל הפרק העוסק בטובת הילד הוא לא יותר מגיבובי מילים שנועדו לתת הצדקה לכאורה לאמירה הקשה והמעוותת של בית המשפט: אין מחיר לבגידה, אין מחיר להונאה, אין למעשה שום משמעות לחוזה הנישואין.
יתרה מזאת, הטענה כי עצם הדיון בזהות האב בעייתית, בעוד שאין על כך ויכוח בין הצדדים, היא פאתטית. בית המשפט עושה בה שימוש ציני כדי להשתיק את העוולה כלפי הגבר הנבגד.
נזכיר, מה הסיבה שזוג חותם על חוזה נישואין או כורת ברית כדת משה וישראל? אפילו זוגות שחיו חיי זוגיות במשך שנים, כאשר הם מחליטים להקים משפחה הוי אומר להביא ילדים לעולם, הם מבינים שמדובר בצעד משמעותי בו הם מקבלים אחריות משותפת על פרי אהבתם. במצב זה יש לאישה יתרון מובנה, הילד שיוצא מרחמה הוא בוודאות הילד שלה, ברית הנישואין או החוזה האזרחי נועדו להבטיח לגבר שהילד עליו הוא מקבל אחריות הוא אכן ילדו.
זו המשמעות העמוקה של ההמצאה האנושית – המשפחה. יצירה מדהימה זו היא כפי הנראה אחת הסיבות המשמעותיות להתקדמותו המופלאה של היצור האנושי על פני כל בעלי החיים. כאשר בית המשפט מצהיר באופן כל כך בוטה וברור שאין שום משמעות להתחייבות זו, והונאת הגבר בסיבה הכי חשובה שלשמה הוא כרת את הברית או חתם על חוזה הנישואין, אינה נחשבת לכלום, פוגע בית המשפט באופן מהותי בטובתם של ילדים רבים שעקב החלטה זו אולי כלל לא יגיעו לעולם מחשש גברים להינשא, ובטובתם של ילדים שאימם לא תחשוש לנאוף ולבגוד ובכך להרוס את המשפחה.