סגן ס' יקבל ביום חמישי הקרוב בטקס מרגש בבסיס חיל האוויר בחצרים את כנפי הטיסה המוענקות למסיימי קורס הטיס היוקרתי.
את כנפי הטיס יקבלו 36 לוחמים ולוחמות צוות אוויר בוגרי קורס הטיס מחזור 184. הם יהוו את חוד החנית המבצעית של צה"ל ויובילו את משימות חיל האוויר בשנים הבאות.
בשיחה עם ערוץ 7 סיפר סגן ס', בוגר ישיבת הסדר שסיים את קורס טיס 184 כטייס תובלה, על האתגר הגדול בקורס האינטנסיבי, על התמיכה שקיבל מהישיבה ועל הרגעים בהם כמעט נפל מהקורס.
ס' כמו יתר חבריו הטייסים, מתרגש לקראת מסדר הכנפיים. "זאת זכות גדולה ושמחה רבה לעמוד שם", הוא אמר לערוץ 7. "זאת דרך ארוכה שסיימנו שמסתכמת בנקודה הזאת, ומבט קדימה לדרך קצת יותר ארוכה ויותר חשובה".
לשאלה האם הוא תמיד חלם להיות טייס הוא ענה: "ממש לא. אני מסוג האנשים שזה לא היה החלום שלי וחיי לא כוונו לשם כל הדרך. היה רצון לשירות משמעתי במקום הכי נצרך, אבל הנטייה הפנימית שלי הייתה לסיירות ולחי"ר. אבל בסוף, כשאתה בא ושואל את עצמך איפה לשרת ובסוף כשמקפיאים אותך במיונים לטיס משאר הדברים, אז יש פה איזו אמירה של אם אתה יכול תבוא לכאן".
"אז התחלתי את הקורס ופשוט התמיינתי ועברתי את השלבים", הוסיף. "נכנסתי לקורס ואתה קצת מחליט לא להחליט, שזה דבר לא חיובי, אבל אתה אומר בא נגיע לצ'קים, שזה הטיסות הראשונות בשלב הראשון, ויכול להיות שלא נהיה מתאימים בכלל ויחליטו בשבילנו. עברתי את השלב הזה. השלב הבא היה שלב שתמיד רציתי לעשות. האמנתי שגם אם אני נופל עכשיו אני יכול להגיע למקומות משמעותיים של לוחמה. בסוף השלב הזה יש צ'ק קרב, זה מיון שמחלק אותך למגמות השונות וזו הפעם הראשונה שמאוד נהנתי מהטיסה, הבנתי יותר את החשיבות של התפקיד ובסוף גם נכנסתי לראשוני קרב ושם החלטתי שזהו, אני בכל הכח ובלי לבטים פה. כי זה מאוד קשה להמשיך את זה כל כך הרבה זמן. שם החלטתי".
סגן ס' יועד להיות טייס קרב, אך בסוף הועבר להכשרת טייסי תובלה. "כמובן שכשהייתי במגמת קרב ורציתי להמשיך להיות בקרב ברגע הראשון יש איזו אכזבה או עצב כזה, כי אתה אומר שמה שרציתי לעשות זה לא מה שאקבל", ציין. "אבל גם שם אתה משתדל לפחות לחזור אל השאלות הראשונות ואתה נזכר למה התגייסתי. יכולתי להפסיק שם את השתתפות ובחרתי שאני ממשיך. ככל שעובר הזמן אני מבין הרבה יותר את החשיבות של חיל האוויר בכלל ואת החשיבות של המערך שלי בפרט, ואני חושב שנעשה דברים משמעותיים".
הדוד הטייס שהיה בשבי הסורי
סגן ס' הוא אח לחמישה אחים ואחיות, כאשר אחותו הבכורה גם היא משרתת בחיל האוויר כקצינה בלהק מודיעין. אמו בעלת חנות בגדים ואביו שירת בעבר כצולל ביחידה למשימות תת מימיות של חיל הים (ילת"ם).
דוד של אביו שירת כטייס קרב ונפל בשבי הסורי. "דוד של אבא שלי היה טייס במלחמת יום כיפור", סיפר. "הוא טס להפציץ בסוריה באחת הגיחות הראשונות של המלחמה. הייתה שם תקלת מודיעין כלשהי והוא נכנס לאיזורי טילים שהם לא תכננו והוא נפצע ונפל בשבי".
"הוא היה שמונה חודשים בשבי, וחזר וחי חיים מאוד עוצמתיים. יש לו שמונה ילדים, אימפריה ענקית. אחרי זה הם חזרו בתשובה ועברו לחיות באורח חיים של העולם החרדי, אז זה (שירותו בצה"ל כטייס, י"ג) פחות נכח, למרות שהוא באופן אישי מחובר לחיל האוויר. הוא מאד שמח בשמחתי ובעשייה שלי פה".
קורס טיס - גם לחיילים דתיים
את קורס טיס 184 מסיימים 7 חיילים דתיים. סגן ס' אמר שבהקפדה על תפילות ואורח חיים דתי יש אתגר מסויים, אך זה בהחלט אפשרי. "זה מאוד משתנה ודינמי", אמר. "השלב הראשון, בו אתה הכי פחות עם עצמאות, הוא הכי קל מהבחינה הזאת. כי דואגים לך ויש שעות מוגדרות לתפילה".
"אך בדומה לשאר המקומות, מהר מאוד מגיע העומס ואתה יכול למצוא את עצמך בשלב השני בתור דתי בודד או אולי עם עוד אחד או שניים איתך בצוות. וכבר לא יוצאים כולם יחד להתפלל כי כל צוות בלו"ז משלו ושם העצמאות גוברת, ואתה צריך למצוא לעצמך את הזמן להעלות את הדברים והמפקדים משתדלים להתחשב ולעזור", ציין.
הוא הוסיף: "אבל זה גם נותן תחושה מדהימה, אני חושב אפרופו שחיקה של דתיים. דווקא כשאתה באמצע ניווט בלילה ויש לך עצירה, ואתה עם התיק עם כל הציוד אחרי המקטע בוחר להתפלל ערבית - זה משהו שמאוד מחזק אותך ובונה אותך ונותן הרבה כח".
לדבריו, "אחר כך זה כבר נהיה יותר שגרתי. מאוד עמוס בימים של טיסות וימים של אקדמיה. זה פשוט להיות כמו כל בן אדם שקם כל בוקר לעבודה וצריך להתעורר לתפילה לפני זה, להיות עם משמעת עצמית ולעשות את זה".
גם במהלך הקורס היה חשוב לסגן ס' להגיע לשבתות בישיבת ההסדר בה למד. "למדתי בישיבת הסדר, מה שהביא לכך שרוב החברים שלי מהישיבה התגייסו יחד. להם היה ליווי משמעותי מאוד עם ימים מרוכזים ובאמת כיף לראות את זה", אמר. "אצלי זה קצת יותר מורכב. פחות התאפשר תמיד לבקר ולעזור, אבל בהחלט יש גם חברותות ויש רבנים שמתקשרים בימי שישי לפני שבת ומדברים. לי היה מאוד חשוב להגיע לישיבה, אפילו שיוצאים מעט שבתות. זה מאוד משמעותי ומחזק לבחור לעשות שבת בישיבה. אז מהבחינה הזאת לא הרגשתי מקופח".
למתמיינים הדתיים לקורס טיס שחוששים מהקורס ומשירות בסביבה שהיא לאו דווקא דתית הוא אמר: "אני מבין את החשש. אני חושב שאנשים לא מנותקים ואני לא מטאטא את התחושה הזאת. אני כן אגיד, שאני באופן אישי מאמין שזה חשוב. אני, בחיים האישיים שלי, גם חייתי עם אנשים שאינם דתיים".
"חשוב לפגוש את האנשים, חשוב לשרת איתם, חשוב שתהיה מטרה משותפת שכולם שייכים בה", הדגיש. "אנחנו נקרא לזה מצוות יישוב הארץ ועזרת ישראל מיד צר, הם יקראו לזה הגנה על בטחון המדינה, אבל בסוף המהות היא אותה מהות. ואני חושב שדווקא המפגש עם אנשים שהם לא מבית המדרש או שלא עברו את אותו מסלול שאני עברתי הוא מאוד מעצים. בוודאי שיש גם יתרונות אחרים ואתגרים שכרוכים בזה וצריך את הליווי הזה וצריך לפעמים להציף ולהרים דגל שיש סוגיות שפתאום יש קונפליקט, אבל הרוב המוחלט הוא לא ככה ואני חושב שהערך הוא חשוב".
חבר לצוות נפל מהקורס, למחרת הוא התארס
קורס טיס מעמיד את חניכיו בפני אתגרים מגוונים ומורכבים. גם בפן החברתי עומד לא פעם אתגר כשחבר קרוס מקבל את ההודעה כי הודח מהקורס. "האמת שאתה נוגע באחד הקשיים בקורס טיס", ציין סגן ס'. "זה קשה לך גם מהסיבה שעזב אותך חבר צוות, וגם מהבחינה שאתה מבין שהמקום שלך לעולם לא מובטח. אכן יש שלב שהמיון הוא מופחת מאוד ואתה מבין שמקומך כאן, אבל באופן כללי אתה יודע שאתה לא בהכרח תסיים את הקורס לאחר שהתגייסת אליו".
"אני אגיד באופן אישי שאנחנו נפרדנו מחבר ממש טוב לצוות שנתיים אחרי תחילת הקורס", הוסיף. "לי זה היה מאוד מעציב וקשה. הוא היה באמת חבר כמו שתיארת, מהחברויות המשמעותיות. אבל עד היום שומרים על קשר. ברוך ה' הוא הספיק להתחתן. הוא התארס יום למחרת שהוא הודח מהקורס והוא ואשתו מגיעים למסדר כנפיים".
סגן ס' שיתף במה שעבר בראשו כשטס מעל מדינת ישראל. "2 מחשבות", אמר. "האחת, אני זוכר שבחלק הראשון של הקורס כשעלינו לטוס יום יום, זה היה אחרי שניווטנו על ההר ומתוך זה שהכרת את הארץ ברגליים ופתאום ממעוף הציפור אתה רואה את הכל מלמעלה - אז אתה קודם כל אומר איזו ארץ מדהימה ויפה יש לנו".
בנוסף, "כמו שיש ניווטים בקרקע יש ניווטים גם באוויר. אתה מוצא את עצמך בניווט אי שם בארץ 6 שעות בלילה, ופתאום באוויר אתה בחצי שעה היית בהרי חברון, ים המלח, מכתש רמון ואפשר להניח שאנחנו מסתובבים בכל הארץ. אז באמת כמה שהארץ הזאת יפה וזכות להגן עליה".
לדבריו, "הדבר השני זה קצת פרופורציות גם ביחס לסוגיה הגדולה של בטחון ישראל. אתה אומר לעצמך, הארץ מתחילה פה ונגמרת שם. זה מה שיש לנו וזה לא דבר מובן מאליו, וצריכים לשמור על זה. זה גם פרופורציות ביחס לעצמך, אתה רואה שעל הכתפיים שלך זה מוטל וזאת תחושה מוזרה שאתה מטיס בעצמך מטוס. צריך לראות שזה לא לוקח אותך למקום של גאווה כזאת, שאני מעל הכל. אלא שאני פה למעלה, אבל מתוך שליחות שהמקור שלה זה למטה וצריך להשאר מחובר לזה".
מי יגיע למסדר כנפיים?
סגן ס': "בראש ובראשונה המשפחה והחברים שליוו אותי לאורך כל הדרך, גם מהבית וגם מהישיבה. גם הרבנים . גם חבר'ה פה מהבסיס, שאמנם לא היו איתי בקורס, אבל 3 שנים עוזרים לנו. עובדי מטבח, טכנאים וחברים וגם שם יש לי כמה חברים מאוד טובים שיגיעו וגם תודתי נתונה להם".
עצה למי שרוצה להצליח בקורס טיס?
"יש המון אבל אני חושב שיש דבר אחד שהוא מאוד חשוב. קודם כל, לשמור על אופטימיות. המצבים שהקורס לוקח אותך לתוכם יכולים לטלטל ולהקשות. אלו סיטואציות מורכבות וצריכים בתוך הדברים האלה לשמור על חיוך ולזכור שאנחנו עושים פה משהו גדול".
הוא הוסיף: "דבר נוסף, וזה קשה, אני לא הצלחתי בזה תמיד ואני מאחל לבאים אחריי להיות יותר טובים בזה אבל כשהצלחתי זה היה מעולה, כל בוקר לקום עם החלטה שהיום אני אעשה את הכי טוב שאפשר. אני זוכר את המשמעות שלשמה התגייסתי ואומר איך אני היום אהיה החייל הכי טוב. כי ההחלטה הזאת, כשעושים אותה, גם אם עושים אותה ואני מקווה שעושים אותה טרם הגיוס, ההחלטה הזאת לא עומדת לבדה. צריכים להזכיר אותה לעצמנו ויום יום להמשיך עם ההחלטה הזאת. בהצלחה ללוחמים".
