אני מניח שעמודי עיתון זה, בדומה לכלי תקשורת רבים, מוצפים בידיעות ובפרשנויות בדבר פיזור הכנסת וההליכה לבחירות. לא לגמרי ברור לי למה זה עניין לעסוק בו, הרי הליכה לבחירות היא המצב הקיומי הרגיל בישראל. אם כבר, העובדה שהייתה פה ממשלה לדקה וחצי היא עניין להידרש אליו. מילא. אבל איך שלא תסובבו את זה, הבלגן בכנסת הסיח את דעת הציבור מאירוע משמעותי לא פחות שהתחולל השבוע, הלא הוא יום הולדתי הלועזי. ויום הולדת לועזי הוא כמובן זמן לחשבון נפש לועזי. שלא כמו חשבון הנפש ביום הולדת רגיל, חשבון נפש לועזי הוא זמן התכנסות שבו כל בן ישראל צריך לשאול את עצמו איך הוא התקדם השנה מבחינה לועזית.
אז נכון, לא כולנו נולדנו אנגלוסקסים, אבל זה לא אומר שאנחנו פטורים מלעשות מאמץ. ואלוקים עדי - אין מתאמץ ממני. גרתי בלוס אנג'לס שנתיים, גדלתי ברעננה ואפילו התחתנתי עם בת למשפחה אמריקנית. בין השאר גם מטעמים של אהבה וכאלה, אבל בעיקר כדי להתלעז עד כמה שאפשר.
אז עוד שנה לועזית חלפה, וכמו כל חשבון נפש, גם כאן אפשר לרשום כמה הישגים אבל גם כמה נפילות.
תאריכים.
ממשיכה מגמת השיפור. השימוש בתאריך הלועזי הולך ונעשה לי יותר טבעי.
נכון, קצת מצחיק לחשוב שרכזת תרבות ביישוב רציני במעמקי השומרון מבקשת שתשריין עבורה תאריך שנקבע על פי לוח השנה של האפיפיור גרגוריוס ה־13 (יימח שמו ככל הנראה), אבל זה העולם שאנחנו חיים בו וצריך לעשות את ההתאמות.
אז אומנם אני עדיין צריך לזמזם לעצמי מנגינה מהיסודי כדי לזכור אם נובמבר מגיע לפני אוקטובר, אבל מלבד זה אני סך הכול שוחה בחומר. אגב, אני גם לא אומר דצמבר, אני אומר דיסמבר.
שפה.
כאן נקודת הפתיחה שלי מראש די מוצלחת. הרי אני מלכתחילה מאלה שלא אומרים מכל דלק אלא טנק דלק. אני גם אף פעם לא מקבל דוח, אני מקבל רפורט. גם אמברקס מעולם לא יצא לי להרים, רק הנדברייק.
אתם מבינים לבד שעושקים אותי במוסכים.
אגב, הטיפול האחרון היה בחודש דיסמבר.
בכל אופן, גם כאן חלה התקדמות. צריכה מוגזמת של תכנים בשפה האנגלית הביאה אותי לתרגם מבלי משים ביטויים וניבים שלא קיימים בכלל בעברית ולחלוטין לא מובנים לצד השני של השיחה. ביטויים כמו "לקחת תמונה", "הוא הגיע מחוץ לכחול" וכמובן "אל תתפטר מעבודת היום שלך" מעטרים את השיח היומיומי שלי באופן לא מודע, והופכים אותי לאדם מרשים כמעט באותה המידה שאני בודד במסיבות.
ספורט.
השנה הצלחתי להיגמל לחלוטין מצפייה בליגה הישראלית לטובת מעקב צמוד בואכה מטריד אחרי ליגת ה־NBA. לא שאפשר לשפוט אותי, הרי ממאי נפשך, גם בליגה הישראלית מפזזים הערלים, אז מה לי הכא מה לי התם. אני כמובן לא באמת מתעורר כדי לצפות במשחקים, רק מגייס מספיק בקיאות כדי לספר לחברים על תוצאות המשחקים כאילו אני יודע איפה זה מינסוטה ומה זה בכלל הבובקאט שעל שמו קרויה הקבוצה בשארלוט.
שוק ההון.
אחרי השנה שעברה, שבה הפסדתי כסף בעיקר בהשקעות בשוק הישראלי, עשיתי את הסוויץ' הראוי והתחלתי להפסיד כסף בשוק האמריקני.
תבינו, השוק הישראלי הפרובינציאלי הוא מקום שבו כל אחד יכול להפסיד כסף בחברות עממיות כמו מקס סטוק או נעלי נמרוד. אבל בשוק האמריקני אתה משחק במגרש של הגדולים. השקעות מדויקות בפייסבוק ובטסלה הביאו אותי למצב שבו אני יכול להתגאות בהפסדים של עשרות אחוזים בסטוקס מרשימים ולא במניות עלובות. מה שכן ההפסדים מתחילים להיערם, אז איך אומרים אצלנו, אני לא אתפטר מעבודת היום שלי.
מוזיקה.
כאן אני נאלץ לדווח על מאבק יומיומי שבו אני לא תמיד מנצח. למרות הניסיון הכן והאמיתי להכניס הביתה כמה שיותר שירים בלעז, אני נתקל בחומה בצורה שהיא החינוך שהילדים קולטים בבית הספר ומביאים הביתה. עקיבא וחנן בן ארי עשו להם משכן קבע בלבבות היעקבינים הקטנים, ולא מזמן הבן השני חזר הביתה וביקש לשמוע בלופים את השיר 'אני יהודי' כאילו להכעיס. ככה לא נהפוך לאנשי העולם הגדול.
פראייריזם.
כמו חוצניק אמיתי, גם אני משתדל לתת לאנשי מקצוע להוליך אותי שולל. מה יותר לועזי מזה? במוסך אני מהנהן במרץ ורושם בצ'ק סכום ארבע ספרתי על החלפת נורה קדמית, למרות שבסך הכול נכנסתי לשאול איפה יש חנות דונאטס באזור. בתורים בסופר פארם אני מאפשר לאנשים לעקוף אותי בתור כאילו כלום ואפילו ממלמל "אקסקיוז מי" כשהם חולפים על פניי, כדי להתנצל על העובדה שאני בכלל תופס חלל בעולם הזה. ואני כמובן לוקח כל ביטוח שמציעים לי ומחלק את כתובת המייל לכל דורש. העמיסו עליי ספאם חברים, אני הרי לא מסוגל לסרב.
אז יום הולדת לועזי שמח לי, ואם אתם חוששים לאבד אותי סופית למחוזות הלעז, אזי העובדה שאני מנסה באופן נואש כל כך להידמות לאיש העולם הגדול צריכה להרגיע אתכם. הרי אין יותר ישראלי מזה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***