מחקר חדש בחן את השפעת תפיסתם הפרגמטית של בני דור ה־Z על רכישת ההשכלה שלהם. המחקר בדק כיצד התפיסה משפיעה על מגמות הרישום ללימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה.
ממצאי המחקר, שערך ד"ר ארז כהן, חוקר מדיניות ציבורית מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל, מעידים כי החל מאמצע העשור השני של שנות האלפיים ניכרת ירידה במספר הלומדים לתואר ראשון. כמו כן, נמצא גידול בולט במספר הלומדים במקצועות הנחשבים ליישומיים יותר מבחינת תעסוקה, כמו המקצועות הפרא־רפואיים, מדעים, מתמטיקה, הנדסה ואדריכלות, לעומת ירידה במספר הנרשמים לימודי מדעי החברה והרוח, מינהל עסקים ומשפטים.
"אומנם לא נכון להכליל, אך מדובר בדור המתאפיין בתפיסת עולם פרגמטית, בחיפוש אחר תשואה מיידית ובחוסר סבלנות לתהליכים ארוכי טווח. מאידך, מערכת ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך התיכונית והיסודית שומרות על אותו צביון כבר שנים רבות ואינן מתאימות את עצמן לדור החדש ולצרכים המשתנים של המשק בכלל ושל שוק העבודה בפרט. לפיכך נשאלת השאלה, מהו תפקידה של ההשכלה הגבוהה? האם מטרותיה נותרו בעינן כפי שהוגדרו עם הקמתה של המועצה להשכלה גבוהה לפני מעלה משישים שנה, או שנעשו בדרך שינויים והתאמות?" תוהה ד"ר ארז כהן בריאיון ל'בשבע'.
לדבריו, הדור היום שונה מהדורות הקודמים. דור ה־Z (דור הצעירים שנולדו מאז אמצע שנות התשעים ועד שנת 2010), קרי הסטודנטים של היום, מתקשרים באופן מקוון, טכנולוגי ומהיר, בינם ובין עצמם וגם עם העולם כולו. "הם שואפים לניצול הזמן באופן מיטבי ככל הניתן, ולכן מצפים שיאפשרו להם ללמוד לפחות חלק מהקורסים באקדמיה באופן מקוון, על מנת שיתאפשר להם לנצל את זמנם לעבודה ולבילויים במקביל ללימודיהם. ככלל, הם לא מוצאים ערך אקדמי מוסף ממשי להימצאותם הפיזית בכיתות הלימוד למעט ההיבט החברתי והחווייתי".
המחקר מסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ופרסומי המועצה להשכלה גבוהה. מנתוני הלמ"ס בין השנים 2020-2010 עולה כי מגמת הגידול במספר הסטודנטים שהחלה בראשית שנות התשעים נבלמה באמצע העשור השני של שנות האלפיים, ומספר הסטודנטים לתואר ראשון החל לרדת בהדרגה. בשנת 2010 נרשמו 185,000 סטודנטים לתואר ראשון, וב־2016 היו רשומים 197,000 סטודנטים לתואר ראשון במוסדות הלימודים. אך באותה שנה נבלמה העלייה, ואף החלה מגמה של ירידה קטנה במספר הנרשמים, עד לשנת 2020, שבה נרשמה עלייה מחודשת. יחד עם זאת, סביר להניח כי העלייה במספר הנרשמים ללימודים אקדמיים בשנת 2020 אינה מעידה על תחילתה של מגמה, אלא שזוהי תוצאה של מגפת הקורונה שפרצה באותה השנה וגרמה לשיתוק המשק ולעוצר טיסות לחו"ל. מציאות זו לא אפשרה לצעירים לצאת לטיול המסורתי עם סיום השירות הצבאי או לחלופין להשתלב מיד בשוק התעסוקה, ולכן הם נטו להירשם ללימודים אקדמיים.
כאמור, הנרשמים ללימודי התואר הראשון בישראל הם בדרך כלל צעירים בגיל 25-20, ולפיכך, כילידי 2000-1995, מדובר בראשיתו של דור ה־Z. לא מן הנמנע כי התפיסה המעשית והפרגמטית של הצעירים הללו עוררה אצלם ספקנות לגבי כוחה של ההשכלה האקדמית לספק להם תעסוקה. "כאמור, אדם שסיים את לימודי התואר הראשון במקצועות הלא יישומיים לא בהכרח ימצא מקום עבודה המשקף את השכלתו, ולכן רבים מבני הדור הצעיר מעדיפים להתמקד בלימודים יישומיים או לוותר כליל על ההשכלה האקדמית", אומר ד"ר כהן.
יציבות במספר הלומדים לתואר שני
בשונה ממגמת עצירת העלייה בהרשמה ללימודי תואר ראשון, ההרשמה ללימודים לתואר שני לא נפגעה בתקופה זו. הנתונים מעידים על יציבות ואפילו על עלייה מינורית במספר הלומדים לתואר שני. ממצא זה מתיישב יפה עם ההנחה כי הלומדים לתואר השני הם צעירים מעל גיל 25, ומשכך אינם משתייכים לדור ה־Z ואינם שותפים לתפיסות הפרגמטיות של דור זה, וכן רואים בהשכלה הגבוהה תנאי הכרחי להשתלבותם או לקידומם בשוק התעסוקה.
"מהי הסיבה לכך שבני הדור החדש אינם רואים באקדמיה תנאי הכרחי להצלחתם העתידית?" מעלה ד"ר כהן קושיה ומשיב: "היות שבעבר מטרת האקדמיה הייתה בראש ובראשונה לפתח מידע ומחקר ותהליכי חדשנות בחברה ובמשק, ובהמשך, עם יישום רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל בשנת 1993 ביוזמת פרופ' אמנון רובינשטיין, נוספה מטרה נוספת הקשורה להנגשת ההשכלה הגבוהה. ואכן, רפורמה זו הביאה את החברה הישראלית אל פסגת המדינות בעלות שיעור האקדמאים הגבוה בעולם (ישראל שנייה בכך רק לקנדה ומשתווה ליפן). אולם כיום, הדבר החשוב לבני הדור הצעיר הוא התרומה של הלימודים האקדמיים לסיכויי השתלבותם בשוק העבודה ולהתקדמותם העתידית בו. לכן האקדמיה צריכה לקבל על עצמה תפקיד נוסף - להיות מעין פס ייצור של שוק העבודה המקומי. מערכת ההשכלה הגבוהה נדרשת לזהות את הצרכים העכשוויים והעתידיים של החברה והמשק ולקדם את תחומי הלימוד הנדרשים על מנת לענות על צרכים אלו".
לחשיבה זו שותפה במידה רבה גם המועצה להשכלה גבוהה. "במחקרים קודמים של פרופ' ניצה דוידוביץ ושלי ראינו - וזה לא סוד - שהמועצה להשכלה גבוהה בתיווך הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) מיישמים מדיניות תקצוב דיפרנציאלית המשקפת את סדר העדיפויות הלאומי, כך שלתחומים הנדרשים למשק מוקצה תקציב גבוה יותר עבור כל סטודנט הלומד בהם, והדבר בא לידי ביטוי בתקציב סבסוד גבוה יותר המועבר על ידי הות"ת למוסד האקדמי המלמד. לדוגמה, אם נקבע כי יש צורך רב במהנדסים ובעובדים סוציאליים – התקציב עבור כל סטודנט הלומד במחלקות אלו יהיה גבוה יותר בהשוואה לתחומי לימוד נדרשים פחות. אם רוצים לווסת את הביקוש ללימודי משפטים ולהורידו, יוקצה תעריף סבסוד נמוך יותר עברו תחום זה, ובכך יפחת התמריץ של המוסדות האקדמיים להגדיל את מספר הלומדים בחוג זה, וכן הלאה".
שינויים במגמת הרישום
ממצאי המחקר מצביעים גם על שינויים במגמות הרישום ללימודי התואר הראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל בשנים שנבחנו (2020-2015). מחד גיסא, בשנים הללו החלה ירידה עקבית ברישום ללימודי מדעי הרוח ומדעי החברה - תחומים הנתפסים כפחות רלוונטיים לשוק העבודה בכלל ולמקצוע הנלמד בפרט. נתון מעניין נוסף הוא שלאחר שנים של עלייה בלימודי מינהל עסקים ומשפטים, שנחשבו ליוקרתיים בחברה הישראלית, ניכרת ירידה במספר הלומדים גם במקצועות אלו. סביר כי היצע הבוגרים במקצועות הללו הוביל לירידה בביקוש בשוק העבודה ובתנאי השכר וההעסקה. מאידך, ניכר גידול בולט במקצועות הרפואיים והפרא־רפואיים, מדעים, מתמטיקה, הנדסה ואדריכלות. ממצאים אלו מעידים על נטייתו של הדור ללימודים מעשיים וטכנולוגיים, וזאת משום שהם ערים לביקוש הגובר בשוק התעסוקה למקצועות האלה, על השכר והתנאים הנלווים.
מסקנות המחקר קוראות למערכת ההשכלה הגבוהה להתאים עצמה למאפייניהם ולצורכיהם של דור ה־Z. לדוגמה, הרחבת תוכניות הכשרה מקצועית במחלקות הלימודים הפחות יישומיות, קיצור משך שנות הלימוד במחלקות המקצועיות והטכנולוגיות, הגברת השימוש בהוראה מקוונת ועוד.
איך אפשר להציל את לימודי מדעי הרוח ומדעי החברה?
"המועצה להשכלה גבוהה ערה למגמות החדשות. עדות לכך היא החלטתה בשנת 2019 לקידום תוכנית 'למידה שמשלבת התנסות', שמטרתה לעודד יוזמות של מוסדות אקדמיים לגיבוש תוכניות הכשרה בתואר ראשון, בעיקר במדעי החברה".
מי שהאיצה את השיח על הצורך בשינוי ובקידום פתרונות חדשים באקדמיה הייתה מגפת הקורונה. "המל"ג עסקה גם קודם בקידום קורסים מתוקשבים. כבר בשנת 2016 אפשרו למוסדות האקדמיים להפעיל קורסים מתוקשבים - עד שליש בלבד מסך הקורסים במוסד ולא מעבר לכך. בתקופת הקורונה, תהליכי ההוראה המקוונת הואצו מתוך אילוץ. כיום הסטודנטים, שכבר נחשפו לשיטת הוראה זו, רוצים לאמצה באופן מרבי. נשאלת השאלה אם כן, מדוע המוסדות האקדמיים אינם מפתחים תהליך זה כיום באופן נרחב? התשובה היא ככל הנראה תקציבית ופוליטית. שהרי אם רוצים לקיים קורס מקוון יכולים לרשום אליו 300 איש, קרי קיצוץ תקנים ושעות של הסגל, ומי בכלל ירצה לגור במעונות?" מסביר ד"ר כהן.
עד שהשיקולים הפוליטיים והתקציביים ייעלמו, וספק רב אם אכן ייעלמו, נמצאת האקדמיה בצומת דרכים מכריע באשר לעתידה. "אין ספק שההוראה והלמידה נמצאות בצומת מאוד מאוד גדול, כי שינוי אופן הלמידה גורר עימו שינויים קוגניטיביים ורגשיים. האם התפקיד שלנו באקדמיה להיענות לכל אופנה כזו או אחרת? מהפכת הסמארטפון לא התחילה היום. אנשים קונים דרך הטלפון או שוכחים ילדים בגללו - המהפכה כבר קרתה, נוצרו הכלים, בדיוק כמו שפעם לא ידעו קרוא וכתוב והיום יודעים. נשאלת השאלה איך זה משפיע על המרחב הלימודי, לא רק איך לומדים אלא מה זה המרחב הלימודי שקוראים לו קמפוס אקדמי, שהגבולות שלו היום כל הזמן משתנים והוא יכול להיות הכול", אומרת פרופ' ניצה דוידוביץ, ראש תחום הערכת איכות וקידום ההוראה וראש החוג לחינוך באוניברסיטת אריאל ויושבת ראש הפורום לקידום ההוראה בישראל.
לדברי פרופ' דוידוביץ, הקורונה נתנה לגיטימציה לחדשנות. "הקורונה העצימה את המרחב הלימודי. יש מרחבים לימודיים מעבר לזמן ולמקום. אחד הדברים הבולטים ביותר הוא הירתמותם של המרצים לקחת חלק בסדנאות הוראה במטרה לשלב כלים טכנולוגיים בהרצאות שלהם. מרצים רבים פיתחו פדגוגיות חדשניות מרתקות וחידשו את הקורסים שלהם". לצד המרצים, גם הסטודנטים הוכיחו כי יש להם אוריינות דיגיטלית. "סטודנטים הוכיחו בתקופת הקורונה כי הם יודעים לחפש חומרים, לתכנן את זמנם ולנהל את הלמידה. כיושבת ראש הפורום לקידום ההוראה והלמידה בישראל, חשוב לי לציין את תפקידם של ראשי המרכזים להוראה שהובילו במוסדותיהם את התהליכים, בעיקר בעבודתם עם המרצים וחברי הסגל, מה שאיפשר למרצים ולסטודנטים לעשות בזמן קצר את השינוי שהתבקש".
האם ייתכן שיום יבוא ונחזור אחורה?
"לא. אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה. הקורונה העצימה את המכוונת של הסטודנטים למטרה: הם לומדים למבחן - לא מעניין אותם דברים אחרים, מבחינתם לא חייבים להגיע פיזית, הם ילמדו גם כך. הקורונה יצרה חשיבה מחודשת באקדמיה בנושא ההוראה, הלמידה וההערכה, ומה תהיה דמות הבוגר של מערכת ההשכלה הגבוהה. ושוב אנחנו חוזרים לשאלת הענק, מה תפקיד האוניברסיטה ביחסה לאיזון בין שוק העבודה לבין המשימות המחקריות".
***