המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שרון אפק
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שרון אפק צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

בחודשים הקרובים, עד שתוקם ממשלה חדשה, נשמע לא מעט את המושג המשפטי "ממשלת מעבר". הוא אומנם לא מעוגן בחוק, אבל הייעוץ המשפטי בסיוע בג"ץ ביסס אותו זה מכבר.

עניינו למנוע מצב שבו שרים נעדרי אחריות ציבורית, שיודעים שבכל מקרה יעזבו את המשרד בתוך זמן קצר, יבצעו מהלכים בלתי הפיכים ורבי השפעה. מינויו של שרון אפק למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ביום ראשון השבוע, הגם שהכנסת טרם פוזרה רשמית, אך היה ברור שכהונתה היא עניין של זמן קצר, נופל תחת ההגדרה הזאת. יהיו לנו עוד שנים רבות לבכות את המינוי המשמעותי שהוביל בגאווה השר גדעון סער, מי שמחשיב את עצמו עד היום לאיש ימין.

להצבעה בישיבת הממשלה ביום ראשון על מינויו של אפק קדמה המלצתה של ועדת האיתור. על פי החלטת ממשלה מתחילת שנות האלפיים, ימי הפוסט טראומה מפרשיית בראון חברון, מינוי היועמ"ש ומשניו דורש המלצה של ועדה מקצועית בטרם יובא לאישור הממשלה. בוועדה יושבים היועץ המשפטי לממשלה עצמו, נציב שירות המדינה, נציגי שר המשפטים וראש הממשלה ונציגת אקדמיה. אם מניחים ששר המשפטים וראש הממשלה מחשיבים את עצמם לבעלי עמדות ימניות ושמרניות ביחס למערכת המשפט, ולאור העובדה שהיועמ"שית היא מינוי שקידם השר עצמו לפני כמה חודשים, הרי שלסער היה רוב לקדם מועמד הקרוב להשקפותיו. למרות זאת, הוא בחר לקדם דווקא את שרון אפק.

ולא רק שעשה זאת, אלא עשה זאת בחדווה לא מוסתרת. השם של אפק עלה לא מזמן בתור מועמד אפשרי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אבל הניסיון ההוא לא הבשיל. בסיבוב הזה הוא כבר צעד בדרך סלולה. סער סימן אותו לתפקיד, ומשכך כמעט ולא הייתה התמודדות רצינית על התפקיד מולו. כשקמו קולות מתנגדים מימין למינוי, סער מיהר לדחותם בשאט נפש. "אפק הוא אדם ערכי, ציוני, משרת ציבור מובהק, ששירת כל חייו במדים", כתב סער בחשבון הטוויטר שלו. "אני משוכנע שהוא יתרום תרומה ייחודית למשרד המשפטים ולשירות המשפטי הציבורי. ההתקפות עליו מבישות ולא ישיגו את מטרתן". אגב, זו הזדמנות טובה לברך את השר סער על אימוץ רטוריקת השמאל שלפיה כל ביקורת מימין היא "מתקפה" או "הסתה". ככה זה אצל כוחות האופל.

אצל סער כל ציפייה של הציבור להיות שותף - לפחות ברמת קבלת המידע - בהליכים של מינוי שומרי סף, פסולה. תוכיח היועמ"שית הנוכחית, גלי בהרב־מיארה, שמונתה לתפקיד מבלי שאיש בישראל יודע מה עמדתה בנושא כלשהו, כולל הוועדה שהמליצה עליה. בעיני שר המשפטים, אלו מתקפות מבישות. היות שאנחנו איבדנו את הבושה, נרשה לעצמנו להטעים את הקוראים מפועלו ועמדותיו של שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי עד לא מזמן.

ההוגה של 'צו שימוש מפריע'

מסלולו של אפק בפרקליטות הצבאית כלל שני תפקידים שבהם אג'נדה מדינית יכולה לבוא לידי ביטוי. הראשון היה היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון (יועמ"ש איו"ש), תפקיד שלו מונה בשנת 2007. במסגרת התפקיד הזה הפגין אפק קו נוקשה של הצרת צעדי ההתיישבות במרחבי יהודה ושומרון. אולי בראש הנזקים של אפק להתיישבות עומד 'צו שימוש מפריע' - הוראה חוקית שיזם והוציא לפועל ושכונתה על ידי השופט המנוח אדמונד לוי "צו דרקוני" שאסור להשלים עם קיומו.

הצו הוא דרך להכריע בסכסוכי קרקע, על פי הנוסחה הפשוטה שהערבים תמיד צודקים. על פי ההוראה שיזם אפק, אם ערבי טוען לבעלות בקרקע שמעובדת או שנעשה בה כל שימוש אחר על ידי יהודי, די בכך שהמפקד הצבאי של האזור יתרשם כי קיים חשש סביר שהתלונה מוצדקת כדי לפנות את היהודי בכוח מן הקרקע. לא ראיה, לא ערכאה ולא הליך – תלונה של ערבי שווה השלכה של היהודי לכל הרוחות. במרוצת השנים הספיק הצו הזה לעקור דונמים רבים של חקלאות יהודית, כולל בפרשת המטעים של משק אחיה שהתרחשה ערב ראש השנה האחרון. אפק התפאר ביוזמה הזאת שלו, וציין אותה כהישג בדוחות הפעילות השנתיים שלו.

אלמנט נוסף שחוזר על עצמו בדוחות הפעילות של אפק הוא הידוק האכיפה נגד מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון. אפק מתאר כיצד נכנס לעובי הקורה ביישום הנחיית היועמ"ש לממשלה למנוע העברת כספים ממשלתיים למאחזים בלתי חוקיים, וגם בהגברת האכיפה עליהם. עוד הוא מציין את פעילותו בהגדלת סמכויות ההחרמה והאכיפה מול מובילים של קרוונים ומבנים ניידים במטרה למנוע מהם הגעה למאחזים. לפחות מתוך עדותו שלו, ניכר כי התחום חווה פריחה בשנים שבהן כיהן כיועמ"ש איו"ש.

בשנת 2015, אחרי כמה תפקידים שעבר בדרך, מונה אפק לפרקליט הצבאי הראשי. גם מתפקידו הרם המשיך במדיניות הנוקשה נגד ההתיישבות. באחד המקרים, הנחישות של אפק הובילה אותו להתנגשות ראש בראש עם נבחר ציבור. סביב מבנה לטיהור שפכים התנהלה עתירה של עמותות שמאל, שטענו כהרגלן כי מדובר בשטח פרטי פלשתיני. בג"ץ דחה את העתירה והורה לאפשר למתקן לפעול כסדרו. מכאן המלאכה הייתה צריכה להתבצע על ידי המחלקה המשפטית במינהל האזרחי, שעליו הוטלה מלאכת התכנון בצורה שתפגע כמה שפחות בעותרים. בפועל, שרון אפק ויועמ"ש איו"ש דאז דורון בן ברק תקעו את ההליך, שיתפו את נציג 'יש דין' בתכנון וגרמו לכך שהשפכים המשיכו לזרום עוד שנים. מוטי יוגב, שהיה אז יושב ראש ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת, זימן לדיון בנושא נציגים רלוונטיים, כולל מהפרקליטות הצבאית. הדיון נגדע באיבו והגיע לטונים צורמים, כשיוגב מתרשם לרעה מכוונות הפרקליטות הצבאית. "דורון בן ברק הוא פוליטיקאי במדים", הטיח יוגב בוועדה, והוסיף: "צריך להעמיד לדין את בן ברק ושרון אפק. הם מקדמים אג'נדה של מדינה פלשתינית נגד המתיישבים". בעקבות התקרית התלונן הפרקליט הצבאי הראשי ליועץ המשפטי לממשלה דאז מנדלבליט על חבר הכנסת יוגב, שפנה בתורו ליושב ראש הכנסת דאז יולי אדלשטיין.

מערכה פלילית נחושה נגד לוחמים

אך המורשת היותר משמעותית שהותיר בתפקידו כפרקליט צבאי ראשי הייתה הטיפול באירועי ירי של חיילים. האירוע המפורסם ביותר שנקשר בשמו באותן שנים תפס אותו זמן קצר אחרי שמונה לתפקיד. לוחם בחטיבת כפיר שקפץ לזירה של ניסיון דקירה שנוטרל, ירה מטווח קרוב במחבל שנותר שרוע וחי על הרצפה, וגרם למותו. קראו לו אלאור אזריה. אפק ניהל נגדו מערכה פלילית נחושה, ולא נח עד שהושיב אותו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. התעקשותה של התביעה ללכת על האפיק הפלילי ולא המשמעתי עוררה מחלוקת ציבורית עזה בישראל.

בריאיון נדיר שנתן לעלון לשכת עורכי הדין בשנת 2017 אמר אפק כי לא רק שאינו מתחרט על אופן ניהול המשפט ותוצאותיו, אלא הוא אף גאה בהם מאוד. "כל העמדה לדין של חייל לוחם בקשר לפעילות מבצעית היא מורכבת, וקשה לחלק מהציבור לעכל אותה", אמר בריאיון. "במקרה הזה, המחבל כבר היה מנוטרל ואסור היה לירות בו. לכן היה מקום והייתה חובה להעמידו לדין. גם בדיעבד, שנה אחרי האירוע, אני בטוח שזו הייתה ההחלטה הנכונה".

בעיני אפק, משפט אזריה הוא סמל ערכי שעל צה"ל להניף. "בעיניי, פרשת אזריה היא ציון דרך משפטי וערכי בתולדות המשפט הצבאי. עצם האמירה שגם מול האויב הגרוע ביותר, גם מול מחבל שניסה לרצוח חיילים, אין מקום לשימוש בנשק כאשר המחבל אינו מהווה עוד סכנה, היא אמירה חשובה ומשמעותית. אני חושב שמשפט אזריה יילמד עם השנים וינותח בעתיד, והפרשה תיזכר כ'פרשת דגל'".

ומה בעניין מה שכונה אז, ולמעשה עד היום, "אפקט אזריה" – החשש של חיילים להשתמש בנשקם פן יבולע להם משפטית? את זה דוחה אפק בביטול. "אני לא חושב שזה פגע במוטיבציה של חיילים ובנחישות שלהם, ואני לא חושב שזה יפגע בהן בעתיד. מאז האירוע היו עשרות מקרים שבהם מחבלים תקפו חיילים ובתגובה החיילים פעלו בנחישות ובאומץ הנדרשים. לכן אני לא רואה בעייתיות במסר שעולה מהמשפט או מהתוצאות שלו".

בין אם אפקט אזריה נמשך ובין אם לאו, החקירות נגד לוחמים בוודאי נמשכו. לצד תקריות שנחקרו באופן שוטף, שתי חקירות הצליחו להצית שוב את אש המחאה סביב החלטותיו של אפק. היה זה בקיץ 2018, שהתאפיין בצעדות השיבה שלו. חמאס בעזה שלח אלפי אנשים אל הגדר הישראלית, הרבה מעבר לקווים המוגדרים שצה"ל סימן כגבול שאין לחצותו. המטרה הייתה ליצור מצב שבו צה"ל לא יוכל לירות לעבר המתקרבים כפי הנוהל, בשל חששות תדמית מול העולם. במידה רבה הפרובוקציה נחלה הצלחה: צה"ל נמנע מלירות, וכשנאלץ לעשות זאת במקרים חריגים, תמונות הפצועים וההרוגים הופצו בכל העולם.

למרבה הצער, גם אפק הצטרף לעליהום. באוגוסט 2018 הודיע כי מצ"ח תחקור שני לוחמים שירו והרגו מפגינים בצעדות השיבה. ההודעה הזאת גררה גל של גינויים מהמחנה הלאומי בכנסת ומחוצה לה. זמן קצר לאחר מכן, כשהרוחות עוד סערו, פורסמו דברי "קצין בכיר" שלפיהם כי הוראות הפתיחה בירי בגבול עזה שונו ונעשו מקילות יותר. אנשי ארגון השמאל הרדיקלי 'האגודה לזכויות האזרח' נזעקו לשמע הידיעה, ופרסמו מאמר תגובה חריף ב'ידיעות אחרונות'. ומי מיהר להרגיע את עמותת הגיס החמישי? אכן, שרון אפק בכבודו ובעצמו.

במכתב שטרח ושלח הפרקליט הצבאי הראשי באופן אישי לעמותת שמאל שולית וקיצונית, הוא מיהר להבהיר כי הקצין שצוטט טועה ומטעה, והנהלים נותרו כפי שהם: אין ירי לעבר מפגינים, ורק ירי צלפים מגובה ברך ומטה לעבר מסיתים מרכזיים הותר. לצורך ההרגעה, אפק הוסיף משפט מזעזע במיוחד: "תוך כדי פעילות הצלפים בגבול עזה, המדריכים שלנו בחמ"ל מקבלים נתונים על ירי הצלפים מהשטח ברמה השמית, מי פגע ומי לא והיכן, ותוך כדי תנועה אנחנו משנים בהתאם לצורך את אמצעי הירי, שיטת הירי והמיגון לצלפים". כלומר, בימי שרון אפק האגדה על יועץ משפטי שמוצמד לכל לוחם הפכה למציאות בשטח. לקרוא ולא להאמין.

זמן קצר אחרי סערת החקירה של הלוחמים על הגדר, עמד שר החינוך מול המצלמות והבריק במשפט מדויק וקולע: "הלוחמים מפחדים מהפרקליט הצבאי הראשי יותר משהם מפחדים מיחיא סינוואר". היה זה נפתלי בנט. גם אחרי שספג גינויים וגערות מהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ומהרמטכ"ל, בנט התעקש שהוא דבק בעמדתו. לאן, אם כן, נעלם השבוע אותו בנט, כשהצביע בישיבת הממשלה בעד מינויו של אפק למשנה ליועץ המשפטי לממשלה?

לתגובות: yoniro770@gmail.com

***