מאבק ארגוני המורים במשרד האוצר על שיפור שכרם מחריף בימים האחרונים, והעיצומים האיזוריים נהיו לארציים. באופן חריג משרד החינוך וראשיו תומכים דווקא בעמדות ארגוני המורים כנגד משרד האוצר.
בשני צדדי המתרס מובן, שאם לא תהיה התקדמות משמעותית במשא ומתן, בשלב הבא תהיה השבתה מלאה. אין גם מחלוקת בין הצדדים, שמצב החינוך בכלל והמורים בפרט הינו בכי רע וכולם מודים שנדרשת העלאה משמעותית בשכר המורים. אז על מה המחלוקת?
המחלוקת נסבה סביב השאלה, מהו תפקידו של המורה בישראל: האם מורי ישראל הם שמרטף לילדים כדי שהוריהם יוכלו לצאת לשוק העבודה או שמא המורים הם אנשי מקצוע שמטרתם להכשיר את ילדי ישראל לקראת עתידם.
הדברים עולים משתי דרישות הדגל של שר האוצר ומשרדו: שינוי בימי החופשה של המורים והעלאת שכר משמעותית רק למורים המתחילים.
שר האוצר מכריז, שלא ייחתם הסכם מבלי שיהיה שינוי בימי החופשה של המורים, כך שהם יותאמו לימי החופשה של ההורים בחודש ספטמבר או ליתר דיוק בחגי תשרי. אלא שמתבקש לתהות: כיצד שינוי ימי החופשה יקדם את ילדי ישראל מבחינה חינוכית ולימודית!?
גם אם נניח שכוונת האוצר היא קיצור ימי החופשה של המורים (רעיון שכרגע מוכחש והדרישה היא ליצור חפיפה בין החופשה של המורים לימי החופשה של ההורים), מהיכן ההבטחה שיותר ימי לימודים - יביאו להישגים יותר טובים?! ספק גדול אם ניתן למצוא מחקרים שתומכים ברעיון הזה. אדרבה, ישנן מדינות שהישגי תלמידיהם טובים לאין ערוך מהישגי ילדי ישראל וימי החופשה בהם רבים יותר מימי החופשה בארץ.
הדרישה השנייה של האוצר היא העלאת שכר בלעדית למורים המתחילים. אולם שאלו בבקשה כל מנהלת או מנהל שייקרו בדרככם, באיזה מבין המועמדים הבאים תבחרו למורים: האם תבחרו במורה עם עשור שנות ניסיון בהגשה לבגרות או מחנכת ותיקה לגיל הרך בהוראת קריאה, כתיבה וחשבון בבית ספר יסודי? מורים שלימדו מאות תלמידים, נכחו בישיבות פדגוגיות, נחשפו לעשרות דוחו"ת על ילדים עם קשיים, בדקו אלפי מבחנים ועל ידי כך התמקצעו בניסוח שאלות והכרת טעויות תלמידיהם? או שמא תבחרו במורה שזה עתה סיים את המכללה להכשרת מורים, שאמנם בא עם ידע, כלים חדשים ומוטיבציה, אך חסר כל ניסיון בהוראה, והכשרתו מתמצת במספר שעות בודדות ומבלי שהתמודד לבדו עם כיתות מהצפופות בעולם המערבי...
הכל יודעים לצטט את הטענה שהישגי התלמידים תלויים בראש ובראשונה באיכות המורים. אולם, כל מי שעוסק בהוראה גם יודע, שאיכות זו, גם נרכשת, מניסיון של שנים רבות בלימוד והוראה בתוככי הכיתות. זוהי הסיבה מדוע לניסיון ולוותק מגיע תגמול ותגמול ניכר.
דברים אלו אינם עומדים בסתירה לעובדה ששכר המורים המתחילים במדינת ישראל הינו חרפה. לא פחות מכך. אולם מי שנאבקים על שכר המורים המתחילים הם דווקא המורים הוותיקים, המבקשים שאלו שיצטרפו אליהם לא יחוו את מה שהם עברו.
משרד האוצר אינו דואג לשכר המורים המתחילים ומעמדם. האוצר מחפש בדחיפות כוח אדם זול כ"שמרטפים", כשראשיו הבינו, ש"שכר השמרטפים" חייב שיפור...
ומכאן לשאלה המתבקשת: אז מה הפתרון?
לזרוק כסף על שכר המורים זהו הדבר הקל, אך כלל לא בטוח שהוא יביא לתוצאות הרצויות. הכל יודעים שתקציב משרד החינוך הוכפל מאז 2010 והוא הגדול מבין תקציבי משרדי הממשלה, יותר מתקציב משרד הביטחון. אך במקביל הישגי ילדי ישראל לא עלו באותו השיעור...
בנקודת הזמן הנוכחית צריך לחלק את הפתרון לשני חלקים: פתרון בטווח הקצר ופתרון לזמן הארוך.
הפתרון לטווח הארוך, שכולם מבינים שהוא נדרש אך מפחדים להתקדם בו, הוא: החלטה על תוכנית לאומית מקיפה לחינוך במדינת ישראל.
תוכנית זאת צריכה לקחת היבטים מורכבים עד מאוד שחלקם ייחודים למדינת ישראל וקצרה היריעה מלפרטם: צריך לבחון מודל של פנסיה מוקדמת המאפשרת יציאה בכבוד למורים ותיקים הרחוקים מגיל הפרישה, ובכך למנוע השארת מורים עייפים ושחוקים.
אמנם יש לכך משמעות תקציבית, אך מאידך הכנסת מורים רעננים למערכת תתרום לקידום הילדים ובעתיד גם למשק; שאלת מגורי הגננות והמורים במרכז הארץ: מהיכן יבואו אלו שצריכים ללמד באזורי המגורים היקרים ביותר במדינת ישראל כששכרם אינו מאפשר לגור בקרבת מקומות אלו? האם נכון לצמצם את מספר הילדים בכיתה, בהתאם לפרמטרים שבעולם המערבי, אך על ידי כך להגדיל את מספר המורים בנדרשים בתקופה של עזיבת מורים וכשהילודה במדינת ישראל גבוהה באופן ניכר ודורשת מספר גדול של כוחות הוראה?
לשאלות מעין אלו ורבות נוספות, ישנה השפעה עצומה על החינוך בישראל בכלל והמורים בפרט, והן יידרשו הכרעות אמיצות וקשות. אולם הכל צריכים להכיר: כבר כעת אנו משלמים את מחיר אי הכרעתן. המחיר העתידי יהיה גבוה לאין שיעור.
הפתרון לטווח הקצר הוא כמובן עצירת עזיבת מורים ותיקים והעלאת מספרי הסטודנטים להוראה. הדרך לעשות כן היא די פשוטה עד כמה שהדבר נשמע מפתיע: הקטנת שעות הנוכחות של מורים בבתי הספר מחד והגדלת אחוזי המשרה של מורים מאידך.
בהסכמי השכר האחרונים התחייבו המורים לשעות שהייה בבתי ספר ושעות פרטניות מלבד שעות ההוראה בכיתות. דא עקא ששעות אלו, לא קידמו משמעותית את הישגי הילדים. ביטול שעות אלו ללא פגיעה בשכר יאפשר למורים עבודה נוספת מחוץ לבתי הספר. לחילופין, המורה יוכל להגדיל את מספר שעות ההוראה שלו ולעבוד במספר בתי ספר, אם משרד החינוך יבטל את הגבלת אחוזי המשרה של המורים.
הגבלה זו שהתקבלה בשנים האחרונות גרמה לנזק אדיר ביכולת ההשתכרות של מורים, בעיקר של גברים. כך יוכלו מורים להגדיל באחת את אחוזי המשרה בהוראה עד כדי שתי משרות. הרווח הינו כפול: שכר המורים יגדל משמעותית יחד עם גידול במצבת ההון האנושי שלה מורים.
ומילה אחרונה לסיום: לו ישכילו כל הצדדים המעורבים להבין, שהחברה הישראלית כולה, מאחרון הילדים ועד ראשון המורים, דרך כל משרדי הממשלה ועד האחרון שבאזרחי ישראל, נפגעים מאיכות נמוכה של מורים מחד, ושמורים טובים ומרוצים הם ליבה של הצלחת מדינת ישראל מאידך, אזי יש סיכוי שניתן יהיה להתקדם.
ד"ר הרב אביעד ספרוני הוא מרצה במכללה להכשרת מורים ברחובות, מלמד באולפנה לבנות במודיעין ורב מושב גני טל