התחלה/ נולד בשנת תשי"א בירושלים. בן שלישי מארבעה ילדים.
כצל'ה/ בעקבות שם המשפחה זכה בילדותו לכינוי כצל'ה, שדבק בו מאז ועד היום. "ככה קראו לי בבני עקיבא ובצבא, והשם הזה נשאר איתי לתמיד".
אבא/ דוד ז"ל. יליד ורשה שעלה לארץ בשנת 1936 בגפו מטעמי ציונות. "כל המשפחה שנותרה מאחור נרצחה. אבא היה בלשן והיסטוריון, אבל עבד כל חייו כמנהל חשבונות בשק"ם. איש עדין נפש ושקט. ידען ותלמיד חכם גדול. ציוני בכל רמ"ח איבריו. איש ישר וטהור".
אמא/ בתיה ז"ל. ילידת הארץ. כל השנים עבדה בתור מורה. "אמא הייתה אישה נמרצת ועוצמתית. האמא הכי טובה בעולם. אף פעם לא ראיתי אותה מאבדת עשתונות. גם בימים שאחרי הפציעה שלי בצבא, כשהרופאים נלחמו על חיי, לא ראיתי אותה מזילה דמעה, אלא יושבת ואומרת ספרי תהילים יום ולילה. הייתה דוגמה ומופת".
ירושלמים/ דור חמישי בארץ מצד אמו. "אמא ילידת ירושלים, מבית משפחת רפפורט, שמוכרת מאוד בירושלים. המשפחה שלה חיה דורות בירושלים". עד גיל שש גר בירושלים, ואז עברה משפחתו לבני ברק. "אבא קודם בעבודה והועבר לסניף תל אביב, ולכן עברנו כמשפחה לבני ברק - עיר שבאותם ימים גרו בה המון תושבים דתיים־לאומיים".
קום והתהלך בארץ/ משפחתו גרה בדירה צנועה אבל מלאה שמחת חיים. "היינו משפחה מאוד שמחה. על השולחן היו תמיד לחם וגבינה. לא חסר לנו דבר. הוריי חסכו פרוטה לפרוטה כדי שאצא לכל הטיולים בבית הספר ובבני עקיבא. הם הבינו כמה אני נהנה לטייל ברחבי הארץ והיה חשוב להם לתת לי את זה".
קדימה בני עקיבא/ החל מכיתה א' למד בבית הספר ממ"ד מעלות בבני ברק. "הייתי המחזור הראשון בכיתה התורנית". לבני עקיבא סניף בני ברק הלך בהתלהבות. "הייתי חניך שרוף בשבט להגשמה. עד היום אני קשור לחברים שלי מהשבט".
רק טוב/ למד בישיבת בני עקיבא כפר הרוא"ה. "לא הצטיינתי בלימודים. היינו עסוקים בעיקר בבני עקיבא ובלטייל בארץ לאורכה ולרוחבה. היינו מאוד אידיאליסטים, הרגשנו שאנחנו חיים בתקופה היסטורית. זכינו להסתופף בצילם של הרב משה צבי נריה, מחולל מהפכת הכיפה הסרוגה, והרב אברהם צוקרמן, המחנך האולטימטיבי. בחוכמתם הם ידעו להכיל אותנו ולהוציא מאיתנו את המיטב".
מלחמה/ כשהיה תלמיד בכיתה י' פרצה מלחמת ששת הימים. "הישיבה ישבה על הגבעה הכי גבוהה בעמק חפר. צפינו מזרחה, שם הצבא פרץ. יכולנו לראות את הכוחות נעים. נשארנו בישיבה, חפרנו שוחות ובורות. היינו צעירים מכדי לפחד, בעיקר הייתה התרגשות גדולה. לא שיערנו שהניצחון יהיה כזה גדול".
פעמי משיח/ "ההתרגשות משחרור ירושלים הייתה אדירה. התחדדה ההכרה של הניצחון הגדול והתוצאות ההיסטוריות שלו. הרגשנו שאוטוטו הולך להיבנות בית המקדש השלישי. כמה ימים אחרי סיום המלחמה נסענו מהישיבה לירושלים ולכותל. נכנסנו בריקודים לעיר. חשנו פעמי משיח".
מרכז/ עם סיום הלימודים התיכוניים פנה לישיבת מרכז הרב. "זכיתי ללמוד אצל הרב צבי יהודה זצ"ל, מורי ורבי. רציתי ללמוד קצת לפני הגיוס. היו לי חברותות מצוינות, ובלילות הייתי מתאמן לצבא. הקשר שלי עם הרב צבי יהודה היה מיוחד. גם חצי שנה אחרי הפציעה שלי, כשנתנו לי לצאת בפעם הראשונה מבית החולים, נסעתי באמבולנס קודם כול לישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה חיכה לי בחוץ כשהוא בוכה ובוכה".
לתת/ בשנת 1970 התגייס לצבא. שירת בסיירת שקד. "מלחמת ששת הימים פקחה לנו את העיניים, וכל מה שרצינו היה להתגייס ולהגן על הארץ. רצינו ללכת ליחידות המיוחדות ולתת את הכי טוב מעצמנו".
היינו שלושה/ באותם ימים לא היה מקובל לראות בחורים דתיים בסיירות. "סיירת שקד הייתה מורכבת בעיקר מחבר'ה קיבוצניקים ומושבניקים. היינו שלושה חברים דתיים. יחד איתי היו ראובן שפורן, שנהרג במרדף אחרי מחבלים, ואלי פייג, חבר ילדות קרוב שנהרג במלחמה. שני בניי נקראו על שמם".
נשאר דתי/ "המפקד הקיבוצניק שאל אותי כל בוקר 'כצל'ה, אתה עדיין דתי?'. ברוך ה' הייתי עם אמונה חזקה. אני מאמין שהגיוס שלנו הביא למהפך, ואחרינו התחילו להגיע עוד הרבה חבר'ה דתיים לסיירת, המיטב של המיטב של עם ישראל". סיים בהצטיינות קורס קצינים ושימש סגן מ"פ בסיירת שקד.
יום כיפור/ כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה בקבוצה של כשנים־עשר אנשי סיירת במילואים בפיקודו של תא"ל (במיל') אמציה חן, שביצעו מבצעים במסגרת אוגדתו של אריאל שרון. ביום השמיני למלחמה יצא הכוח לאתר כוחות מצריים שנחתו במסוקים באזור ההיערכות לצליחת התעלה. "היינו שנים־עשר לוחמים מול כמאה ושלושים אנשי קומנדו מצריים – ממש מעטים מול רבים".
הפציעה/ תוך כדי ההסתערות וירי על לוחמי הקומנדו המצרי, הנגמ"ש שבו נסע חטף פגיעה ישירה של טיל RPG. "נהרגו לידי חברים. אני נפצעתי קשה. אף אחד לא האמין שאשרוד את הפציעה הזו. היינו ללא חובש ועם מעט ציוד רפואי. החבר'ה נלחמו על החיים שלי".
בעזרת ה'/ בהתחשב בפציעתו האנושה, היה ברור כי ללא הטסה במהירות במסוק לבית החולים, ספק אם יישאר בחיים. מפקד האוגדה אריאל שרון, ששמע על הפציעה, הודיע כי תוך דקות ינחת מסוק לחילוצו בתוך שדה הקרב. "באותם רגעים ניגש אליי המפקד שלי, שהיה קיבוצניק, ואמר לי כשאני כבר על סף עילפון: כצל'ה, בעזרת ה' תינצל. ואני עניתי לו: רק בשביל לזכות לשמוע אותך אומר בעזרת ה' היה כדאי להיפצע".
מפונה/ "בדרך נס פינו אותי משדה הקרב במסוק לרפידים ומשם לבית החולים. לא איבדתי את ההכרה לרגע. סבלתי מכאבי תופת. נתנו לי הרבה מורפיום. כשיצאתי מחדר הניתוח והתעוררתי מגובס כולי, התקשרתי הביתה והודעתי שנפצעתי ואני בבית חולים".
משתקם/ אז החל תהליך שיקום ארוך ומורכב. הצוות הרפואי נלחם על חייו, הוא עבר כמה ניתוחים וסבל מזיהומים קשים. "הפציעה הייתה כל כך מזוהמת, ושתלי העור לא נקלטו. כל יום הרופאים אמרו עליי 'הוא לא ישרוד את היום'. היה נס גדול - למרות הפציעה הקשה הקב"ה עשה איתי חסד עצום, ולאט לאט התאוששתי".
נפגשנו/ בעת אשפוזו בבית החולים הכיר את המתנדבת תמי הכהן, שלימים הייתה לאשתו. "תמי הגיעה לסייע בבית החולים עם כל הפצועים. היא הייתה צדיקה וטהורה. חשבתי שהיא תהיה אשתי וברוך ה' כך היה". שנה אחרי הפציעה הם נישאו, ומאז הם נשואים כבר 48 שנה.
החצי השני/ תמי, מטפלת הוליסטית במקצועה. "תמי היא הכול בשבילי. אני הייתי תמיד עסוק בענייני ציבור, ומי שעמדה בבית ושמרה, טיפלה וגידלה זאת היא. היא עדינה ומאירת פנים, תלמידת חכם, אוהבת ומחזקת, אמא וסבתא נהדרת".
הנחת/ שבעה. הבן הבכור ראובן (47) "קרוי על שם חברי מהסיירת ראובן שפורן הי"ד". הבן אליעד (45) "קרוי על שם חברי מהסיירת אלי פייג הי"ד". אחריהם הדס (44), רועי חי (42), תרצה (38), אורי (34) ואחרון חביב מתניה (31). "הבנים שלי שירתו שירות משמעותי ביחידות עילית בצה"ל. הבנים והבנות שלי הם לתפארת עם ישראל. אני זוכה לנחת גדולה מהם".
גוש אמונים/ היה מראשוני תנועת גוש אמונים, שמכוחה הוקם מפעל ההתיישבות ביש"ע. "אלו היו השנים שגוש אמונים פרץ כתנועה עם חזון ואידיאולוגיה. הייתי איש המבצעים בתנועה. היינו מהצעירים בהנהגה, אבל מאוד מעורבים ומלאי להט".
עולים לקרקע/ גרעין של שש־עשרה משפחות התיישב בבסיס הצבאי בבית אל במרחשוון תשל"ח (1977). "כשבגין אמר 'עוד יקומו הרבה אלוני מורה', הנהגת גוש אמונים לקחה על עצמה ליישב את הנקודות בשטח. אנחנו הקמנו גרעין בהובלת הרב זלמן מלמד. עלינו לשטח, משפחות צעירות, גרנו בתוך קרוונים ללא שירותים, במסירות גדולה. אנחנו היינו זוג צעיר עם שני ילדים קטנטנים, זה לא היה פשוט, אבל הבנו שאנחנו חיים את ההיסטוריה".
בונים/ כעבור שנה אושרה הקמת ההתנחלות מחוץ לשטח הבסיס הצבאי. "עברנו לראש הגבעה והתחלנו לבנות. יושב ראש הסוכנות היהודית אריה דולצ'ין הופיע יום אחד עם משלחת בגבעה ושאל אותנו מה אנחנו עושים פה. עניתי לו בפשטות 'אנחנו בונים עיר בישראל'. הם צחקו, אבל אני האמנתי שאנחנו חיים בתקופת הגאולה ושום דבר לא יעצור את הקב"ה".
גדלים/ בימים אלו מציין היישוב בית אל 45 שנים להיווסדו ומונה כששת אלפים תושבים. "בית אל הולכת ומתרחבת, ואני כאיש חזון מאמין שיום יבוא והיא תהיה עיר גדולה, בדיוק כמו שחלמנו".
מיליון יהודים/ מדי שנה הוא מפיק דוח שנתי הסוקר את התפתחות האוכלוסייה היהודית בהתנחלויות ביהודה ושומרון. "כמי שהיה שם מההתחלה וחווה את ההתפתחות הבלתי נתפסת ביהודה ושומרון, אני מגיש בכל שנה דוח מסודר שבודק את הצמיחה בשטח. כיום רשמית אנחנו עומדים על כ־500,000 יהודים ביהודה ושומרון ו־350,000 יהודים במזרח ירושלים. זאת אומרת שאנחנו עומדים על קרוב למיליון יהודים מעבר לקו הירוק. מי היה מאמין. זו מהפכה היסטורית שזכיתי לקחת בה חלק".
הספינה/ הרעיון להקמת תחנת רדיו פיראטית נבע מהצורך להשמיע קול ימני ודתי מעל גלי האתר. "אלו היו שנים מאוד סוערות מבחינה ביטחונית. באופן קבוע חטפנו אבנים בדרך הביתה. הייתה מסירות נפש גדולה מאוד מצד התושבים למען ההתיישבות, אבל התקשורת הישראלית הציגה רק השקפת עולם אחת - שמאלית קיצונית. ואז עלה הרעיון שהתבשל בצוות של מוסדות בית אל, להקים רדיו שיהיה מסוגל לשדר לעם ישראל את מה שקורה בשטח ולהחדיר עוצמה בקרב המאזינים. כך קם ערוץ 7".
משדרים/ ערוץ 7 שידר מאוניית ארץ הצבי שעגנה מול חופי תל אביב מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, בכל מזג אוויר. הערוץ שידר מהים למאזיניו תוכניות אקטואליה, פוליטיקה, תכנים תורניים ומוזיקה חסידית וישראלית. "המודל שלנו היה תחנת הרדיו הפיראטית של אייבי נתן. הרעיון המשוגע הזה של רכישת אונייה, שיפוץ ותפעול מתמשך עלה הון עתק של עשרות מיליוני דולרים. אבל הערוץ הזה עמד על המשמר והעניק כוח למתיישבים ולציבור בישראל. הייתה תחושת שליחות באוויר".
קול אחר/ "הספינה שינתה את מאזן הכוחות בעולם התקשורת בישראל ונסכה כוח בציבור המאזינים הימניים. פתאום מישהו השמיע את קולם. הערוץ נתן רוח גבית להתיישבות, ומעשיו המפוארים של ערוץ 7 כבר נרשמו על דפי ההיסטוריה".
לא תנצחו אותי/ תחנת הרדיו שידרה במשך חמש־עשרה שנים, עד שבשנת 2003 פסק בית משפט השלום בירושלים כי שידוריה אינם חוקיים והורה לסוגרה לאלתר. מנהלי התחנה הועמדו למשפט והורשעו. "הם ניסו להשתיק אותנו והתייחסו אלינו כאל אחרוני הפושעים. אבל דווקא הרצון לסגור את ערוץ 7 סלל את הדרך להקמת עוד תחנות, אתרים ואמצעי תקשורת ימניים ודתיים בישראל, שלא מהססים להשמיע קול אחר".
אתר/ במהלך המשפט שנערך נגד הנהלת ערוץ 7 עלה הרעיון להרחיב את אתר האינטרנט שפעל עד אז באופן מצומצם ולהקים עיתון. וממחשבה למעשה. פעילות אתר ערוץ 7 התרחבה, והוא הפך לאתר אינטרנט שכולל תוכן דיגיטלי עשיר ומגוון, חדשותי ויהודי. בראש הערוץ עמדה הרבנית שולמית מלמד.
גם עיתון/ בקיץ תשס"ב (2002), כשנה לפני סגירת תחנת הרדיו, הוקם 'בשבע' - עיתון המופץ בסופי שבוע בריכוזי אוכלוסייה דתית. "במשפט הציגו אותנו כחבורת פושעים. הייתי בבית המשפט וראיתי את הכיוון שאליו המשפט הולך. נפגשתי עם עמנואל שילה והוא הציע להקים עיתון מודפס בעל השקפת עולם ימנית. המטרה הייתה להביא אל העיתונות המודפסת את קולה של הציונות הדתית. ראיתי בדבר הזה ערך עצום".
בשבע/ בימים אלו חוגג העיתון עשרים שנה להיווסדו. "אנחנו היום העיתון השלישי בגודלו בעיתוני סוף השבוע בישראל. גם הוכח שאנחנו עיתון שנושא את עצמו כלכלית. ההצלחה של העיתון היא אחת ההצלחות הגדולות במדיה בישראל. הגיליונות נחטפים, 'בשבע' הוא חלק מהשבת אצל אלפי משפחות בישראל. גם ציבור חרדי גדול קורא את העיתון. זו מהפכה של ממש, ואם היינו מהבונים - אשרינו".
אריק/ בממשלת יצחק שמיר שימש יועצו של אריק שרון. "הייתי יועץ קרוב של אריק בימיו הטובים. הייתי עוזר אישי שלו לענייני התיישבות כשהיה שר השיכון, אבל הקשר שלי איתו התחיל עוד בסיירת. אריק שרון היה אלוף הפיקוד ותחתיו ערכנו אין־סוף פעולות מעבר לקווי האויב. הכול היה תחת הנהגתו. בהמשך הייתי בן בית אצלו בחווה. כשהייתי עוזר של אריק במשרד השיכון, בנינו מאות אלפי יחידות דיור בכל רחבי יש"ע, ירושלים והגולן".
הלכת לי חבר/ "הייתי מאוד קרוב אליו, עם אהבה גדולה וקשר עמוק". אולם הקשר החברי הקרוב התערער בעקבות הגירוש מגוש קטיף. "לצערי הרב, באו השנים שהוא כשל ועשה דברים נוראים בגוש קטיף. אבל אני באופן אישי חייב לו הכרת הטוב כי הוא זה שהציל את החיים שלי במלחמת יום הכיפורים, כששלח מסוק בשטח אש בניגוד להוראות כדי להציל אותי. אני מעדיף לדבר על הדברים הטובים שעשה, ואת הדברים הלא טובים ההיסטוריה כבר תדאג לשפוט".
לכנסת/ עמד בראש רשימת האיחוד הלאומי וכיהן כחבר כנסת בכנסת ה־18 מטעם תקומה. "נקראתי על ידי הרב מרדכי אליהו זצ"ל לעמוד בראשות האיחוד הלאומי". בבחירות זכתה האיחוד הלאומי בארבעה מנדטים. "לקראת הקמת הממשלה ניהלתי משא ומתן מול נתניהו, שדיבר איתי כל יום כמה פעמים. היינו כל כך תמימים והמלצנו עליו לנשיא. הוא סגר איתנו הסכמים, ובשנייה האחרונה הודיע שהוא הולך עם אהוד ברק והכניס לנו סכין בגב".
הגדר/ בשנתיים הראשונות לכהונתה של הכנסת ה־18 שימש יושב ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים. "אלו היו השנים שבהן הגיעו לארץ מדי יום אלפי מסתננים. בכל ריאיון הזהרתי 'הם ממלאים את הארץ'. נאבקתי על זה לבד, ולאט לאט גם אחרים הבינו את גודל הסכנה. כפיתי על הממשלה לבנות את הגדר בדרום הארץ. המכשול שהוקם - זו הייתה העבודה שלי. כתוצאה מהגדר אין כיום מיליון סודנים בישראל, למרות שהבעיה לצערי עדיין קיימת ומחייבת טיפול".
פוליטיקה אחרת/ "כיוון שהייתי מעורב בהבאתו של נפתלי בנט לקדמת הפוליטיקה, אני נושא באחריות במידה מסוימת. אני אומר שעם ישראל לא אוהב בעלי גאווה ושקרנים - לכן בנט יהיה אפיזודה חולפת בתולדות הנהגת עם ישראל".
מוזיקה/ "מילדות אהבתי מוזיקה. מוזיקה מרחיבה את הלב והנשמה. במהלך השנים מצאתי את עצמי מלחין מנגינות". את לחניו הוציא בשישה דיסקים בעיבודם של עקיבא מרגליות ויובל סטופל. "שירי השבת בשולחן השבת אצלי בבית הם זמירות שאני הלחנתי. יש מאות שירים שהלחנתי שעדיין לא יצאו לאור".
אם זה לא היה המסלול/ "להתפתח במסלול הצבאי היה אידיאלי בשבילי והתאים לערכים שלי, אבל כיוון שנפצעתי במלחמה המסלול הזה נסגר בפניי. גם מוזיקה משמחת וממלאת את הנפש שלי והייתי שמח ללמוד מוזיקה ולעסוק בה".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ "סדרי היום שלי משתנים בהתאם לתוכניות, הפגישות והעיסוקים השונים והנסיעות לחו"ל".
פלייליסט/ "נהנה להאזין לעקיבא מרגליות, אבריימי רוט, ישי ריבו, חנן בן ארי, עקיבא. אני אוהב גם להאזין לשירי ארץ ישראל היפה והטובה, ליהורם גאון, שלמה ארצי ואריק איינשטיין".
השבת שלי/ "כבר שנים בשבת בבוקר אחרי התפילה מגיעה אליי חבורה נפלאה ללמוד. אנחנו שותים ערק בטעם גן עדן שאני מכין ואוכלים מטעמים שאשתי מפנקת. השבתות אצלנו מלאות בשמחה ובשירה".
משאלה/ "הייתי רוצה להיות ראש הממשלה למשך מספר חודשים רק כדי לחולל כמה שינויים למען עם ישראל, לתקן את המציאות ולהפסיק את הבושה והחרפה שעם ישראל סופג בשנים האחרונות".
מפחיד אותי/ "אני מפחד רק מה' ולא מבשר ודם".
דמות מופת/ הרב צבי יהודה זצ"ל. "מורי ורבי, על המפעל הרוחני שיצר יחד עם מפעל ההתיישבות והמפעל הלאומי האדיר. דמות שקראה את הדור ותרגמה את עוצמתו לכוחות מעשיים של בניית האומה".
כשאהיה גדול/ "עברתי את השבעים, ואני מתפלל להמשיך הלאה בראש צלול ובעשייה ברוכה עד 120."
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***