אני מודה שעוברים עליי ימים לא פשוטים. אחת השאלות שאני נשאלת שוב ושוב היא "למה לך להכנס לתפקיד הזה?" את משמשת היום בתפקיד רבני, בשביל מה לך להתעסק בטכני? במכונת כביסה שנתקעה במקווה, בחפירת קבר באמצע הלילה, בעירוב שנקרע דקה לפני שבת.
התשובה שלי לשואלים היא פשוטה ובלי טיפה של ציניות: לכבוד הוא לי!
אין חיבור יותר משמעותי בעיני מהשילוב של התעסקות בעולם הרוח, עם מעורבת בעשייה היום יומית - שהיא לכאורה פשוטה וטכנית - אבל בלעדיה, אין.
אני רוצה לדאוג לכל אישה שרוצה לטבול ולאפשר לה חוויה כמה שיותר חיובית. אני רוצה להיות שם עם כל משפחה אבלה בשעתה הקשה ולהקל במעט, במה שאני יכולה. אני רוצה לפגוש כל זוג מאושר שבא להרשם לנישואין, ואני רוצה לעזור למערך הכשרות במשימה של שמירה והשגחה על הכשרות.
אלה המקומות שכמעט כולנו פוגשים את החלק הממסדי של דת, ואני רוצה שהמפגש הזה יהיה מפגש חיובי, מקרב ובונה. מפגש שהוא לא רק טכני, אלא מפגש עם משמעות. אני מבינה שבתהליך המינוי היו מעורבים כוחות גדולים ממני, שמושכים כל אחד לכיוונו, ולכל אחד מהם אינטרס משלו.
מבחינתי, התפקיד הזה הוא שליחות, והזדמנות להמשיך את העשיה המדהימה של קודמיי לתפקיד. אני בוחרת לבצע את התפקיד הזה בעין טובה ובנפש חפצה, ומבקשת לפעול מתוך יראת שמיים, תוך שיתוף פעולה מירבי עם כל העוסקים במלאכה. יהי רצון שבע"ה לא אבוא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון ויהיו כל מעשיי לשם שמיים.