יעל וילנר
שופטת בית המשפט העליון
אם קוראים את קורות חייה, יעל וילנר היתה אמורה להיות מינוי מבטיח למדי לבית המשפט העליון. וילנר בת ה-62, היא נכדה של הרב יצחק אריאלי שהיה המשגיח בישיבת מרכז הרב, תלמידת אולפנת חורב ובוגרת שירות לאומי, ואפילו השתתפה בעליות של גוש אמונים באותם ימים היסטוריים ואידיאליסטיים. גם השרה שקד, שהצליחה למנות אותה לעליון במסגרת הדיל המפורסם עם לשכת עורכי הדין, התפארה בה כהבטחה שמרנית. אבל, איכשהו, השטר לא ממש נפרע.
ניתן היה לחוש בזה כבר בזמן הדיונים בוועדה למינוי שופטים. בזמן שלגבי אלרון ומינץ התנהלה מלחמת חורמה בין נשיאת העליון דאז נאור לבין שקד, המינוי של וילנר עבר די חלק. היא עשתה את דרכה בנחת אל כס השיפוט, וגם בארבע השנים שחלפו מאז לא נקשרו בשמה סערות קטנות או גדולות.
וילנר נטמעה בתוך החבורה הלא קטנה של שופטי בג"ץ, פוסקת בנושאי הליבה לעיתים כך ולעיתים כך. בתיק אחד היא מציגה עמדה ברורה לגבי השימוש בכלי של הריסת בתי מחבלים ונותנת את הקרדיט למדינת ישראל ולשב"כ, ובמקרה אחר מבטלת את החלטת שרת החינוך שלא לתת לפרופ' גולדרייך האנטי-ציוני פרס ישראל.
בעולם אחר, אידיאלי, שופט שפוגש כל תיק ללא אג'נדה מוקדמת ופוסק לגופו של עניין במבט מקצועי גרידא זו ברכה. אך זה לא העולם בו אנו חיים. על המגרש כבר עומדת קבוצה מגובשת וחזקה, ועושה ככל יכולתה כדי להבקיע לשער היריב השמרני. אם לא תעלה מנגד קבוצה ציונית-לאומית עם אג'נדה ברורה, שום זכות סבים לא תעמוד.
***