ברוכים הבאים למיתון 2022. החדשות הטובות: זה לא יהיה נורא לכולם. מי שחשב שעליית מחירי הדיור והמניות במהלך שנות הקורונה היא מגמה ליניארית, כמובן שטעה. בנקים מרכזיים בעולם השלימו עם העובדה שאין להם עוד כלים לדחות את ההאטה במשק שתביא לעלייה באבטלה ובאינפלציה ולירידה בשכר.
לא רק בישראל חווינו עליות מחירים קיצוניות בדיור. הבנקים המרכזיים הם אלה שיצרו את הבעיה הזו. במשך שנים הם הציפו את השוק בכסף, וזה מצא את דרכו לשוק הדיור ולבורסה לניירות ערך. הפדרל ריזרב (הפד), כמו הבנק המרכזי באירופה, בנק ישראל ואחרים, עשו מניפולציה על הכסף כשתמחרו אותו במחיר אפס. הקורונה סיפקה להם סיבה טובה לעשות זאת: משבר זמני שחייב טיפול נקודתי שימנע קיפאון מוחלט.
אבל האמת היא שהצפת השוק בכסף התחילה עוד לפני כן. הכסף הזול מעודד עסקים ליטול עוד ועוד אשראי, וזה אמור לעודד אותם להשקיע, לשכור עובדים ולהניע את המשק. אבל הכסף הזול מעודד לא רק ייצור, אלא גם השקעות ספקולטיביות. רכישת דירות, למשל, שברובה מתבססת על אשראי, היא דוגמה למהלך ספקולטיבי שמוביל לבישול משבר אשראי. כל התמחור של רכישת הדירה באשראי מתבסס על ההנחה שמחיר הדירה ימשיך לעלות. אבל אם וכאשר הוא ירד, התוכנית הזו תתגלה בערוותה והמחיר ייחתך. כך נוצרים משברי אשראי.
המדינות לחצו על הבנקים המרכזיים להחזיק את הריבית ברמתה האפסית. עוד לפני הקורונה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התעמת עם הבנק המרכזי האמריקני על כך שהוא אינו מוריד את הריבית. טראמפ, כמו יתר ראשי מדינות המערב, דאג לחוב של ארצות הברית ודרש למעשה שהבנק המרכזי יצמצם את החוב באופן מלאכותי על ידי כך שיוזיל את מחיר הכסף. היקף החובות של מדינות העולם הרקיע שחקים והגיע עד ליותר ממאה אחוז מהתוצר העולמי - מדובר בשיעור עליית החוב הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
מדובר במצב מסוכן מאוד, שכן ההיסטוריה מלמדת שהיקף חובות גדול שכזה מעלה את הסיכון למלחמות. היקף החוב של יפן, למשל, גדול פי 2.3 מהתוצר הלאומי שלה. כשהמצב יידרדר למיתון ואבטלה הוא יביא להקצנה פוליטית ויאיים על הדמוקרטיה. אלו היו התנאים שהביאו לעליית המשטר הנאצי בגרמניה.
למעשה ניתן לומר שהפתרון של הבנקים המרכזיים – הורדה דרסטית וממושכת של הריבית – הביאו למצב הזה. גם למשבר הגדול הקודם, של העשור השלישי של המאה הקודמת, הוביל הבנק המרכזי בארצות הברית. אז הוא פעל בצורה הפוכה, כשלא ניאות לשחרר כספים לבנקים המסחריים ויצר "ריצה על הבנקים" – חוסר אמון של הציבור שביקש למשוך את כספיו בבת אחת. מאז המדיניות של הבנקים המרכזיים השתנתה במאה ושמונים מעלות, כשלכל משבר הם מגיבים בהצפת השוק בכסף. שתי הדרכים הללו מתבררות כבעייתיות. אחרי המשבר הבא כנראה שהעולם יחשוב על הפקעת סמכויות מאותם גופים מונופוליסטיים המתכננים את השוק.
אבל כאמור, לא כולם יפסידו מהמצב החדש, אם הוא יישאר תחת שליטה. אחרי המשבר הבא ייתכן מאוד שמחירי הדיור, למשל, יחזרו לפרופורציה, כמו גם מחירי המניות.
ערן בר־טל היה עורך מדור צרכנות בעיתון בשבע